הפסל ששמר על בית ניר / ישראל מירון

הפסל ששמר על בית ניר

ישראל מירון – בית ניר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

אביטל, לשעבר חבר קיבוצנו, היה רב כישרונות  ופעלים... היה מסגר, היה טבח מופלא, היה רכז מטבח, היה בצוות הראשון של "גניר", עוד כשהיה ממוקם בפרדס-חנה ונקרא I.R.D,  גידל דגי נוי בידע ובמסירות ועוד ועוד

איור מאת יעקב גוטרמן

באחד הימים רצה אביטל לתת ביטוי גם ליכולת היצירה שבו - משהו בשביל הנפש, אחרי יום העבודה, בזמנו הפנוי... וכשאביטל רוצה ומחליט הוא גם מקיים. ארגן אוטובוס ישן, הניח אותו מחוץ לגדר הקיבוץ, התחבר לחשמל של תאורת הגדר והרי לכם אטליה לכל דבר. תוך זמן קצר זכינו לראות את עבודותיו: פסלים שנעשו מחומרים שונים ומורכבים.

 

שיאה של העשייה הפיסולית היה פסל מונומנטלי של אדם עומד. לא היה זה אדם רגיל, זה היה ענק! דמות גבוה משכמה ומעלה מכל בן תמותה. פסל שגובהו וגודלו היו פעמים וחצי, בערך, מגודלו של אדם. השלד של הפסל רותך מברזל גרוטאות, צופה בטיח בטון בצבע כהה נוטה לשחור והרי לכם מונומנט לכל דבר. כנראה שלאמן היו ספקות לגבי איכותה של יצירתו והוא התלבט מה לעשות בה... לפרק? חבל... להעמיד אותה בחצר הקיבוץ? לא רעיון טוב...  בסוף נמצא פתרון שהתקבל על דעתו של אביטל. הפסל הוצב על גבעה הנשקפת אל הקיבוץ, מעברו השני של הכביש – נראה, אבל מרחוק!

 

באותם הימים בא לקיבוץ מחנה-עבודה-תנועתי. אנחנו, חברי בית ניר, אומנם היינו מבוגרים מהם, אך רוח שטות עדיין פיעמה בנו כבדרדקים. יום אחד נשלח אחד הנערים שעבד בחדר האוכל להביא במגש ארוחת בוקר ל"שומר" שניצב על הגבעה. הנער לקח את המגש והלך  לעבר "השומר". כעבור זמן, חזר הנער וארוחת הבוקר על המגש.

כשנשאל: למה לא השארת ל"שומר" את הארוחה? ענה בחיוך: השומר לא מרגיש טוב. אין לו תיאבון.

 

מסתבר שלמרות הכל ל"שומר", היה תפקיד חשוב בהגנה על בית ניר בפרט ובביטחון המדינה בכלל. תשאלו - הכיצד?

ובכן, אחרי מלחמת ששת הימים, כשנוצר קשר עם  תושבי הכפר הפלסטינאי אידנה, (שפעם היו מעבר לקו הירוק), שמענו מהם הרבה סיפורים.

אחד הסיפורים היה על ה"שומר" הקבוע, המבטיח את שלומה של בית ניר.

מסתבר שמגבעה מסוימת שעל יד אידנה, ניתן היה לראות במשקפת את בית ניר. השמירה הרצופה של בית ניר הייתה בכפר לשם דבר.

 

ברבות הימים בנינו מכלאת בקר בגבעה שהפסל ניצב בה. הרבה פרות התקרבו בסקרנות אל הבוקר הענק העומד במכלאה. הפרות גילו שהוא אינו מתנגד שהם יתגרדו ויתחככו בו. הם עשו זאת באין מפריע עד שבאחד הימים הוא נפל, התרסק, ולא נשאר ממנו דבר חוץ משמו: עד היום החלקה נקראת, "גבעת הפסל".

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: