כף המרק של אמה בובארי / חנה קב-רוט

כף המרק של אמה בובארי

חנה קב-רוט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

"כל מרירות החיים, דומה, הוגשה פה לפניה על הצלחת", מתוך: "מדאם בובארי" לפלובר

איור מאת יעקב גוטרמן

ליל שבת. שבועיים לאחר שעזבה את הקיבוץ. הבן נמצא בסוף שבוע זה אצל אביו. הסכם-הוא-הסכם. לבדה במטבח הקטן, לבושה חליפת טרנינג שהייתה פעם אדומה. נורה עירומה של שישים ואט מאירה את המקום. היא מחממת שארית מרק מאתמול, יוצקת לתוך קערית ומתיישבת לאכול, אבל גרונה מתכווץ.

 

בדירה הסמוכה מקדש השכן על היין בקול ערב והיא אומרת לעצמה שבקיבוץ כבר סיימו מן הסתם את שירת "י-ה-רדה השבת אל בקעת גינוסר" והתורנים קמים עכשיו לחלוקת האוכל. המפות על השולחנות מבהיקות מלובן והחברים מתנאים בבגדי חג. מעניין מה ועדת התרבות הכינה להערב. עד לא מזמן הייתה גם היא חברה בוועדה ושותפה להכנות ולהחלטות.

 

כאשר היא מחזירה את כף המרק המלאה לקערית בקול נקישה היא נזכרת בתמונה מתוך הרומן של פלובר: אמה בובארי יושבת דוממת לפני צלחת האוכל. הסופר מתאר זאת כאילו תמצית מרירות חייה של אמה מונחת על הצלחת, או משהו מעין זה ואם היא זוכרת נכון, גם שם מדובר בצלחת מרק. קר לה פתאום למרות התנור הספיראלי שמחמם היטב את המטבח הקטן. זמן מה ראשה מרוקן מכל מחשבה ואז צצה בזיכרונה הערתו של חוקר הספרות אוארבך על סצנת הארוחה של אמה. אם אמה אכן הייתה מודעת לעצמה ולחייה, טוען אוארבך, עד שתוכל לנסח את מצבה כך, ממילא היא לא הייתה אמה. היא מגלגלת פעם או פעמיים את הרעיון במחשבתה ואז מאיר את פניה חיוך והיא אומרת לעצמה בקול: מה שלא יהיה, אמה בובארי אני לא! אחר כך היא מזדרזת לאכול את המרק לפני שיתקרר.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: