ביקור המשלחת / מעוז חביב

 
ביקור המשלחת

מעוז חביב - צרעה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בשנות השמונים, לפני כשלושים שנה, צמח ופרח בקיבוצנו ענף התיירות, שעיקרו - אירוח קבוצות תיירים למיניהן בקיבוץ. המוטו של הענף היה - "מיני קיבוץ סמינרס" - לאמור, בוא תתארח אצלנו ל"רגע" של שעתיים-שלוש, ותלמד את מהות התופעה הייחודית העולמית של הקיבוץ, כל כולה - על רגל אחת.

איור מאת יעקב גוטרמן

ואכן, הענף שצעד את צעדיו הראשונים בראשית שנות השמונים תפס עד מהרה תאוצה, וקבוצות מקבוצות שונות פקדו את הקיבוץ כמעט מדי יום ביומו. היו שבאו להקשיב ולשמוע את סיפורו של הקיבוץ על כוס קפה, כאשר הם ישובים נינוחים ב"פונדק" הלא הוא המועדון לחבר, ולאחר מכן היו יוצאים לסיור קצר או ארוך יותר בשבילי הקיבוץ כדי לחזות במו עיניהם בנפלאותיו, והיו שהוסיפו לתפריט הביקור גם ארוחת צהריים עם החברים בחדר האוכל של הקיבוץ, חוויה ייחודית וחד פעמית למבקרים ותוספת מעיקה לתפריט ארוחת הצהריים לחברים.

 

ככל ששם ושמע התוכנית התגלגל למרחקים, רבו הקבוצות והמבקרים הגיעו אלינו מכל קצוות הגלובוס, הללו בהכוונת סוכני התיירות, שחשו שרווח הביקור מונח עבורם בצידו, ואחרות - "קבוצות מטעם" - אלה מבקרי משרד החוץ, אלה - קצין הקישור של צה"ל לאו"ם ועוד ועוד.

 

באחד הימים קיבלתי התראה קצרה ממשרד החוץ שלקיבוץ תגיע לביקור משלחת מכובדת של הנהגת המפלגה הקומוניסטית האיטלקית.

 

המפלגה הקומוניסטית האיטלקית הייתה באותן שנים של טרם נפילת מסך הברזל מגבולות המעצמה הסובייטית, מפלגה רבת עוצמה באיטליה - בפרט, ובין המפלגות הקומוניסטיות בעולם - בכלל.

 

הגיעו המבקרים לקיבוץ, קבוצה לא קטנה כלל ועיקר בשני אוטובוסים, וכדרך קבלת הקבוצות, הולכתיה אחר כבוד למועדון הפונדק, לישיבה נוחה על כורסאות "דלילה" מתוצרת מפעלנו, ללגימת ספל קפה עם פרוסת עוגה אנגלית מתקתקה ולהאזנה לסיפור תולדות האזור מתקופת התנ"ך ועד הנה ולתולדות הקיבוץ ודרך התנהלותו.

 

משהגענו לפרק הזה, רבו שאלות אורחינו וככל שעניתי לשואלים מעיין השאלות רק גאה ועלה.

 

  • אם הכול מקבלים תקציב אישי שווה אז מהי המוטיבציה של החברים להשקיע בעבודה?
  • האם השיטה שלכם איננה מעודדת בטלנים?
  • למה החזרתם את הילדים לישון בבתי ההורים? האם לא טוב יותר לדאוג לחינוך הקבוצה כולה יחד כשם שהיה בעבר?
  • איך אתם מעודדים בקיבוץ ילודה כל כך גבוהה?
  • האם תסכימו לקבל לא יהודים לקיבוץ?
  • מדוע לדעתך קיים הקיבוץ במתכונתו דווקא בישראל ולא בארצות אחרות?
  • כיצד תבטיחו את קיום הקיבוץ לעתיד?

 

כל תשובה העלתה והולידה שאלות נוספות. כל התייחסות עוררה עניין גדול עוד יותר בסיפור הקיבוץ. הידיים הורמו בשטף. הפצרותיי להותיר מעט לסיום הביקור לאחר שנצא לחזות בו בעינינו נענו בקושי. לסוף, במאמץ רב, עלה בידי להקים ממקומה את הנהגת המפלגה המכובדת, ולצאת עימה לסיור השגרתי באזור מגורי החברים ובאזור החינוך - מבית התינוקות דרך הפעוטונים והגנים ועד לבית הספר.

 

הקבוצה צעדה והתקדמה כמו על ראשי הבהונות, משל צועדים הם במקדש מעט. שטף השאלות לא פסק לרגע בעקבות כל דברי הסבר. ניכר היה שהמבקרים נרגשים ממראה עיניהם עד לעמקי נשמתם.

 

לסוף הצלחתי להחזיר את הקבוצה לפונדק לסיכום הביקור שלא כמנהגי עם קבוצות מבקרים רגילות. ואז חזרתי ונשאלתי ביתר שאת שאלות עליהן לא הייתה בפי תשובה:

 

  • כיצד תבטיחו את קיומו של הקיבוץ לדורות הבאים?
  • כיצד תעשוהו משמעותי יותר בקרב החברה הישראלית?
  • כיצד תגבירו את השפעתכם הפוליטית במדינה?

 

נתתי מבטי בקבוצת ההנהגה הנרגשת ואמרתי את שחשתי שהוא הנכון ביותר לומר:

 

  • איננו יכולים להבטיח דבר. אנחנו יכולים כמובן להצביע על כל מה שהיה והווה עד כה. הן כבר הסברתי שחיים בקיבוץ משמעותם היא להתגבר על טבע האדם, האדם שמטבעו לדאוג בראש ובראשונה לעצמו ולסובבים אותו. שלושה דורות אכן עשינו זאת, אבל לא נוכל להיות אחראים לדרכם ולבחירתם של הדורות הבאים. ירצו לשמרו כמות שהוא - ישמרוהו. ירצו לשנותו - ישנוהו. זו הרי דרכו של עולם...

  • לא! קם ממקומו והתפרץ מי שנראה כראש להנהגה. - אני אומר - לא! אין לכם זכות! אתם חייבים לשמור על הקיבוץ בכל דרך! הקיבוץ חייב להמשיך ולהתקיים! זו ההוכחה הניצחת לנכונותו של הקומוניזם! לקחתם על עצמכם את המשימה. עמדתם בה ואתם חייבים להמשיך ולעמוד בה! עכשיו, שהקיבוץ כבר קיים, אין לכם זכות לקטוע את המשך קיומו. לתמיד! זהו המסר שלנו אליכם...

 

נתתי מבטי בדובר. רפרפתי בעיני על פני קבוצת ההנהגה הגדולה כולה - הנהגת המפלגה הקומוניסטית באיטליה. הם בארצם את הקיבוץ לא הקימו, אך מצפים הם מאיתנו שנמשיך ונשמר אותו לעד כהוכחה לעולם על נכונות האידיאולוגיה הקומוניסטית. אכן, משימה גדולה באו להטיל עלינו, כאילו מלבד צפייתם אין לנו את צפיותינו שלנו ומבלי להוכיח לעולם דווקא את נכונות האידיאולוגיה הקומוניסטית... ועלי, ברגע זה ממש, הטילו משימה גדולה בהרבה מכפי כוחותיי - להרגיע אותם בהבטחות חסרות משמעות...

 

  • אני מניח שכך או אחרת אכן ימשיך הקיבוץ להתקיים למרות כל הקשיים. הרי הקמנו אותו ואנחנו חיים בו כדי לקיימו, הלא כן? - אמרתי מבלי לדעת האומנם הצלחתי להרגיע את המפלגה המודאגת.

 

ואז, חזר השקט ונרגע המתח והקבוצה נפרדה ממני לשלום בפנותה לאוטובוסים המצפים.

 

ומה מאז?

ברית המועצות - התפרקה.

חומות ברלין - נפלו.

והקיבוץ - כך או אחרת - קיים...

 

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: