שיטפון / חנה קב-רוט

שיטפון

חנה קב-רוט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

ידיו של ספי היו יציבות על ההגה. זאת הייתה נסיעת הבכורה שלו כנהג משאית של הקיבוץ. הרכב הענק, עמוס לעייפה ארגזי ירקות, גנח בסיבובים, מטפס מן המקום הנמוך ביותר בעולם עד לגובה פני הים והלאה. מתיחות ניכרה בגבו ובשפתיו הקפוצות אבל כשהגיע למישור התרווח על מושבו, נהנה מאוויר הבוקר הצלול ושרק להנאתו.

איור מאת יעקב גוטרמן

לא בנקל זכה ספי להימנות על נהגי המשאית וזאת לא משום שחסרו לו כישורי נהיגה, אדרבה, כשרונו הטבעי לנהיגה ואהבתו אותה הם שהיו בעוכריו, שכן עוד בהיותו חבר גרעין צעיר שזה עתה הגיע לקיבוץ, סחב בלילות את הג'יפ של המשק ודהר בו בכביש הראשי, עד שנתפס, ננזף וגונה באסיפה הכללית. מאז קנה לו שם של חולה הגה שאין לסמוך עליו, קל וחומר שאין להפקיד בידיו את המשאית החדשה שעלתה למשק ממון רב.

 

רווח והצלה באו לו דווקא מיוסקה וותיק נהגי הקיבוץ, שהעריך את כשרון הנהיגה של ספי וחש כלפי הבחור הסורר מעין חיבה אבהית. יוסקה לקח את ספי תחת חסותו, התחייב בפני וועדת עבודה שיכשיר את ספי כראוי לתפקיד וגם ירסן אותו. "אני ערב לו" הרעים בקולו בטון שלא השאיר מקום לוויכוח. יוסקה לא היה דברן גדול, הוא נהג אמנם לומר את אשר על ליבו, אך עשה זאת בקצרה ובאופן בוטה וזאת בצירוף גופו גדל הממדים וקולו המעובה גרמו לאנשים רבים לראות בו אדם בלתי רגיש, אם לא גס-רוח ממש. לקראת נסיעת הסולו הראשונה של ספי, בירך אותו יוסקה בהצלחה, טפח לו טפיחה ידידותית שכמעט פירקה את שכמו וסיים באזהרה: "דיר באלאק! - שריטה אחת על הרכב ותקלל את היום שבו נולדת".

 

החזרה במשאית הריקה הייתה קלה ונעימה. בדרך אסף טרמפיסטית צעירה וחיננית שבתחילה עצמה עיניים מרוב פחד כאשר המשאית נסעה בכביש התלול היורד מערד, אולם יפי הנוף גבר על הפחד וסחט ממנה קריאות התפעלות. ספי קינא בכל מי שראה את הנוף הנשקף מלמעלה בפעם הראשונה, שהרי אפילו ליופי הנשגב ביותר מתרגלים. מצד שני חשב לעצמו בגאווה: כמה אנשים בעולם, שמגיעים לערבה הפראית שנופה נוף ירחי מוזר מרגישים בה בבית כמוהו? הנערה התפלאה על כך שבכל הארץ יורדים עכשיו גשמי זעף ואילו כאן פרושים מעליהם שמיים בצבע כחול עמוק ללא עננה. הרדיו הזהיר אמנם מפני שיטפונות בערבה וזה שימש לספי עילה לספר לה על השיטפונות בוואדיות ולתאר בפניה את הרעש העמום ההולך ומתגבר ומקדים את מראה הזרימה ואת כוחם האדיר של המים שסוחפים כל מה שנקרה בדרכם, אפילו כלי רכב, הוסיף בחיוך. וכל זה יכול לקרות ביום כמו היום, כאשר אין ענן בשמים אך מספיק שיורדים גשמים בהרי חברון. אבל, הוסיף, אם יורד גשם בערבה עצמה הופכים כל הנקיקים, הסדקים והשבילים שבהרים מסביב למפלים מפלים, ממש, "עבים נטפו מים הרים נזלו...", התמוגג, מבלי לדעת מהיכן בדיוק נתקע לו הציטוט. בין כך ובין כך הסתיימה הירידה והם היו בתוך תוכה של הערבה, ים המלח מימינם והרים ומצוקים משמאלם והם בתווך.

 

הכביש כבר היה מוצף מים במקומות אחדים. אל תדאגי הרגיע אותה, הזרימה בינתיים לא חזקה והמשאית עוברת אותה כמו כלום. ואכן כך היה עד לקילומטרים ספורים לפני העלייה לקיבוץ. כאן כבר הייתה זרימה חזקה ועכורה שסחפה איתה עפר, אבנים, שיחים וחפצים בלתי מזוהים שצבעה בכתם חום הולך ומתרחב את מי ים המלח הכחולים. מכוניות פרטיות ואפילו כלי רכב בעלי הנעה קדמית, חנו בשולי הדרך הרחק מהזרם כשנהגיהם לא מעיזים לחצות את מה שהיה עד לפני זמן לא רב כביש אספלט. מפחדת? שאל את הנערה. לא, השיבה. בירידות פחדתי מוות, אבל כאן נראה לי שהזרם הזה קטן על המשאית. אל תזלזלי 'בזרם הזה' אמר כמעט בעלבון, שום דבר לא קטן עליו, תאמיני לי. ובכל זאת, בניגוד לדבריו הוא ובהרף שנייה של חוסר מחשבה, התחיל לחצות את הזרם ומיד התחרט אלא שאיחר את המועד.

 

השמש כבר שקעה וחשכה החלה יורדת כאשר חילצו לבסוף את ספי והנערה מגג המשאית לאור זרקורי המסוק. המשאית הכבדה לא נסחפה בזרם, אלא שבה ונתגלתה, מכוסה כולה בבוץ, כאשר כלו המים.

 

למחרת לאחר ליל נדודים ארוך, ישב בחדרו ושאל את נפשו למות, פשוטו כמשמעו. פקעת גדולה חנקה את גרונו אבל עיניו נשארו יבשות. הוא אף פעם לא הצליח לבכות, אפילו לא במות אביו בהיותו נער. מישהו דפק בדלת, הוא לא ענה. הדפיקה נשנתה והוא שתק. הדלת נפתחה ודמותו הגדולה של יוסקה מילאה את החלל. הוא נכנס והתיישב ללא אומר ליד ספי. אחר כך הוציא חפיסת סיגריות, שלף שתיים, הדליק אותן והעביר אחת לספי. כמו חסד אחרון לפני ההוצאה להורג חשב ספי, שואף את עשן הסיגריה. אחרי שתיקה ארוכה אמר יוסקה: זהו, עכשיו אתה נהג אמיתי. כדי להיות נהג בקיבוץ שלנו צריך להיתקע לפחות פעם בשיטפון. לי זה קרה פעמיים, אבל אני מציע לך שתסתפק באחת וחוץ מזה אמר והניח ידו על כתפו של ספי, הגיע זמן צהריים ויש היום שניצלים. כדאי שנזדרז.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: