נחש / יגאל וילפנד

נחש

יגאל וילפנד - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן - העוגן

 

מתוך הספר מעגלים

איור מאת יעקב גוטרמן

אחה"צ אחד, קצת לפני "ערב חדש" נכנסתי לביתנו הקיבוצי וראיתי לנגד עיני המשתאות, לא תמונה חדשה של מודליאני וגם לא פרזיה בגינה אלא משהו שכוב על הרצפה, לא זוחל ולא נע, אין אות אם חי הוא או גוויה.

 

הסתכלתי בו כלא מאמין, והוא לא זע, שרוי במטר שבין המקלחת לחדר השינה, קטן הוא וצנוע, לנחש דמה. קראתי לאשתי האהובה שהייתה שרויה אותה שעה במשהו שבין שינה ליקיצה ואמרתי לה: "אם אינני טועה נחש על סף דלתך". אשתי בקול פליאה: "מה פתאום נחש, אולי זו שממית, איך הוא נראה? יש לו טבעות? איך הראש, אולי זה חומט...". "לא חומט," אני עונה "ולא שממית, נחש... מה נעשה?". "אתה בטוח שאתה לא טועה?" שואלת אהובתי, ורוצה שאבוא להדליק את האור. אבל אני יחף ואיך אעבור. לא יודע ולא איכפת, "הטוב בנחשים זה נחש מת", אני אומר לעצמי ולאשתי, ומחליט באחת להבדיל "מהתלבטות מרדכי" (הכוונה ליצחק מרדכי שהתלבט אז האם לוותר על המירוץ לראשות הממשלה לטובת ברק ) לקחת את נעלי המונחת קרוב אלי ולהכות בנחש על ראשו עד שתיפח נשמתו. לקחתי את הנעל ביד ימין, החזקה יותר, הכיתי כמה וכמה פעמים על ראשו של הנחש, והלה למרבה הפלא לא נע ולא זע, כאילו קיבל את מותו בשלווה.

 

לאחר שמת, פינינו אותו לאן שפינינו ומיהרתי לטלפן לידידנו איש הנחשים, לירון שפירא, אשר אביו גדעון הוא רע לצפרדע, ושאלתי אותו על מה שאירע. לירון הסביר לי שבתקופה זו הנחש הוא רדום וחסר פעילות וכל שהוא ביקש הוא מקום חם לשנת החורף. עם זאת הצדיק לירון את המעשה ואמר שהוא מבין שלא לקחתי סיכון.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: