הפרח המלאכותי שגידל את גוזלי הצופית / אילנה שגב

הפרח המלאכותי שגידל את גוזלי הצופית

אילנה שגב - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בטיול בוקר שבתי אחד, מצא דוד קן של צופית שנפל על הארץ. כשהרימו, גילה בתוכו שני גוזלים קטנים, שרק החלו להצמיח פלומת נוצות.

איור מאת יעקב גוטרמ

למשפחתנו היה ניסיון די עצוב בגידול גוזלים לכן חששנו לגדל אותם, אבל ידענו שאם נפקיר אותם לגורלם - ימותו. לכן החלטנו לנסות שוב את מזלנו.

 

הכנו קופסה קטנה מרופדת בצמר-גפן והנחנו בה את הגוזלים הזעירים.ראינו את פיותיהם הפעורים ורצינו להאכילם, אבל במה?

 

ידענו שצופיות יונקות את צוף הפרחים, אבל מה אוכלים הגוזלים?

 

קיימנו "מועצה משפחתית" ולבסוף החלטנו שהטוב ביותר הוא תרכיז סוכר.

 

בעזרת פיפטה ניסינו לטפטף לתוך המקורים הזעירים את התמיסה המתוקה.

 

בתחילה סירבו הגוזלים לפתוח את מקוריהם, אך כשחשו במתיקות, בלעו את טיפות הסוכר בתיאבון גדול, הניסיון הצליח.

 

אחת לשעה בערך הגמענו את הגוזלים, וכך עברה עלינו השבת כשאנו פנויים ממלאכתנו.

 

אבל מה יקרה ביום ראשון כשנצא לעבודה?

 

חשבנו וחשבנו עד שמצאנו: נייצר פרח מלאכותי, שיספק "צוף" לגוזלים.

 

הספגנו חתיכת ספוג בתרכיז והנחנו בתוך "הקן" , וראה זה פלא - הגוזלים דחקו את המקורים כלפי מעלה ולגמו בשקיקה.חגגנו את ניצחוננו!

 

הודות לפרח המלאכותי התפתחו הגוזלים יפה, התרגלו אלינו והיו מאוד ידידותיים.

 

הם ישבו בכפותינו ועל כתפינו ללא כל פחד. תוך כשבוע החלו לרפרף בכנפיהם ולעשות תרגילי תעופה על השולחן במרפסת, שם היה קינם.

 

תוך שבועיים "תפסו" אומץ והחלו לעופף בכול המרפסת, כאשר הם משאירים לנו את "סימני השובע" שלהם בכל פינות החדר, וגם על ראשינו וכתפינו לא חסו...

 

שוב קיימנו מועצה משפחתית, כדי להחליט על עתיד הגוזלים. אומנם נהנינו מחברתם העליזה, מציוציהם וממעופם השובבי, אבל סבלנו מהלכלוך הרב שגרמו לנו וגם ידענו שבבגרותם הם זקוקים לחופש.

 

קצת חששנו שהפינוק שזכו לו במשפחתנו יקשה עליהם להסתדר בטבע, ובכל זאת החלטנו לשחרר אותם בקרוב.

 

חלפו שבועות אחדים, והגוזלים שלנו הפכו לצופיות צעירות. והנה שמנו לב שזוג צופיות בוגרות מסתובב סביב חלון המרפסת שלנו. הזוג התעופף כמה פעמים סביב, כאילו מחפש דבר מה, הייתכן כי אלה הם הורי הגוזלים שלנו?

 

קשה להאמין שלאחר זמן כה רב מצאו את גוזליהם האבודים... היינו מלאי פליאה ולא ידענו כיצד להבין את הדבר.

 

בשבת אביבית אחת החלטנו שהגיע הזמן להיפרד מגוזלינו. לקחנו את השניים והנחנו אותם על שיח מורן-החורש שליד חדרנו.

 

ולהפתעתנו הרבה, תוך דקה הופיעו זוג הצופיות הבוגר, סובב את הקטנים בציוצי שמחה וביחד התעופפה המשפחה שהתאחדה לשיח שמתחתיו מצא דוד את הקן.

 

אז מי אמר שאין קשר משפחתי אצל ציפורים?

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: