טבילה ראשונה / יצלק


טבילה ראשונה
יצלק
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

בשלהי  הקיץ, חודש יוני 1944, הגעתי לשער הגולן. עמק הירדן, יום חם. "חמסין". מהקיבוץ יצא שליח להביא אותי משער העמקים.

אני מצורף לקבוצה. 11 "ילדי  קיבוץ", 3 "ילדי חוץ " ואני" ילד גולה", הילד ה-12 משלים  לבני הקיבוץ ...

אותי "הזמינו" בסוכנות (עליית נוער), כבן שישי והילד ה-12 שיגדל עם בני הקיבוץ.

סה"כ  15 בני נוער. השלושה האחרים היו ילדי חיילי בריגדה. 


איור מאת יעקב גוטרמן

זוכר את הצעדה "מהכביש" לקיבוץ, הביתה. הדרך סלולה באבנים, מהכביש  הראשי של עמק הירדן עד מגדל  המים 1750 מטר. בשני צדי הדרך בננות, עוד דבר חדש עבורי.

מוזר, שני סוגים, אלה המהווים את הרוב – הקבנדיש ובקצוות בננות ערביות, גבוהות. ושדרות של עצי קיקיון להגן מפני הרוחות.

שעה קרובה לצהריים וחם. חם ממש. שרב של עמק הירדן.

שער פתוח ועצי פיקוס צעירים, רפת, צריף  גדול -  חדר אוכל ובתים מוארכים עם גגות אדומים.

 

 באותו הזמן, בהונגריה - צעדת המוות.

 

מהיום החל המסלול הצברי, הקיבוצי, של ילד גולה.

בית ילדים, לא  בית היתומים שם הייתי בהונגריה . יחד, קבוצה קטנה יותר,  חדרים  עם ארבע מיטות, מקלחת אחת, משותפת, כילות וחינין כל יום.

בקיץ שינה תחת כיפת השמיים, בתוך כילה, מעל המיטה... כוכבים.

המבוגרים שאתנו, מופת אישי, ולכל שאלה נותנים תשובה. המון סבלנות, מחנכים.

הם הכתובת והפתרון לכל בעיה. . .

הלימוד ללא ציונים ובלי תעודות... מי היה מאמין. 

 

בית ההורים אצל כולם תופס מקום משני גם אני "מקבל "הורים. מאמץ  אותי זוג צעיר, צבי ורחל, מההשלמה שהצטרפה  בשנת 1939 לקיבוץ, אז  עדיין  קיבוץ " חומה  ומגדל".

בשעה ארבע אחה"צ אנחנו קמים "ממנוחת הצוהריים" ובפני  מתיצב זוג צעיר בני כ-22-23. הם מציגים את עצמם... "רחל  וצבי... מעכשיו  אנחנו ההורים שלך... עד שיגיעו הוריך... אני..", מוסיף צבי, "למדתי  עם אחיך אמיל בוויטקוביצה. Vytkovice"

 

זו הייתה ראשיתה של הכרות שנמשכת עד היום, עשרות שנים (עם המשפחה שגדלה במשך הזמן). משפחה חברים של אחי מ"השומר הצעיר". לקחו על עצמם את תפקיד ההורים בכל האחריות והם  היו לי הורים וסעד הרבה הרבה שנים. ממש משפחה.

 

אני ילד קטן עם משקפיים עגולים וגדולים. את שפת האם - סלווקית, שכחתי, אך עדיין מדבר הונגרית רצוצה.

שיטת הלימוד שונה משהורגלתי - זרה ומוזרה, לומדים "נושאים" והכל עם אותו מורה- מחנך, דובי. הוא יודע הכל. אין משרד חינוך. הרשות והסמכות - "המחלקה לחינוך של  הקיבוץ הארצי"... והידע האישי.

 

כל שבוע, לפחות פעם אחת, יוצאים לטבע - מרימים אבנים ונאספים סביב פרח או חרק ומקבלים הסבר... משפחה, זן... מדי פעם עולים לגולן לטיול שבת - כחלק מתוכנית הלימודים...

 

דובי המחנך מסרב לדבר אתי הונגרית. הנושא  המרכזי... הפרה והרפת, כולל גידול מזון וטיפוח גזע מיוחד של פרות.. ביקור במחלבת תנובה בתל יוסף.

 

בהזדמנות זו, גם מוגנב, שיעור ראשון על גוף האדם.

לי אישית יש בעיה אקוטית - המקלחת המשותפת. 

טבעי לגמרי לכל החבורה. אצל הבנות מתחילים סימני בגרות ובכל זאת מתקלחים במקלחת משותפת... ביחד.

להם זה טבעי לגמרי. לי זה מוזר... בלתי סביר.

הילדים מצאו בי קורבן והמחנכים ניסו לגונן ולהסביר... למה אני שונה. ילד גולה.

זמנית, מוצאים עבורי פתרון. רחצה כשהמקלחת פנויה ואפשר לנעול את הדלת מבפנים.

הילדים מנסים להגיע לחלונות להציץ.

 

המשחקים - משחקים אמיתיים, לא "וירטואליים"... מחניים, תופסת, "עמודו", מחבואים.

אני רוצה להיות עם  כולם, אבל לא קולט את המילים, את השפה. את הקצב... עומד מהצד.

 

בהפסקת עשר רצים לרחצה "בתעלה מזרחית" - תעלה יצוקת בטון וזיפזיף שחור מהירמוק. פתוחה, מובילה את מי ההשקיה לשטחים  החקלאיים. גובהה 80 ס"מ, רוחבה 60 ס"מ. נכנסים לשם בטור, אחד אחרי השני... כולם ערומים.

אני מתבייש, מביט מהצד ומקנא.

הילדים לא מרשים לי להיכנס למים בתחתונים. כולם סקרנים... כולם אותו הדבר.

לי - דילמה. יום, יומיים... שבועיים.

המחנכים, דובי וצביה, מכנסים שיחת קבוצה. דיבור, דיון, דילמה. הבעת דעות ואני מקבל יום יומיים להסתגלות. מורשה להיכנס למים עם כולם כשלגופי התחתונים.

ביום הקבוע, טובל במים עד צוואר ושם עמוק עמוק, מוריד את התחתונים. במים

נשאר ערום. התחתונים הלבנים והרטובים מושלכים לצדי התעלה.

בתום ההפסקה יוצאים מהמים מתלבשים וכולם חוזרים לכיתה.

בסוף יום הלימודים כבכל יום אחר, מקלחת  -  הפעם אני מתרחץ עם כולם.


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: