חסיה, וונדר והספר המיוחל / מאיר מינדל

חסיה, וונדר והספר המיוחל

מאיר מינדל - נגבה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מי שעבר השבוע בגבעת המוסד החינוכי בנגבה, שמע רחש מוזר באוויר. לא היה זה משק כנפי אנפות או זרזירים. היה זה משק כנפי ההיסטוריה בכבודה ובעצמה - בתי המוסד החינוכי ,שהיו עדים לנעורינו התוססים - קרסו באחת.

איור מאת יעקב גוטרמן

ודאי הייתה זו יד הגורל, שחיברה שני אירועים כל כך משמעותיים - יובל החמישים ל"שלהבת" מחד גיסא והריסת ביתה המיתולוגי, מאידך גיסא.

 

ההתרגשות מעלה ממצולות הזיכרון מאות סיפורים על המורים, על התלמידים ועל הזוגות שהיו מושא לסקרנות בחברה הפוריטנית של הימים ההם.

 

על זוג אחד נתבקשתי לספר. נעתרתי.

 

חסיה זולר ואברהם וונדר

 

וונדר היה נער מרומניה שהצטיין בחשיבה מתמטית יוצאת דופן. בעל תפיסה מהירה היה, והנוסחאות היו מסתדרות בראשו כמו לבנים בבנין או חיילים במצעד. המורים חששו ממוצא פיו, כי בתוך שניות היה מאתר את שגיאותיהם או מפענח את המלכודות, שהיו טורחים להטמין כדי להביך את כיתת "שלהבת" הדעתנית.

 

חסיה זולר הייתה הספרנית של ספריית המוסד החינוכי. אשה נמוכת קומה, קפדנית ומאד מאד מסודרת. הכל רכשו לה כבוד והמורים תמיד שיבחוה על המסירות ועל הדבקות במשימת הרכישה והשמירה על הספרים.

 

משאת נפשנו בקבוצת "שלהבת" הייתה לשאול את המורה שאלה שעליה הוא לא יידע לענות. מי שהצליח בכך היה גיבור היום. עד ימינו אלה חברי הקבוצה זוכרים היטב את המקרים הספורים, שבהם צילה הרפזי, המורה להיסטוריה, לא ידעה לענות, או שישראל כץ המורה, התלבט כמה ימים בחיפושיו אחר תשובות ל"תהיותינו" או חיים, המורה למתמטיקה ,שעבורנו היה אגוז קשה לפיצוח.

 

לילה אחד גמלה ההחלטה בלבו של וונדר - הוא יפרוץ לספרייה, ימצא ספר לימוד לכיתות הבוגרות, "יתקיל" בשאלתו את חיים המורה, יביך אותו וכך יהיה לגיבור היום.

 

החושך ירד, וונדר - "השרוך" הג'ינג'י, הגבוה, הגמלוני והממושקף - מצא את עצמו ליד חלון הצריף הירקרק של הספרייה החשוכה. בעדינות הוא נכנס דרך החלון, הדליק פנס והחל לכתת ולחטט. כיתת את רגליו בין מדפי הספרים, איתר ספר מתמטיקה מסוים ומרוצה מחריצותו ומחריפותו - החל לצאת. רצה הגורל והזכוכית לא עמדה בלחץ רגלו, נכנעה ו... התנפצה. השקט סביב לא הופר, וונדר הגיע למיטתו. נרגש הוא החל לתור אחר תרגיל, שלמחרת יביך את חיים המורה. פתאום אפו הרגיש, כי חסר לו דבר מה - המשקפיים. לחזור לספרייה חשש אך קיווה בלבו, שהכל יעבור בשלום.

 

בבוקר - חסיה מגיעה לספרייה ומגלה את החלון השבור. חיפוש קצר העלה גם זוג משקפיים בעלי מידה גדולה.

 

הכעס ,שתמיד הוא יועץ רע, אחז בגרונה והעלבון על הפגיעה בטריטוריה שלה, לא ידע גבול. היא רצה לאהרון ברנדס, המנהל האדמיניסטרטיבי, ופקדה עליו "מיד להתקשר למשטרה ולדווח על הפריצה".

 

אהרון, הנרעש מן המעשה, שאל אותה: "מה נעלם? על מה נדווח?"

 

הואיל, ולא הייתי עד לשיחתם - אינני יודע מה ענתה. אני כן יודע, שכאשר הסיפור הגיע אל אוזניה של צילה - הזמנת המשטרה נדחתה.

 

צילה לקחה על עצמה את האתגר החקירתי, נכנסה לכיתה ושאלה בהתרגשות: "מיהו בעל המשקפיים הללו?

 

דממה.

 

"מי נכנס לספרייה באישון לילה, שבר את הזגוגית והשאיר את משקפיו על מדף ספרי המתמטיקה?

 

צחוקים מהוססים נשמעו מהשולחנות האחוריים.

 

"על שום מה הגנב גנב ספר לימוד?"

 

צחוק משולח רסן פרץ בקרשצ'נדו והגיע לפורטה.

 

אך מבט מצמית של צילה השתיק את כולם.

 

השתרר הס, ואפילו הציפורים בחוץ פסקו מציוצן.

 

אברהם ונדר, נשלף מכסאו, הזדקף במלוא קומתו התמירה ונאלץ להודות בפני צילה הרפזי, שהוא הוא התלמיד שהעז לפגוע בשטח השיפוט של חסיה בכמיהתו אחר ספר לימוד "כדי לדפוק את חיים המורה...".

 

לא זכור לי, אם העונש על גנבת הספר כלל עבודות במטבח המוסד או עבודה בגינות נוי.

 

לימים, וונדר, תאב הדעת, המשיך לגולה הדוויה של ארה"ב והיה לדוקטור למתמטיקה טהורה. כשיצא לפנסיה חזר והשתקע בארץ.

 

אמנם, מפאת הבדלי גיל, חסיה ואברהם לא היו זוג אינטימי, אך שניהם רשמו פרק מחויך בספר הזהב של הקבוצה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: