אל תעקור נטוע... / ירמי בן צבי

אל תעקור נטוע...

ירמי בן צבי

איור מאת יעקב גוטרמן

 

היום ילדים חביבים נספר את המעשה המשעשע שארע לנחום כלום, חבר קיבוצנו הנִלבב, שהתקיים בו הפסוק "כשחוטבים עצים, עפים שבבים".

איור מאת יעקב גוטרמן

ומעשה שהיה כך היה. כשהגיע תורו של נחום כלום לעבור לביתו החדש בשכונת "תאנה" בפאתי הקיבוץ, חשב לעצמו: "איזה מין עשב אשתול לי בגינתי הלא זרועה למען תדשא הארץ, ואיזה עץ למינהו למען יצל, וישיב את נפשי בימי שרב". חשב וחשב, דִמיין לעצמו כך, אחר כך דִמיין לעצמו אחרת ולא מצא עֵצה.

 

בצר לו זימן עצמו נחום כלום לחבר רקפת א. מרכז ענף הנוי בקיבוץ, ראש וראשון לשותלי חצר המשק ונוטעיה, אורים ותומים ב"סדר זרעים" שעל כתפיו הרחבות יינשא בגאון נוי הקיבוץ, יופיו וחן יושביו, ושיטח בפניו את צרת לִבּו. שקל רקפת א. דן ותר בכובד ראש בסוגיית נחום כ. וצרותיו ולא יצא ידי חובתו עד שפסק לו פסוקו: שתול כרצונך. שתל נחום כלום בגנו דשאים ופרחים, וציצים ועצי מחמד ורצה לברך על המוגמר, אך נזהר בלשונו ולא בירך מחמת האיסור על הברכה בדבר שתילה ונטיעה, כשאין ליבו סמוך ובטוח בהצלחתה. אחר המעשה הזה גדלו העצים ויִשְׂגוּ מאוד. אך יותר מכולם הִגְדיל לעשות הדולב, שצימח עפאיו ושלחם פרא לכל רוחות השמיים לשוט בעננים מעל גגות הקיבוץ.

 

חמש שנים עברו בנעימים עד שנוכח נחום כ. יקירנו שאין טוב בלי רע, ואין גרוע בלי יותר גרוע. עץ הדולב שכה אהב גבה מאוד, אך תחת הצל שהבטיח לעשות, השליך עליו הצהובים ארצה, ובענפיו החולים לא עמד הכוח ביום פקודה להצל ביום שרב, נפל לערש דווי, בדיו נשברו ונותרו תלויים כבדלים אין חפץ בם זכר קלוש לתפארת והוד עברם. הזעיק נחום כ. את רקפת ב. שבינתיים תפס את מקומו של רקפת א. ראש וראשון לשותלי הקיבוץ נוטעיו ופוסק ראשי בסוגיות "סדר זרעים" ו"סדר נזיקין" וזעק: "הושענא!" הזדרז רקפת ב. להושיע את חברנו נחום כ. לא נח ולא שקט עד שהביא כלי מלאכתו ובאבחת מסור, נתן מכת חסד אחרונה לבדים שלא עמד להם כוחם ביום פקודה ונשברו. נותר העץ למעצבה, קרוע לב אך נושם ללא בדיו החולים ועלעליו הצהובים. נעצב נחום כ. על ליבו ושאל את הדולב מה עוד תבקש ממני ולא עשיתי למען תגדל ותשגשג, שהעמדתני כך, ערום ועריה, תחת השמש הקופחת של "חום יולי אוגוסט" כשכל הקיבוץ נח איש תחת גפנו ותחת תאנתו. אך העץ בשלו, נדם בחוליו וחדלה רינת ציפוריו. והיה חברנו נחום כ. הולך כל אותם ימים ארוכים ואפורים, נכלם, אבל וחפוי ראש בין חבריו שנדו לו בראשם, צקצקו בלשונם וצחקקו לאידו מאחורי גבו. עד שגמלה בליבו ההחלטה לעשות מעשה. יש להחליף את העץ החולה בעץ בריא.

 

פנה לחבר רקפת ב. הפוסק הראשי בסוגיות נוי הקיבוץ וסדר זרעיו וביקש את עזרתו בקיום מצוות "ישן בפני חדש תוציאו". "אין בעיה!" אמר רקפת ב. "בחצי שעה אני מקיים מצוות "המוציא מהארץ" וגם מברך עליה. אמר את דברו ונפטר לדרכו. אלא שבחלוף העיתים נוכח חברנו נחום כ. שנהפך עליו ליבו של רקפת ב. ולא זו בלבד שלא קיים אחר הבטחתו להוציא ישן בפני חדש, אלא שלא נח ולא שקט עד שהטריח על נחום כ. שמים וארץ, את הנוגשים בעם ושוטריו, את חוקי הארץ ומשפטיה, את שומרי החוק, והקנסות, והדין, והצדק, וההלכה, והפקחים, שבכל דור ודור עומדים עלינו לשמור קיום "אל תעקור נטוע", כי רב מאוד החטא וקשה מנשוא העונש.

 

שוב נעצב נחום כ. ולא ידע את נפשו. אפס כי "נסתרות דרכי האלוהים" והנה, בוקר אחד כשהיה נחום כ. בדרכו לחדר האוכל, פגע בו החבר רקפת ג. סגן ראשון לרקפת ב. ראש וראשון לשותלי הקיבוץ ונוטעיו ופוסק ראשי בסוגיות "סדר זרעים" של הקיבוץ, נוי החצר וחן יושביה, ושח לו כהאי לישנא: "הדולב שלך סובל מעודף מים! תעשה סוף פסוק ל"שמחת בית השואבה" שאתה נוהג בגינתך ובא לציון גואל. סמוך עלינו! אנחנו יודעים מה לעשות!". "נאה דרשת" ענה נחום כ. לרקפת ג. "אבל ידוע מדאורייתא שהדולב, אין מקומו אלא על פלגי מים ונחלי ארצנו הקדושה וואדיותיה, ומה לשמחה זו עושה?" "סמוך עלינו! אנחנו יודעים מה לעשות!" אמר רקפת ג. ונפטר לדרכו.

 

חלפו ימים ו"ישועת השם כהרף עין". עוד זה מדבר וזה בא. והנה גם החבר רקפת ד. סגן שני לרקפת ג. סגן ראשון לרקפת ב. ראש וראשון לשותלי הקיבוץ נוטעיו ופוסק ראשי בסוגיות "סדר זרעים", נוי החצר וחן תושביה, זימן עצמו לנחום כ. חבר קיבוצנו ושח לו כהאי לישנא: "הדולב שלך סובל מחוסר מים! תעשה בגינתך "כי נבקעו במדבר מים..." וסוף פסוק ליובש ובא לציון גואל. סמוך עלינו! אנחנו יודעים מה לעשות!" שקע נחום כ. חברנו ביגון וצער עמוק שקוראים אותו מלנכוליה, או בלעז מרה שחורה, ולא ידע את נפשו ימים רבים...

 

ראו שני בניו של נחום כ. בעיצבון אביהם ומר יאושו, ולא יכלו לראותו בסבלותיו. וגם הם, יש לדעת, לא קוטלי קנים בהלכות "סדר זרעים", שעל כן עובדי אדמה המה, חרוצים ומסורים לזריעתה בדמעה וקצירתה ברינה. שקלו ודנו וטרו ולא יצאו ידי חובתם עד ששינסו מותניהם, הביאו את המשור החשמלי של הגד"ש, וניגש החורש בחוטב העצים והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות התמוגגו למראה "סדר הנזיקין" היסודי שעשו החבר'ה לדולב החולה, שנאמר, עד אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרייה שמהם לא קם יותר. מה שקוראין בלעז: עשו כרת מוחלט לעץ החולה, ושתלו תחתיו עץ בריא. ותשקוט הארץ ארבעים שנה.

 

שלווה ונחת שורים בקיבוצנו הפורח והמשגשג. ובשכונת "תאנה" החדשה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, עציו, ציציו, ופרחיו החביבים עליו ואין מחריד גם בימי השרב לתפארת יפי הקיבוץ וחן יושביו.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: