שמונים שקל / אילן חכים

שמונים שקל

אילן חכים - רמת השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

"גנבו לי הבוקר שמונים שקל מהמכנסיים במקלחת". הדובר היה יוסוף העובד השכיר מהכפר הסמוך. המקלחת של הדיר הייתה גם חדר המכונות וגם המקום בו היו העובדים מחליפים את בגדיהם לבגדי העבודה שהושארו מפאת הריח העז בסוף יום העבודה בדיר.

איור מאת יעקב גוטרמן

זה היה מפתיע. אמנם אירעו גניבות של טלאים וכבשים בדיר, אבל הפעם היה ברור כי מדובר במישהו מצוות העובדים.

 

אמרתי ליוסוף שמבחינתי זה משהו שאי אפשר להשלים איתו. שחזור קצר של סידור העבודה לאותו היום העלה שבשעות הרלוונטיות מלבד יוסוף היו עוד שלושה עובדים שהיו יכולים להיות "חשודים פוטנציאליים". יואב - החבר הצעיר הנוסף בצוות שיחד היינו הבסיס לענף, יצחק - מוותיקי הקיבוץ שהיה מגיע בשעות הבוקר עם הקלנועית לדיר, ואז באורח פלאי מתאושש לפתע ויוצא עם הכבשים לכמה שעות למרעה, ודוד - חניך אולפן שידע כבר קצת עברית ולמד בכיתת המתקדמים. שעות ארוכות ולא נעימות חיכו לי להמשך היום.

 

את דוד פגשתי אחר הצהריים בחדרי האולפן. סיפרתי לו על דבר הגניבה ואמרתי לו שאם לא נמצא את מי שגנב את הכסף, אני מתכוון לפנות למשטרה. "אני מדבר עם כל השלושה שהיו בשעות האלה בעבודה, ואם הכסף לא חוזר עד מחר בשעה ארבע אחר הצהריים ליומן שבמשרד, אני פונה למשטרה". כך אמרתי לדוד.

 

דוד הסתכל בי במבט נעלב ופגוע - "אתה חושב שזה אני? אני - שבא ממשפחה עשירה ויש לי כל מה שאני צריך, אני אגנוב שמונים שקל מחבר שלי?" דמעות החלו לנצנץ בעיניו.

 

"דוד תראה, אני לא אומר שזה אתה, אבל אני חייב לבדוק את כל האפשרויות. אנחנו לא יכולים לחיות בצוות קטן שעובד יחד שעות ארוכות, כאשר כל אחד חושד בשני". לאחר עוד מספר מילות הרגעה עזבתי את המקום.

 

למחרת בשעה ארבע אחר הצהריים פתחתי את היומן במשרד. היומן נפתח במקום בו היו מונחים שמונים שקלים בשטרות. אספתי אותם ופניתי לעבר האולפן. את דוד פגשתי ליד חדרו והזמנתי אותו להצטרף אלי לשיחה במקום מבודד סמוך. "אני מאוד מאוכזב ממך", אמרתי לו. "לא ציפיתי שתגנוב כסף מחבר לעבודה. מחר אתה לא חוזר לעבודה בדיר. מבחינתי את הצ'אנס שלך מיצית".

 

"למה אתה מאשים אותי? למה החלטת שזה דווקא אני?". דוד רצה להמשיך אבל סימנתי לו בידי שימתין. "אתה זוכר שאמרתי לך שאני אדבר עם שלושת העובדים שהיו שם?!"

 

"כן" ענה דוד בציפייה.

 

"אמרתי, אבל דיברתי רק איתך..."

 

כבלון שהוציאו ממנו את האוויר דוד השתתק, ואחר כך מלמל מספר מילים לא ברורות. השארתי אותו בחדרי האולפן בדרך לסדרן העבודה למצוא פתרון לבעיית העבודה של מחר. לא עשיתי עם הסיפור הזה דברים נוספים. האולפן נגמר ודוד עזב את הקיבוץ.

 

כעבור כשנה נסגר הדיר. אל הקפה שהיה מכין יוסוף בבוקר אני מתגעגע עד היום, ואת חיוך ההקלה ומבט התודה בעיניו כאשר קיבל את הכסף אני שומר איתי.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: