המציל / מאיר מינדל

המציל

מאיר מינדל - נגבה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

שתי התקפות טנקים ספגה נגבה במלחמת השחרור. ההתקפה הראשונה ב-2/6/48 והשנייה ב-12/7/48.

איור מאת יעקב גוטרמן

ההתקפות היו קשות מאוד, מלוות בירי רתק ארטילרי בלתי פוסק וירי מקלעים והפצצות של חיל האוויר המצרי. 6 תותחי 25 ליטראות היו ממוקמים בחוות קק"ל בפלוגות, הסוללה השניה ירתה מאזור כפר סילבר. הפגזים חרשו את אדמת הקיבוץ. הצריחות של מעוף הרסיסים היו מחליאות. מרגמות 120 מ"מ נבחו, מחלקת המקלענים המצריים, שתפסה עמדה בגבעת בית הקברות, ירתה בלי הרף, וקשה היה אפילו להרים את הראש מעל לעמדה. האש המסיבית נועדה לרכך את ההתנגדות של המגינים ולנטרלה. הפקודה בקיבוץ הייתה, כמובן, לא להשיב אש, כי אין טעם לבזבז תחמושת על ירי מיותר ובלתי מועיל בעליל.

 

זהו הרקע לסיפור אודות קצין קשר אחד, שבשל אופיו האיכפתי בחר, כנראה, לצרוב על לוח ליבו את השיר הידוע "חוסה נא ואל נא תתעלם"... שמו דב גולדשטיין, והוא שימש כקצין קשר חטיבתי ב"גבעתי".

 

ב-2/6/48 הוא ישב בחדר קשר שליד החמ"ל החטיבתי. הואיל, ולא בטוח שאתה, הקורא הנכבד, היית פעם בחדר קשר, אנסה לתאר לך את הכאוס בהתגלמותו: מדובר בסימפוניה של ציפצופים, שריקות, חריקות, לחישות ומילות קוד, שנזרקות לחלל החדר ממכשירי הקשר של היחידות השונות. הרעש- מטמטם ומכביד על קשב של הקשר, שמנסה לעקוב ולפענח את המתרחש בשדות הקרב.

 

גולדשטיין יושב ומוודא, שהכל מתפקד כראוי. פתאום, אחד ממכשירי הקשר פולט משפט: "חיות הנגב* יוצאות דרומה". אף כי המשפט לא כוון אליו כלל, הוא הקפיץ את גולדשטיין. הוא רץ מיד לשמעון אבידן המח"ט: "שמעון! חיות הנגב יוצאות דרומה!!!" ובכן, שמעון אבידן רק דיבר לאט, אבל לחשוב הוא חשב מהר. הוא מיד קלט את כוונתו של גולדשטיין, שידע שנגבה מותקפת ברגעים אלו, והמצב בה קשה מאוד. בלי לאבד זמן - "הרים קשר" אל ישראל כרמי, יבדל"א, שהיה מפקד "חיות הנגב", ומורה לו: "שלח כוח לשוליים הדרומיים של גבעה 105, תפתח באש תופת על המצרים, תסיח את דעתם מן ההתקפה על נגבה ותעלם".

 

ישראל כרמי - איש חטיבת הנגב - משלח ארבעה ג'יפים, והם טסים כרוח מבסיסם בחצור ומגיעים אל השוליים הדרומיים של גבעה 105. הג'יפים נעמדים במרכז הגבעה, מכוונים דרומה ופותחים באש תופת על חיילי החי"ר המצרי, הצועדים ממערב למזרח, גלויים בשדה חיטה בהתקיפם את נגבה.

 

המצרים - מוצאים את עצמם תחת אש, שניתכת עליהם מן הגבעה, שלא היתה אמורה לשחק תפקיד כלשהו בספקטקל המטורף של חיסול נגבה. הואיל, והגבעה לא הייתה מוצב צבאי, היא גם לא נלקחה בחשבון על ידי המפקדים המצרים. פתאום, הגבעה הזאת יורקת אש משמונה מקלעים. המצרים נשכבים, מביטים ימינה, שמאלה, שומעים את טרטור המקלעים ומחפשים את מקורות האש. לפתע, מה רואות עיניהם? עשן לבנבנן מיתמר מעל לבתה (שיחים נמוכים). הם מבינים, שהאש נפתחה עליהם מן הצפון, והם - הותקפו מן האגף. תוך שינוי המשימה, הם עוזבים את נגבה ומתחילים להתקדם אל הגבעה ממנה נורו הצרורות. הם תוקפים את הגבעה, אך בינתיים הג'יפים כבר נעלמו והופיעו בעמדה אחרת. שוב נפתחת אש, ושוב המצרים תוקפים את ארבעת הג'יפים. התרגיל חזר על עצמו שוב ושוב, ו"הפתיון" משך אליו את החי"ר המצרי, שעזב את המשימה העיקרית ורדף אחר הרוח... המצרים מזעיקים שני ספיטפיירים, שתוקפים את הכוח. בינתיים "חיות הנגב" נעמדו במעגל, ומשיבים באש בלתי פוסקת על המטוסים. מעיד ישראל כרמי בספרו "בדרך לוחמים": "היו לנו כמה פצועים, אך הג'יפים יצאו ללא פגע".

 

בשעה 11:00 נסוגו טנקי החלוץ מתוך גדרות נגבה, אחריהם - הברן-קריירים (החרמ"ש על נושאות ברן) וחיילי החי"ר. כך סוכלה אחת מן ההתקפות הקשות על הישוב, שנשאר כמעט ללא תחמושת.

 

לפנות ערב יצא מישקה רובשקין הסמ"פ בראש חבורת חיילים לאסוף נשק ותחמושת שלל, שהתגוללו בין הגופות. הם חזרו עם שני רובים, מרגמה 2", חמש מחסניות למק"ב ברן, 350 כדורים, חגורים עם כידונים, 36 פגזי עשן למרגמת 2" ובעיקר - 21 פגזי פיאט - נשק אנטי טנקי, שהיה ברשותנו. נפתלי זקצר החבלן אף זכה באקדח פי.בי 9 מ"מ, אותו קיבל, בצירוף תעודת הוקרה, מן המפקד המקומי קובה וילן לאות תודה על המיקוש הרב, שטמן יחד עם עודד נגבי ממלבס בשדות נגבה.

 

הגיבור העלום של הקרב - דב גולדשטיין כלל לא השתתף בו, אך בזכות שמיעתו החדה ואי התעלמותו ממשמע אזניו - נגבה שרדה. כך קצין זוטר במקום הנכון ובזמן הנכון נכנס להיסטוריה.

 

בקשה לי אליכם - אם יעלה בידכם למצוא את דב גולדשטיין, עזרו לי להודות לו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: