נס לכבוד החנוכה / לוטם פרידלנד

נס לכבוד החנוכה        

לוטם פרידלנד - נגבה

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

"הנרות הללו שאנו מדליקים, על הנסים ועל הנפלאות, אשר חוללו המכבים", רבי שמעון בר יוחאי, לפנה"ס

איור מאת יעקב גוטרמן

בחנוכה לפני שנתיים נשפך עלי נס. למזלי הוא היה עם חלב, כך שלא קיבלתי כווייה. זה היה ממש נס. אבל אני דווקא רוצה לספר סיפור על נס בלתי רגיל שקרה לי אתמול. זה סיפור מרתק. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.

 

יצאתי מביתי כשהוא מבולגן עד מאוד וכשחזרתי אליו 20 דקות מאוחר יותר, מצאתי אותו נקי ומצוחצח עד כדי כך שבקושי יכולתי לזהות אותו. הרי לכם הנס המושלם של חג החנוכה שרק אלוהים הגדול והכביר יכול לבצעו, כי אין עוד מלבדו.

 

כיצד התחולל הנס הדרמטי? מה היה רצף האירועים אשר הוביל בסופו של דבר לאותו נס מופלא? כדי שתבינו זאת, עלי להתחיל את הסיפור מהתחלה:

כמו כל יהודי טוב, גם אני חג את חג החנוכה. השנה אפילו רכשתי לי חנוכייה תקנית מפלסטיק טהור. מכיוון שבכלבו אזלו כל הנרות, קניתי במקומם נרות יומולדת מזמרים והדלקתי אותם בדיוק בשעה 8 בערב, לזכר יהודה המכבי. את החנוכייה העמדתי על אדן החלון למען יראו כל העוברים ושבים כי שומר מצוות אנוכי. אחר-כך תקעתי בשופר ויצאתי מהבית כדי לקנות סופגניות עם ריבה. בדרך חזרה נזכרתי שהחנוכייה המוארת עומדת ממש בצמוד לווילון. מייד עשיתי את החישוב הבא בראשי:  אש + וילון דליק = שריפה.

 

חזרתי בריצה הביתה כשבדרך אני מדמיין איך ביתי הקט בוער שמונה ימים ושמונה לילות. התקדמתי בהיסטריה במעלה השכונה החשוכה ופתחתי את הדלת בסערה. לשמחתי הבית לא היה שרוף (נס!). לצערי קרה משהו הרבה יותר גרוע מזה.

בתוך הבית היו שני אנשים מופתעים (גבר ואישה) שהסתכלו עלי כאילו התפרצתי להם לדירה בלי לדפוק על הדלת. אני מצדי הייתי מופתע לראות שמישהו הספיק בזמן כל כך קצר לסדר לי את הבית ולקנות לי מקרר חדש (עוד נס!).

אחרי כמה שניות של חוסר ודאות הבנתי שלא נס ולא נעליים. בלי לחשוב פעמיים הסתובבתי ונסתי משם כל עוד נפשי בי. אפילו "סליחה" לא הצלחתי לומר מרוב מבוכה. יש לציין כי תפסתי את הזוג במצב אינטימי במיוחד. אפשר לומר שהם לא בדיוק הכינו לביבות, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. 

     

שתי דקות מאוחר יותר ישבתי בסלון ביתי (האמיתי) וניסיתי להתאושש מהפדיחה. החנוכייה כבר מזמן כבתה והווילון נשאר בריא ושלם. שחזרתי בראשי את האירועים הטרגיים אשר הובילו למקרה המביך והגעתי למסקנה שאלוהים העמיד אותי במבחן. הייתכן כי כל המאורע המבייש התקיים רק על מנת ללמדני כי הבטיחות קודמת לכל? הייתי במרחק להבה אחת מלהיות הומלס.  אז אומנם לא קרה לי נס מטורף והבית שלי נשאר מבולגן כשהיה, אבל לפחות היה לי בית. וזה כבר נס בפני עצמו.

 

רבי עקיבא אמר פעם כי לכל אדם מגיע נס אחד בחייו. אתמול בזבזתי את הנס שלי.

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.

בעצם זה היה אתמול.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: