אבא שלנו, שהיית שיר, שהיית אדם / יגאל וילפנד

אבא שלנו, שהיית שיר, שהיית אדם                                  

יגאל וילפנד – עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

אבא שלנו, שהיית שיר, שהיית אדם/ נוסעים בדרך אליך/ ואתה כבר אינך/ אבא שלנו/ שהיית שיר/ שתמיד יש בו הבטחה/ ומקום לפירוש נוסף/ ושלימות./ אימא אמרה שתתגבר/ ועדה לא אמרה דבר/ ונועם בדרך/ ואני ידעתי/ שיותר לא אראה אותך/ אבא שלי/ עם חיוך מבויש/ עם לב של זהב/ ואוהב./ נוסעים בדרך אליך/ ואתה כבר אינך/ אבא שלנו/ שהיית אדם./ רכוב על גבך/ או חבוק בזרועותיך/ בחשכת העולם/ היית לנו חום ואור./ לשמוע בדיחה/ להאזין לסיפוריך/ ולתהות/ מאיפה האמונה הזאת/ מאיפה הרצון שתמיד/ יהיה טוב. // תגיד להם לחברים/ את האמת בפנים/ והוא רק מחייך בלי משים/ תבונת מבוגרים:/ אל בחופזה ילדים/ אל תבקרו אותם/ הם הלא החברים שלנו/ חברים. // אבא ואימא/ כל יום כחדש/ כל יום אוהבים/ ואנחנו חשים/ שכך לאהוב בגיל שישים/ יכולים רק אנשים/ שלומדים את עצמם/ ואת האחרים/ ויודעים לעמוד על שלהם/ אך גם לוותר כשצריך./ בדרך אליך / ואתה כבר אינך/ הנה הקיבוץ שלך/ שכתבת את דברי ימיו/ ואהבת את חבריו/ שגדלת ובנית עמם/ את היפה ביצירות המאה // וגם בכאב ידעת/ שאם יש משמעות/ למילים הכבדות/ והיפות/ שגלגלתם במדורות הנעורים/ הן נמצאות כאן/ בין הסלעים והרגבים/ וציונות וסוציאליזם/ אינן רק סיסמאות/ פה הן מנסות להפוך/ לעובדות/ ומעשים. // אבא שלנו והספרים/ אבא שלנו והסופרים/ מתהלך ביניהם/ לפעמים כיוצק מים/ לעתים כידיד/ ולעתים כשומע./ והוא לא כתב את ספרו/ שזרע בשדות הרבים // ואנחנו בניו, נאספו./ בדרך אליך/ ואתה כבר אינך./ הדמעות לא יולידו אותך מחדש/ גם לא המילים היפות/ איפה שהוא בקץ הימים/ ניפגש/ ועד אז תמונתך מחייכת/ והזיכרונות/ והילדים שנגדל/ ואהבה גדולה שאין לה סוף/ בוכה תמיד על הסף/ אבא שלנו/ שהיית שיר/ שהיית אדם.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: