חתולים בקיבוץ או - בשמיים אין הפרטה / ישראל זמיר

 

חתולים בקיבוץ או - בשמיים אין הפרטה

ישראל זמיר - בית אלפא

איור מאת יעקב גוטרמן

 

סמוך לשעה שש אחר-הצהריים, אסתרק'ה החלה להכין עצמה לקראת הליכה לחדר-האוכל.

איור מאת יעקב גוטרמן

היא פתחה את המקרר, שלפה מתוכו שקית ניילון ובתוכה שיירי בשר מארוחת-הצהריים, שנועדו לעשרים וכמה חתולים, בני טיפוחיה. היא לא בחרה בהם, הם שאימצו אותה.

 

הכול החל כשחתולה אחת המליטה שישה גורים מתחת למדרגות ביתה ואסתרק'ה, מתוך רגש אימהי מפותח, החלה לטפל בהם. השכנים הביעו מורת-רוח והיא הבטיחה, כשהגורים יגדלו היא תעביר אותם לרחבת חדר-האוכל ואלה יתחברו ליתר החתולים שמתרוצצים שם. משבגרו הגורים, העבירה אותם לרחבה והמשיכה להאכיל אותם שם. חתולים אחרים גילו לשמחתם מסעדת-בשרים שנפתחה והצטרפו. עד מהרה, אסתרק'ה גילתה שהיא מאכילה עשרים ושניים חתולים וחשה חיבה כלפיהם, מעין רגש אימהי דחוק.

 

פנים סקרניים ועיניים צרות וצוחקות. עור כהה, סנטר נטוי, שער סרוק, שפתיים צרות ועיניים שחורות כפחם בוחנות כל דבר מן היסוד. בדרכה לרחבת חדר-האוכל, נזכרה, כי אתמול התחוללה סערה זוטא. חתול-בית של משפחת וינטר, ככל-הנראה שמע מחתולת-רחוב, שבילה עימה את הלילה, כי מסעדה חדשה נפתחה והחליט לבוא.

 

אסתרק'ה קיבלה אותו בסבר-פנים יפות והשליכה לעברו גרוגרת של תרנגולת, שאחד האוכלים הותיר בצלחתו. למרבה שמחתו, גוש אורז דבק לאותה גרגרת והתוספת ערבה לחיכו. וכשסיים, ילל וביקש הוספה ואסתרק'ה השליכה לעברו כנף של תרנגולת צלויה. כשסיים, ליקק את כף רגלו הקדמית, רחץ בכפו הלחה את פיו, את שפמו הסמור והסתלק מדושן עונג. אסתרק'ה עקבה אחריו: חתול מפוטם, הצועד בכבדות כשבטנו כמעט מתחככת באדמה, בעוד חתולי הקיבוץ רזים ומצומקים.

 

למחרת-היום התרחשה סערה, כאשר אותו חתול שב והופיע. וכשאסתרק'ה חילקה מזון הסתער על חתוליה, גירש אותם מן הרחבה וחטף נתחי בשר שלא נועדו לו. הוא עשה זאת בכוחנות וביהירות. אסתרק'ה לא אהבה את התנהגותו הפראית וסילקה אותו ברגלה. חתוליה התרגלו להמתין בסבלנות וידעו שאף אחד לא יקופח.

 

בשעתו למדה במוסד-החינוכי והייתה חניכה בתנועת-נוער סוציאליסטית, שדגלה בערכי שיתוף ושוויון עם דגש חזק על סיוע לחלש. אחד מחתוליה היה סתום-עין; כלב בולדוג התנפל עליו בהיותו גור ושפך את עינו ואסתרק'ה זיכתה אותו ביחס מיוחד.

 

החתול של משפחת וינטר לא סלח לאסתרק'ה על התנהגותה הבוטה וניסה בדרכו החתולית להסביר לה, כי כללי המשחק השתנו. הקיבוץ של אתמול מת והקיבוץ של היום מבוסס על כללי משחק חדשים: שינויים, ביטול הדרגתי של השיתוף באמצעות הפרטות, תקציב כולל, תמורה לתרומה, הכורח לשלם על כל מצרך ועוד היד נטויה. אסתרק'ה הסתייגה מאותה מגמה, שהרוב בשיחה תמך בו.

 

למחרת-היום, החליטה לבקר בביתה של משפחת וינטר ולבקש מהם שיאסרו על חתולם להגיע לרחבת חדר-האוכל בשש נערב, כשהיא מאכילה את חתוליה. ככלות-הכול, הוא חתול-בית שגר בווילה ונהנה מרמת-חיים גבוהה, ממזון משובח ואילו חתוליה נאלצים לחטט בפחי-אשפה ולשלוף משקיות הניילון עצמות ושאר מזונות. רוב זמנם קודש לחיפוש מזון.

 

משפחת וינטר נדהמה כשאסתרק'ה דפקה על דלת ביתם. נדב ניסה לחשוב: מה מביא אותה אליהם ולא העלה כל ניחוש. כיוון ששעת-ערב הייתה, דליה וינטר הזמינה אותה להסב עימם לארוחת-ערב ואסתרק'ה נדהמה מן התפריט העשיר שעל השולחן: גבינות צרפתיות, נקניק הונגרי, נתחי דג סלומון בשמנת ועוד כהנה וכהנה. אסתרק'ה הסבירה להם, כי כבר אכלה והסתפקה בכוס תה. הזוג התגורר בווילה, לאחר שבוטלה הלינה המשותפת בבתי-הילדים והיה הראשון שפתח את עידן ההפרטות. משכורתו של נדב וינטר, מהנדס בכיר במפעל, הייתה מן הגבוהות. הוסף עליה את משכורתה של רעייתו דליה - מנהלת בית-הספר האזורי - ולפניך משפחה, שבעיני אסתרק'ה נחשבה ל"מיליונרית". משהו רקוב בממלכת הקיבוץ אם פערים כה עמוקים נפערו בין החברים, אמרה לעצמה. זה כבר אינו הקיבוץ שהתחנכתי על ערכיו.

 

בפינת המסדרון היה פרוש שטיח קטן ועליו רבץ החתול שהאכילה לפני ימים אחדים כשהוא מנומנם. כרסו עלתה ושקעה כמפוח. אסתרק'ה שאלה לשמו. הווינטרים שמחו לספר לה, ששמו "נפוליון". בנם הצעיר, כשלמד במוסד-החינוכי, התלהב מנפוליון בונפרטה והדביק לחתול את שמו.

 

אסתרק'ה ביקשה להסביר להם, כי נפוליון מתנפל על מזונם של חתוליה, מגרש אותם מן הרחבה וגורם להם צער ועגמת-נפש. הם אינם מסוגלים להילחם ב...עוג מלך הבשן. הווינטרים התאפקו שלא לצחוק. מעולם לא שמעו נימוקים מן הסוג הזה והבטיחו לנעול אותו בחדרם בשעה שש בערב.

 

אסתרק'ה הייתה פעילה בוועדות הקיבוץ, אך משהחלה ההפרטה, רכזת חדר-האוכל פיטרה אותה מעבודתה בטענה, שהיא מעוניינת להעסיק עובדות צעירות זולות מעיירת-הפיתוח השכנה ולהפוך את חדר-האוכל למרכז-רווח. ראשית דבר, דאגה שיכשירו את חדר-האוכל, שיוכל לקלוט אורחים בעלי רקע דתי, ועוררה אי-נחת בין הוותיקים, שניסו להסביר לשיחה שחדר-האוכל אינו מסעדה בלבד, כי אם "קודש-הקודשים", נשמת-חייו של קיבוץ, שבו הוחלטו החלטות הרות-גורל. אסתרק'ה נזכרה כיצד בין כתליו נערכה בשעתו אזכרה לסטלין, "שמש העמים", התנערות מן "הצדק הסוציאליסטי של פראג" וזיכויו של מרדכי אורן מן האשמה של היותו "מרגל אימפריאליסטי". ארבעים חברים הצדיקו את פסק-הדין של פראג וכך נוצרה סיעה, שהצהירה, כי תפקידה לשמור על הקיבוץ לבל ידרדר עצמו ימינה וזכו לכינוי "השמאלנים". התואר דבק בהם כצרעת לכל חייהם.

 

לאחר החלטת הרוב להכשיר את חדר-האוכל, למחרת-היום, משגיח עב-כרס, מזוקן, לבוש "ז'וּפּיצָא"  - מעיל שחור ארוך שחסידים מתהדרים בו - מגבעת לראשו, שמשני צידיה מסתלסלות להן זוג פאות ארוכות ומתנדנדות נכנס ברגל גסה לחדר-האוכל, המשיך למטבח והחל לחטט בסירים ולבדוק אם הכול כשר למהדרין. לאחר זמן קצר, אסתרק'ה ועוד מספר חברות מצאו עצמן מחוץ למעגל העבודה. אסתרק'ה כעסה, אך ידעה כי ההחלטה התקבלה בהצבעה דמוקרטית. הדור הצעיר רצה קיבוץ פחות שיתופי ויותר פרטני. כך נעלם בקיבוצים רבים חדר-האוכל, הלינה המשותפת ויש קיבוצים שאת ליל-הסדר חוגגים במסגרת המשפחה. מעט מאוד נותר מן הקיבוץ של פעם. אומנם הקיבוץ דאג לכל צרכיה, אך היא רצתה לעבוד. היא פנתה לרכזת משאבי-אנוש, לשעבר "סדרנית-עבודה", וזו ספקה כפיים - לא היה לה מה להציע. לדבריה, הקיבוץ כרגע סובל מאבטלה סמויה. יתכן שהמצב ישתנה בעתיד, ואסתרק'ה שאלה: "אם שוררת אבטלה סמויה - מדוע הקיבוץ שוכר עשרות פועלים-שכירים ולא חברי-קיבוץ?" הרכזת הסבירה, כי הענפים נדרשים להיות רווחיים והרכזים מחליטים על דעת עצמם אם להעסיק חברי-קיבוץ או שכירים. כל ענף הוא מרכז-רווח סגור. היא הציעה לאסתרק'ה, שבינתיים תירשם ללימודים בבית-הספר לגיל השלישי שהמועצה-האזורית מנהלת והבטיחה, כי ברגע שתתפנה משרה כלשהי - היא תציע לה אותה. "גיל שישים ושתיים נחשב בעיניך לגיל-שלישי?" שאלה אסתרק'ה בעיניים רושפות ויצאה מאותה פגישה מרת-נפש. אסתרק'ה שקעה בטיפוח הגינה סביב ביתה ובקריאת ספרים.

 

אחד הסופרים האהובים עליה טען בכמה מסיפוריו, כי מוות אינו סוף הסיפור וקיימים חיים מעבר לחיים. רבים מבעלי-החיים שאנו פוגשים היו בגלגולם הקודם בני-אדם שנענשו והתגלגלו לבעלי-חיים. אסתרק'ה נזכרה שקראה על בית-דין רבני בירושלים שדן כלב גדול לסקילה. הסיבה לפסק-הדין האכזר נעוצה בחשד שהכלב הוא גלגול של עורך-דין חילוני בכיר, שלפני חצי יובל שנים העליב את דייני המקום. אותו כלב נכנס השבוע בשערי בית-הדין הרבני, הפחיד את הדיינים וסירב לעזוב את המקום, אף שניסו לגרשו. אז נזכר אחד הדיינים כי לפני שנים רבות קיללו חברי בית-הדין אותו עורך-דין חילוני ואיחלו לו שרוחו תתגלגל בכלב, הנחשב בהלכה לחיה טמאה. בבית-הדין היה מי שזיהה בכלב את נשמתו של אותו עורך-דין שנפטר לפני שנים אחדות. אחד הדיינים הורה לסקול את החיה המסכנה, ולמשימה גויסו ילדי השכונה החרדית הסמוכה. למרבה המזל, הכלב היה מספיק פיקח ונמלט מן המקום.

 

באחד מסיפוריו של אותו סופר, אסתרק'ה קראה, כי גם רבי יוסף דה-לריינה התגלגל לכלב שחור. לדברי הסופר, ניתן להבחין בשרידי התנהגות זעירים של בעלי-החיים מגלגוליהם הקודמים. לפי אותו סופר, צדיק שחטא נאלץ לשוב אל העולם כדי לתקן את דרכיו ומתגלגל לבעל-חיים. העולם מלא גלגולים ויש להתאמץ מאוד, כדי לגלותם. הסופר סיפר על חתול עצל, אדיש, שכביכול אינו מניע אבר כאשר עכברים חולפים לידו. עיניו האפורות כאילו אמרו: שיתרוצצו להם, למי זה איכפת? אותו חתול הרבה לשקוע בחלומות, כשדעתו מרוחקת מכל מה שקורה סביבו. הסופר, באחד מסיפוריו, תיאר כיצד הוא מפזר גרעיני דוחן ליונים רעבות בשדרות ברודוויי. לדבריו, יון אחד השקיף על בני-מינו הנדחפים בגסות ובפראות ושפת-גופו שידרה סלידה. היון ניפח את חזהו, סימר את נוצותיו ונענע גופו בתנועות, שהתפרשו כלא רבתי והסתייגות מן הגועל-נפש של עמיתיו הנלחמים על כל בדל של גרגר. "היכן הם התחנכו?!" שַֹם הסופר בפיו של אותו יון, שקבע, כי אותה להקת יונים התגוררה בשעתו ברחוב קרוכמלנה בוורשה - רחוב מלא זונות וגנבים ומהם כנראה הושפעו. קביעותיו הפתיעו את אסתרק'ה והיא החליטה לערוך תצפיות על חתוליה ולאשש את השערותיו בדרך אמפירית.

 

אסתרק'ה הסתערה על האינטרנט וביקשה ללמוד על גלגול-נשמות. התברר לה, כי זו אמונה עממית הרווחת בתרבויות רבות, המתארות את הישארות הנשמה לאחר מות הגוף. מומלץ לקרוא בספר "הזוהר". אסתרק'ה ניגשה לספריית-הקיבוץ ולהפתעתה מצאה את ספר "הזוהר," שאיש מעולם לא פתח אותו. הספר כתוב בארמית ואסתרק'ה לא נבהלה. יש לה שפע של פנאי ללמוד ארמית. היא סיפרה על-כך לספרנית, שלחשה לעובדת-הסוציאלית, שאסתרק'ה, ככול-הנראה, "יורדת מן הפסים וראוי לעדכן את הרופא המקומי..."

 

אסתרק'ה הגיעה לרחבת חדר-באוכל לפנות-ערב ופיזרה לחתוליה נתחי-בשר. חתול אחד אפור עם כתמים צהובים, הסתכל עליה מרחוק ולא קרב. דומה שזיהתה עצב על פניו. שערות שפמו נטו כלפי מטה ואפו התכווץ והתרחב בעצבות. לפניה אריסטוקרט עצוב, שהתגלגל לחתול-אשפתות. אך מהו שגרם לו ליפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא? לא ידעה והחליטה להתייחס אליו בהתאם למעמדו הקודם. היא הגישה לו את מנת הבשר בצלחת מיוחדת, לאחר שיתר החתולים התפזרו. הוא הודה לה בהנהון ראש מנומס ואכל אט אט. אילו בידו הדבר, היה מסתייע בסכין ובמזלג. חתול אחר אימץ לו פיסת עיתון והִרבּה לרבוץ עליה, כשהוא מלטף בכפו הקדמית את האותיות, מציץ בהן באוזניים זקופות ומהנהן לעצמו, כאילו הבין את הכתוב. האם לפניה עורך-עיתון? לרגע הציצה וגילתה כי מדובר במאמר-מערכת של היומון "על-המשמר". "לפחות חתול אחד קורא בהנאה רבה את מאמרי-המערכת, העמוסים קלישאות שדופות," גיחכה לעצמה. "ערב-טוב אדוני העורך," הקבילה את פניו ועיניו רשפו. החתול השיב לה במיאו בריטוני מאופק ושב לעיין במאמר-הראשי.

 

הנושא כבש אותה כליל. היא חשה עצמה כמדענית, החושפת פרקי היסטוריה כמוסים ועלומים. היא פתחה אנציקלופדיות ולמדה לדעת, כי החתולים בּוּיתוּ במצריים לפני כשלושת-אלפים שנה, עם התפתחות החקלאות בארץ זו. שדותיה של ארץ-היאור סבלו כידוע מ"מכות-מצרים" והעכברים זללו בשקיקה את גרעיני החיטה, שהפלחים זרעו. המצרים מצאו עצמם אובדי-עצות, עד שאחד מהם השגיח בחתול שצד עכבר וזלל אותו בתאווה גדולה. המסר עבר לאדונו ועד מהרה, מאות חתולים שוגרו לשדות מצריים ותרומתם הייתה כה משמעותית עד שזכו לתואר "קדושים". ראשה של האלה המצרית בַּסֶת עוּצב כראש חתול. חתולים נחנטו לאחר מותם וזכו לקבורה מכובדת. החתול נדד עם השבטים הנודדים והגיע גם לארץ-ישראל. עובדה, בחפירות לכיש נמצאה שן של חתול. עם הזמן, ולא ברור מדוע, מעמדו של החתול החל להתדרדר בארצות אירופה הנוצריות בימי-הביניים, ומ"קדוש" הפך לִשְׂטָני. ידוע מן הכתבים הנוצריים, שחתולי אירופה עונו והושלכו חיים לתוך מדורות בימי חג הפסחא, שנועד לסמל את "טיהור החברה מהרוע והשׂטַנה."

 

קומתה דקה ומצחה חרוש. באור העמום של שעת-ערב, נראו פניה אפרוריים-משהו. היא לבשה מכנסי-ג'ינס קצרים, כובע-קש וסנדלים. החום עדיין לא פג. ממטרות הסתובבו ודרורים התקבצו בשולי השלוליות, קפצו למים, השתכשכו להנאתם ורעננו את גופם. אסתרק'ה ישבה על ספסלה הקבוע בירכתי הרחבה. לרגע עצמה את עיניה ושקעה בזיכרונות.

 

פעם, במקום הזה היה תלוי צינור חלול שכונה "הפעמון". צלצוליו קראו לחברים לעבודה, לארוחות, לשיחות-קיבוץ ואם קרה אסון - הפעמון השמיע צלצולים תכופים והכול מיהרו למחסן-הנשק. היא זכרה היטב, שבשבת אחת השכם בבוקר, שמעה את קול הפעמון ואביה הופיע בבית-הילדים, הלבישה במהירות והעבירה לאימה, שעבדה בבית-התינוקות. אותו יום זכה לכינוי: "השבת-השחורה". הקיבוץ על ילדיו חי אז בחריפות רבה את אירועי המאבק בבריטים. אז דיברו על "מאבק-צמוד", "על מדינה-עברית", על "עלייה ב'", על "הסזון" - מאבק ב'פורשים'" והיום? פניני-לשון חדשים פרצו למילון הקיבוצי: "הפרטה", "תמורה-לתרומה", "שיוך-דירות". הו, כמה התדרדרנו... בעוד היא שקועה בעבר, אחד החתולים מהם נעץ את טפריו בעץ-הספסל. היא ידעה, כי כך הוא מסמן את גבול אזורו. לחתול בלוטות ריח בכפות רגליו ובעת נעיצת הטפרים הוא משחרר נוזלים שריחם משדר כי הספסל תפוס על-ידו. לרגע הציצה לאחור. נפוליון הופיע. אסתרק'ה קמה ממקומה, קראה "קישטה" ומחאה כפיים. נפוליון הופתע, נעצר, משך בכתפיו והניע ראשו לשלילה. היא פיזרה נתחי בשר סמוך לרגליה בהנחה שלא יעז להתקרב. משקָרַב - ניסתה לבעוט בו. נפוליון היה זריז ממנה, אך נפגע מיחסה העוין והסתלק. "העלבתי את נפוליון," מלמלה.

 

בלילה, שנתה נדדה. ואולי החתול של משפחת וינטר הוא אכן נפוליון בונפרטה, שהתגלגל לחתול? אך מה יש לו לחפש בקיבוץ? היא ידעה שלא תירדם והחליטה לקום. ניגשה לרחבת חדר-האוכל והתיישבה על הספסל האהוב עליה. פרפר לבן חלף ואסתרק'ה ידעה כי מתילדה סוף-סוף ילדה. מעל בית-אבות ירח זהר באור אדמדם וכאילו חבר לבועת-סבון שדילגה מגג אל גג. אסתרק'ה קלטה ופירשה: יאנק החזיר את נשמתו לבורא-עולם. השעה הייתה שלוש לפנות-בוקר. "כושי" חתול שחור כזפת השגיח בה מרחוק ועיניו הירוקות ננעצו בה בזעם. האם קיפחה אותו אתמול כשפיזרה אוכל? היא קראה לו והוא אט אט התפייס וקָרַב. באחד הסיפורים קראה, ששד שוכן בתוך חתול שחור, שנחשב למזל רע. הכיצד זרעי אפליה גזעניים דבקו בבעלי-חיים? כלום הייתה לו בחירה-חופשית? אסתרק'ה ליטפה אותו ברוך. בבוא עונת הייחום, כשיריח את בִּשׂמֵי הנקבות הוא ירדוף אחריהן בטירוף. "שחור הוא יפה" נזכרה בכותרת מעיתוני "השמאל-החדש" באמריקה. אפורה החתולה הדורשת תנהל עימו משא-ומתן מייגע של תחינה-בכייה-גניחה, ובשיא הבכי, יגיעו לעמק-השווה והיא תרשה לו להזדווג עימה. אחר-כך תמליט גורים, תיניק אותם ואם ירצה להעיף מבט ביוצאי-חלציו - תגרש אותו, בבחינת: "הכושי עשה את שלו." השחר עמד להפציע והשמיים האדימו. אסתרק'ה נרדמה וחלמה. היא משוטטת בחלל השמימי וחתוליה מזדנבים אחריה. בחדר-האוכל, טבח-מלאך ממלא את צלחתה בבשרים, בדייסות ומגיש לה. "אבל אין לי כסף לארוחה כה יקרה," אמרה לו. "בשמיים אין הפרטה. פה הכול חופשי, כמו בקיבוץ-של-פעם"

 

אסתרק'ה התעוררה מחויכת. "קיבוץ-של-פעם ככל-הנראה קיים רק בשמיים..."

 

הקיבוץ החליט להגדיל את הדירות של בני-גילה. נדב וינטר, מהנדס הקיבוץ, עמד בראש המבצע. הוא שרטט דגמי-דירות וכל חבר התבקש להיוועץ עימו על הדגם המועדף עליו. אסתרק'ה דפקה על דלת ביתה של משפחת וינטר. "עדיין בענייני נפוליון?" נדב שאל בחיוך. "לא, לא," אמרה וידה הונפה בתנועת ביטול. לעומתה, נפוליון, ששכב מנומנם על מזרנו, קפץ כנשוך נחש ופלט מיאו זועף. החצופה חדרה לרשות-היחיד שלו. עיניו שילחו בה מבטים שׂוטמים. הוא לא שכח ולא סלח. אסתרק'ה לפתע ראתה תמונה אחרת: ליד הדלת פרושה ספה מלכותית מצופה זהב ועליה מתפרקד לו נפוליון בונפרטה האמיתי כשחזהו עטור אותות-הצטיינות וחרב ארוכה צמודה למותניו. עיניו שיפדו אותה וידו נשלחה לעבר נדן חרבו, כשהוא צורח: "סלקו את אסתרק'ה לפני שאדקור אותה למוות!" מניין ידע את שמי? אסתרק'ה נבהלה, התבלבלה, פתחה את הדלת ופרצה החוצה בריצה מטורפת. מדי-פעם הציצה לאחור. פרשי הקיסר, כשחרבותיהם שלופות ונוצצות, דלקו אחריה. אוזניה קלטו קטעים מה"מרסלייזה", שעדיין לא חוברה. וכשהגיעה ללא נשימה לרחבת חדר-האוכל, שוב הסתכלה לאחור: הסוסים נעלמו ובמקומם הופיעו חתוליה שקיבלו את פניה בשמחה. האם הכול הוא פרי דמיונה או שמא נחשפה להרפתקה מדהימה?

 

היא זכתה לחוות גלגול-נשמות מלא: גנרל בונפרטה התגלגל לחתול ובהבזק-של-שנייה חזר להיות הגנרל המהולל. עתה שב לגלגולו החתולי. אסתרק'ה ניגשה למרפאה וביקשה גלולת ריטלין. "ריטלין? בשביל מה?" שאלה האחות. "רוצה לשמר חוויה שחוויתי, שלא אשכח אותה." "ריטלין ניתן רק באישור הרופא," אמרה האחות. "רוצה להיכנס אליו?" "בסדר." הרופא המקומי, יוצא ברית-המועצות, הודה שלא הבין אף-מילה ממה שאמרה לו ומשך בכתפיו.

 

אסתרק'ה התיישבה על ספסלה האהוב. הסופר האהוב עליה מעולם לא הזכיר גלגולים חוזרים. למיטב ידיעתה, אף יון או חתול לא שב מן הגלגול. אסתרק'ה תיכננה להקדיש את החודשים הקרובים לניתוח החוויה שחוותה. היא תלמד ארמית, שתוכל לקרוא על גלגול-נשמות מהמקור, מ"ספר הזוהר".

 

רכזת משאבי-אנוש נרמזה על-ידי רכז-הקהילה, כי אסתרק'ה "יורדת מן הפסים" ולאחר לחצים של ועדת-בריאות הוצע לה להצטרף אל צוות הנהלת-החשבונות של הקיבוץ. הלם המפגש עם הקיסר לא נטש אותה. ובעודה עומדת ומהרהרת שמעה קולו של פסיכולוג ברדיו, שאמר: "מי שמסוגל לגרום לך להאמין בדברים אבסורדיים יצליח גם להוציא אותך מן הדעת," אסתרק'ה פתחה את הדלת, הרהרה רגע, ונכנסה לחדרי הנהלת-החשבונות.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: