איש קטן-גדול שנולד באחד במאי ועבד ברחוב עמל / יגאל וילפנד

איש קטן-גדול שנולד באחד במאי ועבד ברחוב עמל

יגאל וילפנד - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

לפני כשנתיים, באחת ההלוויות, קרץ לי איציק טרש ואמר: בוא נעשה לנו הסכם, סוד פרטי משלנו, תטמון את ההספד שלי כאן מתחת לאבן, שאוכל לקרוא אותו לפני מותי.

איור מאת יעקב גוטרמן

לא עמדתי בהסכם, אך איציק ידע ושמע בחייו עד כמה אנו אוהבים ומעריכים אותו, הוא לא היה זקוק להספד.

 

כן, איציק, אהבנו אותך מאד. איש קטן-גדול, שנולד באחד במאי ועבד ברחוב עמל. שרברב וחורש בעץ, נותן דוגמא אישית ומחנך.

 

אהבנו את הבוטיק שלך, מקדש-מעט לדברים החשובים לך באמת, גלגל עץ גדול של כרכרה ומסביבו כלי העבודה המסמלים את מקצועותיהם של הוריך והורי בלומה אשתך. תמצא כאן מפתח צינורות, פטיש, משור, גרזן, דוושה של מכונת התפירה, זכר לאמך, פסלון של אפרוח הבוקע מביצה, מעשה-ידיו של דויד מוריס, סמל לעבודתה של בלומה אשתך, עליה היית נוהג לומר שאתה והיא חד הם. תמונה של לנין בשערי לנינגרד, אות לאמונה בקומוניזם בטהרתו, על פי אמונתך התמימה, לצד תמונה של בחורה עירומה, סמל היופי. בצד, בארון, מונחים, אחר-כבוד, שלושת ספרי המבקרים עליהם חתמו שועי-עולם, נשיאים ופוליטיקאים, אמנים וסופרים, אישי ציבור, אולפניסטים, בנות יפניות מכת המאקויה, פועלים שכירים, חניכי השומר הצעיר, ופה ושם חבר-קיבוץ הזוכה בכבוד להימנות על החותמים, ורצוי שיהיה צעיר.

 

לקראת בואו של איש מבחוץ, או מן התנועה, היתה אוחזת בך התלהבות של צעירים מאמינים, כאילו האמנת שתוכל באמירה אחת, בשאלה מיוחדת להשפיע על מהלך העניינים, לומר את אמת חייך. אמת שלמדת מספרו של ירמיהו יובל, "שפינוזה וכופרים אחרים", אותו קראת מילה במילה: "לאהבה כוח עצום. לא יבשות בלבד היא חוצה, אלא גם את הימים, עד כדי כך מגיעה עוצמתה, על כל סוגי בני האדם היא שולטת בשווה, על כל הקשיים היא גוברת".

 

הצעירים מתו עליך, איציק. היית מדבר אליהם ועליהם על הדברים הכי מסובכים בפשטות, והעיקר תמיד היית דוגמא ומופת. הנה כותבת לך מאיה מגרעין השומר הצעיר שהלך לאליפז: "איציק האידיוט הכי יקר! כל השנים בבית הספר, בגן, ובכל מוסדות החינוך האחרים לא נתנו לי הסברים כה מעמיקים וחשובים על ערכי החיים, העבודה ויחסי האנוש כמו שזכיתי ללמוד ולהשכיל מדיבורך ומיחסך האישי. חזק ואמץ וכל טוב".

 

כששאלתי אותך למה אתה אוהב דווקא פועלים-שכירים יותר מחברי-קיבוץ וזאת לאחר שאתה מדגיש שהעבודה העצמית היא הערך החשוב ביותר בחיי הקיבוץ, ענית: "אומר לך את האמת, אני נגד עבודה שכירה בכל לבי, אבל אם היא כבר מתקיימת, אעמוד תמיד לצידם. למדתי זאת בבית אבי. יחסי אנוש וקירבה לאדם העובד קודמים לכל, ויהיה זה ערבי או יהודי, בן עדות המזרח או אשכנזי, דרוזי או יפני, כולם הם ידידיי ובני ביתי".

 

איציק כאב מאד את המצב בשטחים ואת מצבם של עשרות אלפי הפועלים הערבים הזרוקים, לדבריו, בערים וגם אצלנו בקיבוצים. "זהו מצב בלתי נסבל, ועם ששולט בעם אחר לא ינקה, בסופו של דבר הם ינצחו ויזכו בעצמאות שלהם".

 

הוא לחם נגד קנאות. התמונה הכי נוראה בעיניו היתה חנוכת ביתו של אריק שרון ברובע היהודי, כשלצדו של שרון הרב גורן, ראשי משטרת ישראל, ועשרות שוטרים המגנים עליו. "זהו מלך ישראל, לידו הכהונה והמשטרה, שילוב הרה אסון בכל המקומות ובכל הזמנים".

 

איציק ראה בכאב את התהליכים העוברים על הקיבוץ ואמר: "אנחנו חוזרים אחורה, את הילדים החזירו לחיק המשפחה, את הכסף לכיס, אז מה נשאר? המהלך הזה יביא לחוסר שוויון, זה יביא לקנאה ולהשתלטות הכוח והשררה. זה לא עוד שינוי. זה הסוף ואסור שזה יקרה".

 

איציק היה ביקורתי מאד כלפי חיי הקיבוץ, אך מאחורי האמירות הקשות , פעם לב חם ואוהב. אהבה ללא גבול לילדיו, לאה, ענת ויענקלה, לבני משפחתם, לנכדים, לבלומה אשתו, ולכל בן אנוש.

 

איציק, סליחה שלא ביקרתי אותך בחודשים האחרונים, אולי כמסרב להאמין שזה נגמר ורוצה כמו כולם לזכור אותך השכם בבוקר, שותה את הקפה, לוקח את "על-המשמר", הולך לבוטיק שלך, מביט בשמש העולה מן המזרח, מג'וערה, מקום הראשית. וכדבריך, כשרואים את השמש הזאת, את העצים שעלו מן הטל, גם אם יש צרות ביום-יום, ויש, הן מתגמדות כאן. בין בולי העצים, ברחוב העמל 1, כמו אבא שלך, בעיירה בפולין, עובד, איציק טרש. עובד. והוא היה כאן, והוא הווה, והוא יהיה עד עולם. איציק שלנו, חבר-קיבוץ, אב וסב, בעל, פועל יהודי.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: