הפולש / מעוז חביב

 
הפולש

מעוז חביב - צרעה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

לפני כל בחירות היינו מגויסים. פחות למערכת הבחירות ובאופן גורף למדי ליום הבחירות עצמו.

איור מאת יעקב גוטרמן

האם התגייסנו רק טרם הבחירות וליום הבחירות? לא ולא!

 

הרי יצאנו מן הקיבוץ ללמד בעיירה השכנה, הן בבתי הספר והן הוראה מאוד אישית למבוגרים ובמיוחד - למבוגרות שרבות מהן היו אנאלפביתיות ממש. גם זכינו להערכה והוקרה לא אחת על פועלנו.

 

אבל, את נוכחותנו המוגברת בעיירה היו חשים לקראת הבחירות ובעוצמה הגדולה ביותר ביום הבחירות עצמו. וכמובן, תמיד תמיד - עם ולמען אותה המפלגה.

 

ותמיד, עם המפלגה שהייתה אז הגדולה ורבת ההשפעה ביותר, המפלגה שאחזה ברסן השלטון, אך דווקא בעיירה היא הייתה בין החלשות והקטנות. אולי דווקא בשל עוצמתה הרבה ואחיזתה בשלטון, כה רפה הייתה אחיזתה בקרב תושבי עיירת העולים. והרי הדבר מובן למדי - שהרי כל הכעסים שהתעוררו והתגברו והתגבהו והתנחשלו לנחשול של תסכול ו"אנטי" ונגד, היו כנגד המפלגה השלטת. כל הזעם ותחושות הקיפוח והניכור, היו דווקא כנגד ה"מפלגה" אותה ייצגנו אנו.

 

האם אמנם עזרנו במעורבותנו להצלחת המפלגה בבחירות?

 

ככל הנראה - ממש ממש לא. וודאי, ההיפך היה הנכון.

 

אבל, טרם בחירות וביום הבחירות עצמו, איש לא נתן את דעתו לכך. אז, היו זקוקים לנו, היו זקוקים למכוניותינו ולרכבי הקיבוצים השכנים, ואנחנו, כתמיד, משנקראנו אל הדגל - התייצבנו.

 

עד...

עד שיום אחד, טרם בחירות, קרה דבר מוזר, לא צפוי, ממש תמוה:

 

היה זה כאשר ערב בחירות ירד אלינו מן העיירה אחד מהפעילים הצעירים של מפלגת האופוזיציה הגדולה יותר, וודאי - הגדולה בעיירה, אותה מפלגה קפיטליסטית, רוויזיוניסטית, ימנית, דחויה אף שנואה על רבים, וברוב חוצפתו שאינה יודעת גבול, פרק מרכבו שולחן מתקפל וכיסא מתקפל, ופרש דוכן תעמולת בחירות ממש ברחבת הכניסה לחדר האוכל בשעה בה התקבצו החברים לארוחת הצהריים. וככה, ממש לנגד עיני החברים, תלה בלא כל בושה פוסטרים בעד מפלגתו וכמובן - כנגדנו. רחמנא ליצלן - הכיצד?

 

·         איך הוא מעז!

·         מה הוא עושה פה בכלל!

·         מי נתן לו רשות!

·         כאן? אצלנו? ברחבת הכניסה לחדר האוכל?

·         מישהו יודע? הוא בכלל פנה למזכיר? קיבל את אישור המזכירות?

·         למה בכלל אנחנו עומדים פה ושואלים שאלות! מה יש לו בכלל לעשות כאן! שיקום ויסתלק מיד ויסלק מעינינו את התועבה הזאת!

·         זהו! להעיף אותו מכאן! מיד!

 

אלה היו תגובותיהם הנזעמות של החברים - יש לומר - תגובות צפויות למדי.

 

ואכן, לא עוד לזמן רב יכול היה החצוף להמשיך לעמוד שם ליד דוכנו, אחד, בודד מול אחווה קיבוצית סוציאליסטית שעוצמתה מי יכול לה.

 

וככה, עוד בטרם סיימו חברינו לאכול את ארוחת הצהריים, סולק הפולש אחר כבוד מהשטח היותר פרטי שלנו אל מול חדר האוכל, למרות שיש לומר שנזהרנו במעשינו, ואפשרנו לו לקפל בלא פגע הן את השולחן והן את הכיסא מבלי שהללו נפגעו כלל. אני מרשה לעצמי גם לומר, שמשסולק הבחור, חשו רבים בינינו תחושת הקלה וסיפוק, בבחינת - "לא בבית ספרנו!".

 

ואני - אני עמדתי לי בצד ותהיתי לעצמי - אם כך אנחנו, אז איך הם?

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: