בדרך הביתה / יגאל וילפנד

בדרך הביתה

יגאל וילפנד - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

נכתב ב-1972 לחג ה-35 של עין השופט. מופיע בספר "מעגלים"

 

איור מאת יעקב גוטרמן

יודע, כשחיפשו את המטמון הייתי הרחק מכאן/ אך תתפלאו, אפילו לצעיר כמוני/ משהו נצבט בלב/ כששמואל בן-צבי התחיל לספר בקול רוטט/ ואהרון אלפר הביא קפה בקומקום ישן, אך עם כל הלב/ ונזכרתי באותה ההרגשה/ כשחוזרים הביתה בחופשה מן הצבא/ ובאים בדרך העולה/ ממשמר-העמק שכולה ירוקה/ ועוברים את ג'וערה ומברג והאולם/ ועוד מעט הבריכה/ ומישהו רואה אותך/ וכבר מרחוק כל עוד רוחו בו/ קורא, מה נשמע? / ואיזו אימא ותיקה/ שחיתלה אותך כשהיית בעריסה/ מחייכת אליך כאילו היית בנה יחידה/ ושואלת: בנציק לכמה זמן? ועד מתי החופשה? והאם ראית כבר את איציק? ושמעת שליפה בת נולדה/ ואז אתה עם כל שנאת הפאתוס והמילה הגבוהה/ מתחשק לך פתאום/ לחבוק אם אפשר את כל שלושים וחמש השנים/ ולומר להן: חברות! אנחנו מאותה היחידה/ ולדעת/ שאתן גדלת עם ג'וערה/ ועם הבריכה הישנה/ שהייתה בה אולי ירוקת/ וחצי מקפצה/ אבל אנחנו מה אפשר לעשות/ אהבנו אותה/ והדשא הגדול/ אליו היו באים כל הילדים/ והשבויים היו שבויים/ והקדרים באים היו באים/ ומאכל התאווה/ היה קצת כוספה וחרובים/ וכשהיה כתוב "לא לעלות" /היינו עולים/ ואהוד ושמואל היו מתרגזים/ וכשמעיין היו יוצאים למבצעים / אפילו "גבעתי" התחיל לחשוש/ אנא אנו באים?

 

נכון ייתכן ו"ההתקפה הגדולה" כלל לא הייתה גדולה/ ייתכן וירו בה כמה כדורים וצרור לרפואה/ והיום בצבא היינו קוראים לכך פשוט אימון כיתה/ אבל אז, זו הייתה ההתקפה. או אולי כל הפגישה המפורסמת / במלאת חצי השנה הראשונה/ כשהלכו כמה שעות בדרך לא דרך/ והגיעו עם חשכה/ הייתה דומה לאיזו מסיבת לול או פלחה של השנה/ אבל אז זו הייתה המסיבה/ וייתכן, ואפילו כל העלייה עצמה/ לא הייתה יותר מאשר פלוגת חי"ר בדרך לסדרה/ אבל אז זאת הייתה העלייה!/ אז מה זה חשוב בעצם/ אם קוראים לערב הראשון נשף/ או מסיבה/ העיקר שהרגלים רקדו/ והלב פעם והרצפלד שר "שורו הביטו" וחזן נאם "שהמצב מעולם"/ ועכשיו תחשבו וודאי שאשא קינה/ על ימים רחוקים, על מנגינה שאבדה/ תתפלאו, אך השמיים אותם שמיים/ והמנגינה כמעט אותה המנגינה/ אם גם שונתה מעט לטעם התקופה/ ושלושים וחמש שנים/ זורחים הכוכבים/ לנו, לבנים ולבני בנים/ והדרך, דרך/ והשביל, שביל/ וצחיחי שדות , הם גן ומטעים/ ומעזקים סלעים, רק במסיבות ובשירים/ ובלילות , אורות קורצים מיישובים אחים/ והמגדלור, נשאר סיפור/ ובדרכי אויבים/ הולכים האוהבים/ והשיירה, היא תחבורה/ וגבעת ג'וערה / עוד מעט ותהיה באמת/ רק בית הבראה/ והרצפלד עדיין שר, במקום אחר/ וחזן עדיין נואם/ על ימים קשים ואתגרים/ ובראדיו מחפשים את המטמון / ולא יודעים שהוא מצוי כבר ארבעים שנה/ וראשיתו אי שם בגולה/ רוצים תקראו לו אמונה/ רוצים, תקראו לו פשוט, חברות טובה/ רעות, הרבה רצון ואהבה/ וכבר מחשיך בארץ הרוחות/ ושמש שוקעה/ ובן קטן שלי/ ונכד לאבי לוחש לי באוזני/ אבא הבט איזו שקיעה יפה/ וחייל, עודנו נער/ יעבור בשער/ יהרהר/ בשקיעה כזו לחזור הביתה/ הביתה לחזור/ אל הבית שלי הטוב.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: