מן המהפכה נותרו רק השירים / יגאל וילפנד

מן המהפכה נותרו רק השירים 

 יגאל וילפנד – עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

איור מאת יעקב גוטרמן

מתוך הספר: "מעגלים", הוצאת בכתב 2007

 

מן המהפכה נותרו רק השירים/ על גדות הוולגה דוהרים סוסים, ואנחנו שגדלנו עליהם/ על השירים/ זוכרים. // זוכרים תמונות בעיתונים/ קציר ושדות רחבים/ מפרש בודד מלבין באופק / לאן מושכים המלחים/ ולמה הם דוהרים שם על מדרגות פוטיומקין וארמון החורף, הפרשים/

לא הרוח הוא אשר יצא לו לשוטט בערבות כפרין/ וסטחנוב גיבור העבודה בגיוסים של גן-הירק והמשתלה/ זה שהועלה כדוגמה לימים התברר כי גם הוא שיקר והונה/ אז מה יעשו אנדרו, זעווי, וישי במעדרים/  ומה עם סבל העם הרוסי תחת שלטון הצאר/ שמש שוקעת צוללת/ דגן מזדהב במרחב/ שורת אסירים הנכבלת/ בדרך תובל באבק/ דין דן, דין דן/ כבל כבלוני/ דין דן, דין דן/ סיבירה הובילוני... //

ולייזר ואהוד ואבנר ושאר אוהבי אימא רוסיה החמה/ איך ישלימו שגם אחרי שלושים שנה/ פישר מנצח את ספאסקי/ אוי לבושה. והרבה חלומות יפים וטהורים/ הפכו לשמן על הגלגים/ או שמנסרים עצים עפים שבבים/ ולדין דון סיבירה הובילונו/ תרם יותר מכל "שמש העמים", האכזר מכל/ והוא שהביא כל-כך הרבה ילדים כמונו לשיר, שבין שלוש לבין ארבע דולקים פנסים/ ואלו לא שעות ההקמה/ גם לא הבמבחי"ם אלא רצון החיים המפכה בדממה.

באהבה ראשונה וליד מדורה שרקנו בשקיקה... את חכי לי ואחזור... ועל רותי המפליגה עם כל גל/ ואפור היה הסלע במשלט/ ואלתרמן כתב: אם לא הייתה זו אהבה היה זה ערב סתיו יפה/ לימים, כשביקרתי שם וראיתי את הנערות הרוסיות/ למדתי שנטשה ולודמילה היו יפות יותר בספרים מאשר בחיים, בטח לא יותר יפות מבנות דליה/ ובלילות השבת/ ובפעולות אנשי פנפילוב הובאו כדוגמה..

ויענקלה שאהבנו כתב את שיירה בצליל רוסי, יהודי כל-כך/ עד שבשדות ניר-עוז חשבו צעירים מן התנועה כי מדובר בשיר עממי. 

זוכרים, ערב אחד, בטנטורה על אי היונים לימד אותנו נועם את שאון התותחים/שלא נדם במשך השנים/ והלך עמנו ועם חברינו שנפלו במלחמות ובדרכים... //

ושנים אחר-כך התוועדנו לסתיו נוגה ירד על חלוני/ והוספנו... אל תבכנה הבנות... זה נכנס כבר לחדר. / ועדיין לא דיברנו על המשוואה בין הפועל ת"א לדינמו מוסקבה/ ולא על פורים שבוטל בגלל שהעולם הוכה עם הסתלקותה של שמש גדולה. / ולא דיברנו על יער אורנים/ ועל סבך נסיבות טראגי, ועל סידור האמת על-פי התנאים.

 כי אחרי הכל היה זה חלום גדול שהדליק מדורות/ וגם לנו/ שהורינו בנו לאורו את אחת מן היפות ביצירות המאה/ היה משהו שנלקח משם/ לפחות התקווה והאמונה. //

ויותר מכל היו אחינו היהודים/ שחלמו ובכו שם במסתרים/ שבעים שנה / מקווים/ חלקם הגיעו אלינו לפני עשרים שנה/ וחלקם לפני שנה/ ועתה הם כמונו יודעים את האמת שדיבר מייקובסקי/ משורר המהפכה/ שאם נדלקים הכוכבים/ משמע יש מי הקורא לזג הזה בשם פנינים/ וכל עוד רוחו בו בלהט הצוהריים/ ירוץ/ לא יוכל לסבול את האין כוכב... מן המהפכה נותרו רק השירים.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: