צאי לך בעקבי הצאן / חנן סבר

צאי לך בעקבי הצאן

חנן סבר - יפתח

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך ספרו - "בית בהרים"

 

"אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן"... (שיר השירים)

איור מאת יעקב גוטרמן

אחת הרועות הוותיקות בעדר הצאן של יפתח, הייתה תמר וזה סיפורה: כבר כשיצאתי למרעה באותו יום חורף, בישר לי הבוקר שיהיה היום יום טוב. הייתה אמנם רוח קרה, רוח שליוותה אותנו גם בכל חליבת הבוקר, אך השמיים היו בהירים והבטיחו שמש נאה לאחר שבוע סגרירי וזועף. עדר הצאן הלך בעקבותיי רגוע ושקט ואני חציתי את "המפרץ הצפוני" (שאיש עדיין לא חלם שיהיה בעתיד מטע התפוחים שלנו) והתקדמתי לעבר הצוקים. העדר התחיל להתפזר תוך התקדמות איטית וליחוך עשב. בראש הלך האייל "זעים" כשנוכחותו משרה ביטחון על הכבשים, וקול הפעמון אשר בצווארו מלווה את ציוצי הציפורים. לא היינו רחוקים מהצוקים (בשטחים שכיום הם מטעי מרגליות) כשהרהרתי: "איזה בוקר פסטורלי יפה תפסתי היום, איזה שקט מסביב. כשנגיע לצוקים אשב לאכול את הסנדוויצ'ים שבתרמילי".

 

חצי שעה עברה בהתקדמות איטית לעבר הצוקים, ואז בחרתי אבן נוחה והתיישבתי, מוכנה בהחלט לסעודה. לפני זה מבט אחרון כדי לוודא שבעדר הכל בסדר...אך לא!!! משהו לא בסדר!!! העדר כולו מתכנס בבהלה ובפעיות רגזניות, וכולו מרוכז ליד האייל. אני ממהרת לעבר העדר לברר מה קרה ומיד מגלה את הסיבה: במרחק מה מהעדר עומד כלב גדול ולרגליו מונחת אחת הכבשים כשהוא אוחז בה בחוזקה בשיניו. פרצתי בריצה למקום כשאני צועקת במלוא קולי: "הסתלק מכאן!!! עזוב אותה מיד!!!" הכלב פנה אלי אך לא הרפה מהכבשה. "עזוב אותה!!" אני ממשיכה לצעוק, אך הוא במקום להרפות ממנה מתחיל למשוך אותה ולגרור אותה במהירות מהעדר והלאה. לפתע תפסתי: זה לא כלב!!! הוא גדול מדי ואפור, ואם הוא חזק עד כדי לגרור כבשה בוודאי שהוא לא כלב. מיד תפסתי שיש לי כאן עניין לא עם כלב כי אם עם זאב. והוא ממשיך לגרור את הכבשה! אז מה עושים?? האינסטינקט הבסיסי שלי הורה לי לעשות את הדבר הטבעי ביותר המתבקש בסיטואציה זו: לצעוק "זאבים זאבים!!" אבל מיד הבנתי שזה לא מתאים.

 

כולם כבר מכירים את הסיפור הזה ואף אחד לא יתייחס לזה. וחוץ מזה מי בקיבוץ ישמע אותי ממרחק כזה?? עם זאת ידעתי בבירור ש"אם אין אני לי מי לי!" תוך כדי ריצה לעבר הזאב הוצאתי את האקדח ודרכתי אותו. הייתי קרובה מספיק כדי שהזאב יתחיל לחשוש והוא הרפה מהכבשה והזדקף מעליה. כוונתי אליו את האקדח וחשבתי: "אם הוא הרג את הכבשה, אני אבודה! קיבוץ שכולו פלמחניקים ולוחמים וותיקים, הרי אהיה שם ללעג ולקלס לכל ימי חיי. רק זה חסר לי!" כיוונתי ויריתי. הוא כנראה נבהל וקפץ הצידה. זה שיחרר אותי מהחשש שמא אפגע בכבשה. התקדמתי ויריתי בו שוב הוא התחיל לסגת. יריתי בו שוב ושוב. הפעם הסתובב במהירות ופתח במנוסה. רצתי אחריו למרות המרחק הגדול יריתי בו שוב. "שתדע לך!" צעקתי אחריו. הוא לא ענה, המשיך במנוסתו ותוך דקה כבר לא היה ממנו זכר. המשכתי להתקדם כדי לוודא שהוא נעלם לגמרי מהשטח, וחזרתי לכיוון העדר. הכבשה שכבה על הארץ ואני כמעט פרצתי בדמעות על כך שלא הספקתי להציל אותה בזמן. התקרבתי ועמדתי מעליה. היא התחילה לנענע באוזניה והרימה את ראשה, בצווארה היו סימנים קלים של פציעה, גחנתי אליה וליטפתי אותה, היא התחילה לרעוד, אך הזדקפה והתחילה ללכת לכיוון העדר בצעדים איטיים ומהוססים והצטרפה אליו. הרגשתי שנגולה אבן כבדה מעל לבי. צפיתי שוב בשטח בקפידה לוודא שאין שום זאב נוסף ושהזאב הרע לא חזר. נרגעתי. עמדתי כדי להחזיר לעצמי את הנשימה, רק אז נוכחתי כמה רועדות לי הברכיים.

 

לא היה פשוט להזיז את העדר ממקומו. הכבשים היו עדיין מבוהלות ועדר שמצטופף בהיסטריה יוצר פקעת עיקשת ומטומטמת שכמעט אין להתירה. ניסיתי להחזיר את העדר לרעייה בכל מיני תחבולות אך מאומה לא עזר לי, אך כשהתחלתי לרדת לכיוון הבית זכיתי לתגובה חיובית והאייל התחיל ללכת אחרי. אחריו בהיסוס מה התחילו להתקדם גם כמה כבשים וכך לאט לאט התחיל שוב הפיזור הרגיל של עדר ברעייה. הבנתי שאחרי הפאניקה שעבר העדר הוא לא יסכים להתקדם לשום כיוון חוץ מזה של הבית, אז לא הייתה לי ברירה וחזרנו הביתה מוקדם יותר. הסנדוויצ'ים הטעימים נשארו שם למעלה על האבן בלי שזכיתי לטעום מהם ואני נשארתי רעבה. כאמור, חששתי מתגובת החברים אך לשמחתי זכיתי לאהדה ועידוד מכולם. למחרת, כשחזרתי מהעבודה לחדר, אמר לי ישעיהו: "עניין הזאב לא היה רק ביפתח, שני זאבים תקפו את העדר של מעין ברוך. שני הרועים היו פלמחניקים אך זה לא עזר! הזאבים הצליחו להמית שלוש כבשים". "אז אם ככה, אז אני לא כל כך גרועה" אמרתי בגאוות מה. "לא!" ענה ישעיהו, "את טובה מאד! את ממש גיבורה!". הוא אסף אותי בזרועותיו, "את ממש נהדרת!" לחש לי. "אין זאבים יותר!" חשבתי. התכרבלתי בחיקו והרגשתי חמימות וביטחון.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: