מושי / חנה קב-רוט

מושי

חנה קב-רוט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

כשמלאו ליובל שנתיים וחודשיים חל שנוי גדול בחייו, מהפך של ממש. הקיבוץ עבר מלינה משותפת ללינה משפחתית. דורית, אימו של יובל, שהייתה ממובילי השינוי, הלכה לקחת את יובל מבית הילדים, נרגשת מכך שהלילה ילון יובל בפעם הראשונה בבית.

איור מאת יעקב גוטרמן
המטפלת ציידה את יובל בתיק בד גדול ובו אביזרי שינה ועמדה ופירטה את תפקידו של כל חפץ. היו שם בקבוק בעל פיטמה "יובל לא שותה בלילה מכוס", הסבירה וכן דובון מסמורטט ש"יובל לא הולך לישון בלעדיו" ואף שמיכה צבעונית משובצת "אהובה במיוחד על יובל" ועוד כהנה וכהנה. דבריה נשמעו לדורית טרחניים ומיותרים, הן מי כמוה מכיר את בנה ובכלל אצה לה הדרך, לכן הנהנה בקוצר רוח ומשסיימה המטפלת את דבריה, נאנחה דורית אנחת רווחה, נתנה יד ליובל, תלתה את תיק הבד על כתפה וחצתה את הדשא ממהרת הביתה.

 

יובל שחש בהתרגשות של הוריו, היה עירני במיוחד ורק בשעה מאוחרת ניאות להיכנס למיטתו החדשה, עם הדובון, השמיכה המשובצת ובקבוק הפטמה, אבל סירב לשכב ותבע "יובל רוצה את מושי! איפה מושי?". כל הניסיונות לברר מהו ומיהו מושי עלו בתוהו. דורית אומנם זכרה במעורפל איזה מושי שעליו דיברה המטפלת ואפילו את התמיהה שחלפה בראשה לשמע הכינוי הילדותי, אבל את משמעותו של מושי בשום אופן לא זכרה. כאשר בכיו של יובל עלה לדציבלים בלתי נסבלים, נשלח איציק אביו אל המטפלת כדי לפתור את התעלומה. כשהצליח לאתר אותה לבסוף ולהוציאה מישיבה של ועדת התרבות, הייתה המטפלת כעוסה "הסברתי לדורית", אמרה והוסיפה, "היא אף פעם לא מקשיבה לי ותמיד יודעת הכול יותר טוב מכולם". אחר כך דיברה על מושי ותרומתו לשנתו הטובה של יובל, סיפרה כמה אנקדוטות הקשורות בו ונפרדה ברוח טובה מאיציק שהזדרז לשוב ליובל ולדורית. עוד כשהיה מחוץ לחדר שמע את צרחותיו של יובל ועל כן מיהר פנימה, הסביר לדורית את אשר הסביר והיא חיטטה בקדחתנות בתיק הבד ושלפה משם לבסוף סמרטוט פלאנל מלבני, בצבע בלתי מזוהה, משהו בין אפור לתכלת, מרובב כתמים כהים ובהירים ומסריח כהוגן. דורית אחזה את הסמרטוט בקצהו, בין אגודל לאצבע ושאלה את יובל "זה מושי?!". השינוי שחל בילד למראה פיסת הבד היה מדהים. חיוך קורן האיר את פניו שטופות הדמע והוא חטף את הסמרטוט מידיה של דורית, קירב אותו לאפו, רחרח אותו בלהיטות, קרא בשמחה "מושי!" וכעבור דקותיים כבר ישן שנת ישרים.

 

למחרת, כששבה דורית מהעבודה, שפתה סיר גדול על כירת הגז הקטנה, הרתיחה מים ופתיתי סבון וזרקה פנימה את מושי. שעה ארוכה התבשל מושי בסיר, אבל דורית לא הסתפקה בכך ולאחר ששטפה אותו היטב, השרתה אותו בקערית קטנה ובה טקסטיל שמפו ריחני, אחר כך נשטף מושי שנית ונתלה לייבוש. והואיל והיה עדיין לח בשעת הערב, גיהצה אותו דורית עד שיבש וקיפלה אותו. למרות הטיפול האינטנסיבי שקיבל מושי נשארו עליו כתמים סרבניים, אולם צבעו התכול שב אליו וריחו היה ריח עדנים.

 

בערב, כשנכנס יובל למיטה, עם הדובי, הבקבוק וכל השאר, הביאה לו דורית את מושי. יובל לקח את פיסת הבד, רחרח בה בחשדנות, הכריז "זה לא מושי!" ופרץ בבכי. שבועיים ימים לא נרדם הילד, אלא כאשר הגיע לאפיסת כוחות מוחלטת לאחר בכי סוער והוריו אף הם אפס כוחם. בדורית כבר ניקרו ספקות והרהור שני שמא המעבר לשינה בבית ההורים, שנלחמה למענו בחירוק שיניים, לא היה צעד נבון כל כך. רק כאשר במהלך הזמן, הוכתם מושי בכתמי נזלת, דמעות ורוק וריחו הישן שב אליו, הצליח יובל להירדם בלילות מבלי לבכות תחילה ואם אומנם בכה לפעמים לפני השינה, היה זה בכי מתון ועל כל פנים לא בגלל מושי.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: