ליל הכרזת המדינה שלנו / לאה רוס-פרידמן

ליל הכרזת המדינה שלנו

לאה פרידמן-רוס [בת מעיין צבי]

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך ספרה  - "פרח בר"

איור מאת יעקב גוטרמן

'שעת ההשכבה' בבית הילדים שלנו. אימא מסיימת להקריא לי סיפור - כל ההורים מסיימים להקריא סיפור; מהדקת סביבי את השמיכה הדקה - כל ההורים מכסים בשמיכה; נותנת לי נשיקת לילה טוב - כל ההורים מנשקים נשיקת לילה טוב אחרונה לפרידה, וקמים ללכת.

 

"לילה טוב, שינה מתוקה, להתראות מחר..."

 

כבר מחשיך. אחד אחד הם יוצאים מחדרי השינה שלנו, מכבים את האור, הולכים על קצות האצבעות במסדרון המוליך ליציאה מן הגן, חוזרים לחדריהם. בגן הילדים נעצמות שש-עשרה זוגות עיניים של שישה-עשר ילדים פעוטים.

 

שקט ושלווה בגן שלנו; ממש כמו אתמול, כמו שלשום, כמו בכל יום, כמו תמיד. חושך, מלבד אורם הקלוש של הכוכבים וחרמש הירח של תחילת חודש אייר, המסתנן מבעד לחלון נטול התריסים. דממה. בית הילדים ישן עכשיו.

 

לפתע מופרת הדממה, המולה בחוץ, משהו מתרחש. אנחנו מתעוררים, פוקחים עיניים, מקשיבים. אנשים מתהלכים, לאן הם הולכים? הם מדברים בהתרגשות, על מה? הם שרים, למה? מה הולך שם? אור כתום מהבהב מטיל צללים רכים על הקיר. מה זה? מה קרה?

 

בקיר המערבי של חדרי השינה שלנו, בכיוון הים שמשם באה הבּרִיזה, ישנם חלונות גדולים חסומים ברשת שמונעת כניסת יתושים, וגם אוויר. משני צדי החלון, בגובה המיטות, קבועים שני אשנבי אוורור קטנים. אנחנו קמים מן המיטות ומציצים החוצה מבעד לפתחים. מביטים במתרחש בעיניים משתאות. כל הקיבוץ על הרגליים, התרגשות גדולה. גם אנחנו רוצים להשתתף. ממילא אי אפשר להמשיך לישון כעת. בוודאי ישנה סיבה טובה למה שקורה, אז אנחנו מקימים בבית הילדים מהומה גדולה משלנו. האמיצים שבינינו פורצים את רשתות החלונות, קופצים לחצר ומסתערים על הנדנדות. אחדים משתחלים החוצה מבעד לאשנבים הקטנים ומצטרפים אליהם. השאר משתובבים בפנים, מתרוצצים בין החדרים ובמסדרון המחבר ביניהם, משתוללים, קופצים על המיטות, צווחים וצוהלים.

 

נורית נדחקת אל תוך ציפת השמיכה שלה ומבקשת שאסגור לה את הכפתורים מעל הראש. כלואה בתוך הציפה ומחופשת לרוח רפאים, היא גולשת מן המיטה ומנסה להתהלך בחדר.

 

מכיווּן עמדת השמירה המערבית שעל הצוק החולש על כביש חיפה תל-אביב, מיתמרת להבת אש גדולה. כל העיניים מרותקות לשם. על גג העמדה (מבנה פּילבּוֹקס יצוק בטון) בוערת מדורה ענקית, חברי המשק רוקדים מסביב (שכל הארץ תראה, שכל הארץ תשמע, גם - ואולי בעיקר - אחרוני החיילים הבריטיים שממהרים לעזוב בשעה הזאת את תחנת הרכבת שלמטה).

 

שמח בחוץ ושמח בתוך בית הילדים. מישהו מהשובבים הקטנים השליך את סיר הלילה ממרכז החדר אל עבר החלון. שמשת החלון התנפצה ובלִיל של רסיסי זכוכית ושתן התפזרו לכל עבר, לקול צחוקם של המתפרחחים. גן הילדים השתגע הלילה.

 

עד שנכנסה בבהילות שומרת הלילה, ובאו כמה הורים, הרעימו בקולם והשליטו סדר בחגיגה שלנו.

 

לא כל כך הבנו על מה ולמה השמחה הגדולה. בשבילנו הייתה זאת בעיקר הזדמנות לפרוק עול, תהיה הסיבה אשר תהיה – והפעם היא בטח טובה - אבל אם הגדולים חוגגים, אז גם אנחנו רוצים.

 

הייתי בת ארבע ורבע. מדינת ישראל קמה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: