פנחס הסנדלר / יגאל וילפנד

פנחס הסנדלר

יגאל וילפנד - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

[מתוך הספר: "מעגלים"]

 

איור מאת יעקב גוטרמן

"יש לפנחס הסנדלר/ דיבור מהיר ומקוצר/ הוא מדבר / בעברית של סופר/ יורק/ מסמר אחר מסמר/ טק-טק בפטיש/ עובד חיש-חיש/ מדבר חיש-חיש/ ומרוב שהוא מקצר/ על המילים הוא חוזר/ הוא אומר למשל: 'של נעליך של'/ 'הנח רגלך, הנח'/ 'כלך לך, כלך!' / 'גרוב גרבך, גרוב!'/ 'תחוב עקבך, תחוב!' // וכל הרואה ושומע/ מתפעל ותמה/ איך את המסמרים/ אינו בולע..."

 

כך כתבה עדנה קרמר באחד משירי הילדים היפים שלה... ומי מאתנו, הילדים, אינו זוכר את תנועותיו של פנחס - ממלא את היד במסמרים, זורק אותם אל הפה, ומתחיל להתיז אותם במהירות אל הנעל כשהפטיש מכה... ומי לא זוכר את הרגל היחפה על העיתון, רצוי "דבר", בשביל לא לפגוע בכבודו של "על-המשמר". הדגדוג הנעים של העיפרון המסמן את כף הרגל... הסנדלים החדשים המבשרים את בוא האביב... נעלי העבודה... איש שהוא סנדלר, איש שהוא מוסד...

 

פנחס נולד ביוני 1912 בעיירה זרקי שבפולין להוריו אברהם וחנה. אביו היה סנדלר והתפרנס בדוחק. היו לפנחס שני אחים שלמדו בחדר ושתי אחיות שלמדו בבית-ספר דתי. בן שלוש-עשרה הצטרף לתנועת השומר הצעיר שהיתה לו לבית שני. פנחס עזר להוריו בעבודות הבית, עסק בספורט וקרא הרבה. אחרי מספר שנות הכשרה בצ'נסטחובה עלה ב-1934 ארצה והצטרף לקיבוץ אמריקה בניר בחדרה.

 

ב-1937 מבקש פנחס חופשה קצרה מן הקיבוץ לחזור לפולין, להתחתן עם חברתו לאה, אותה לא ראה שלוש שנים, ולשכנע אותה לבוא עמו ארצה. ואכן, כעבור מספר חודשים הוא חוזר עם לאה לקיבוץ. לפני חזרתו מפולין הוא נפרד מבני משפחתו, ואינו יודע שזוהי פרידה אחרונה. כל בני משפחתו, מלבד אחיו, אשר, נספו בשואה האיומה, בטרבלינקה. אשר עבר ימים קשים במחנות הריכוז אך נשאר בחיים, עלה לארץ ב-1948 ואף נלחם במלחמת השחרור. הוא התחתן אך לא זכה לילדים והמשפחה של פנחס ולאה בעין-השופט ובמרחביה הייתה לו לבית. עם לאה העובדת במטבח בונה פנחס משפחה לתפארת. נולדים אבשלום, פרץ ועזרא, והמשפחה פעילה ומעורבת בחיי הקיבוץ.

 

ב-1956 תקפה את לאה, בת ארבעים וארבע בלבד, מחלה קשה והיא נפטרה. מותה הוא מכה קשה לפנחס ולמשפחה, אך נחוש בדרכו הוא אינו נכנע. לאחר שנה וחצי הוא מתחתן עם גניה רואי, אלמנה מחדרה ולה שני ילדים, אהרון ובלהה, והוא מביא את משפחתו החדשה לעין-השופט. עם גניה חי פנחס עשרים שנים יפות עד למותה בשנת 1977.

 

לצד עבודתו בסנדלרייה ממלא פנחס תפקידים מרכזיים בקיבוץ, בהם חמש שנים של ריכוז ועדת החינוך וריכוז ועדת החברים. הוא איש משכיל, מעורב בציבור ומקפיד על קלה כחמורה.

 

פעם כשהציעו לבחור אותו כמזכיר קיבוץ, נזכרת נעמי קלסקי, קם פנחס בשיחה ואמר: "כאן יושבים מעל מאה חברים, בהם רבים המתאימים להיות מזכירים כמוני, אך אף אחד מבין היושבים כאן אינו מתאים להיות סנדלר כמוני."

 

הייתה תקופה בה עבד ארבע שנים בענף הצאן. פנחס הצטיין כל-כך בחליבת יד עד ששנים ארוכות אח"כ היינו מתחרים כדי לשבור את שיאיו.

 

הייתה לפנחס שפה משלו, עברית טובה ושורשית. הוא דבק בעקרונות הקיבוץ והגשים אותם בחייו. ילדיו אבשלום, פרץ ועזרא, ומשפחותיהם, ילדי אשתו השנייה בלהה ואהרון, ומשפחותיהם, למדו ממנו רבות והתחנכו לאור דרכו ואנחנו שותפים באבלם.

 

פנחס מת בן שמונים ושמונה, שבע-ימים ומעשים. הוא ייזכר תמיד בין בוניה ומקימיה של עין-השופט.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: