טלפון מהחזית / הילה שי

טלפון מהחזית

הילה שי - מפלסים

איור מאת יעקב גוטרמן

 

...תשמעי שורקה, מה את מברברת לי עם הקישואים שנשרפו לך, ושאברהמ'קה לא רצה לאכול... בחייך, מצאת לך זמן לספר לי על הקישואים שלך! את לא שומעת מה קורה? אני פה כולי בפאניקה!

איור מאת יעקב גוטרמן

את עם הקישואים, ואני פה עם הבומים והטרטורים... ועוד נתנו לי בסדנה לכתוב סיפור עם קונפליקט...את לא מאמינה עם מה אנשים מתעסקים... אחת כותבת לנו רומנטיקה. מי יכול לכתוב עכשיו על רומנטיקה, תשמעי את זה: 'שקיעות שמש זוהרות בכתום עז... את לא מכירה את המילה הזאת: עז? עז זה חזק, יא פולניה...כתום עז ורוד וסגול שנמס לתוך כחול, ככה היא כתבה... שמתפוגג לתוך סגול. מתכהה ומשחיר באופק... אני מקריאה לך מהסיפור שלה... וריצוד הכוכבים המשתקף ומקפץ על הגלים ומרצד- כן כן, ככה. מילה במילה. תשמעי הלאה, אני מקריאה לך- תלמדי קצת עברית יא מלעונה... גם כן מילה בשפה זרה - לא חשוב מה זה אומר... מתפוגג ונמס -נמס כמו הקישואים שלך שהתרככו לגמרי והוא אמר לך שזה מזכיר לו את מה שהפרות עשו לו על הרגל, גם כן משהו ירוק, כשהיה ברפת בקבוץ- בטח לפני שהתחתנתם... מאיפה היא מוציאה את כל התיאורים האלה, תהרגי אותי אם אני יודעת. תקשיבי, תשמעי איזה עברית:...ריצוד הכוכבים על הגלים הרוחשים ברחש אינסופי, תוך שהם מסתערים, תוקפים, מתגנבים ומלטפים, מחליקים על החול הרך, הזהוב, בהמיה, שקופים, ונסוגים חזרה אל תוך הים הכחול, הגדול, האינסופי, המלוח, כשקצף לבנבן מתנפץ על שוליהם...מי יכול לכתוב על רומנטיקה....אני משתגעת... כאן כל הזמן קורים דברים, ואת עם הקישואים ואברהמ'קה... עוד פעם אחת תלונות - תמרחי לו את זה על הפרצוף. ושייזל לו ויטפטף לו על הבגדים, על המכנסיים, רירי כזה, כמו... איכס! טוב, בסוף את תצטרכי לכבס לו אז אולי בעצם לא כדאי... בקיצור, כל הזמן קורים כאן דברים, האוזניים שלי כבר סתומות מהתותחים האלה כל הזמן... לא, זה לא הם, זה אנחנו יורים עליהם! לא הבנת? אבל, זה דופק את האוזניים, וגם כל פעם 'צבע אדום' צריך לשבת הרבה בבית... את יודעת איך אני רבה עם מוישה כשאנחנו הרבה זמן יחד, כן? אני דורכת לו על הרגליים כשהוא שם קדימה מהכורסה - ככה הוא יושב, תופס חצי חדר, והוא עולה לי על העצבים!... הנה, עוד מטוס עבר כרגע ממש מעלינו... שמעת את הזזזזזזז הזה? כל כך חזק שכיסיתי את האוזניים וגם התכופפתי, אולי הטייס יחשוב שאני מחבלת עם הבגדים השחורים שלבשתי היום. טוב, זה עושה אותי יותר צעירה, אם לא הבנת. מה לא נכון, סתמי, גם את ככה, לובשת שחור שלא יראו את הטיירים. איזה טיירים? של המכונית! שלך, האבלה! חשבת שלא שמתי לב שהשמנת? אולי זה מרוב קישואים... ואם מדברים על בגדים, כל פינה בקבוץ יש בגדים, זה החיילים האלה, יש המון חיילים, בכל מקום, משאירים את התיקים על הדשא, ישנים במועדון, ובבונקר, ובבריכה, אז הם תולים את הבגדים שכיבסו על כל עץ וכל ספסל בקבוץ. חמודים כאלה. אוכלים בחדר האוכל שלנו, ופתאום יש כל כך הרבה צעירים חמודים בכל מקום אצלנו. ויש טנקים בשדה מול הקבוץ...

 

אתמול האחיינית שלי באה מתל-אביב ולא נתנו לה לעבור כאן בצומת..."רק מי שגר באזור", ככה סיפרה לי בטלפון. רצתה לבקר את הבת שלה החיילת כאן לא רחוק. דווקא יש בנות בצבא, מי אמר שאין בנות? שהדתיים יראו וילמדו... את יודעת שיש לי קטע עם דתיים שלא רוצים בנות בצבא. אני  הייתי בצבא! והם יחליטו שלבנות  אסור? מקווה שהם למדו עכשיו משהו. הרי בלי התצפיתניות האלה לא היו רואים את החדירה הזו ומצליחים לפוצץ את המחבלים. בנות זה... העיניים של המדינה. אה, אברהמ'קה אומר שכן, שצריך לשמור עליהן מגיל 14 בשבע עיניים? אברהמ'קה? אתה גם על הקו? אז אתה שומע כל מה שאמרתי... טוב אברהמ'קה, לא התכוונתי... אתה יודע שאני אוהבת אותך, כן? זה עם הקישואים-זה היה בצחוק...סגרנו?!

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: