קלישאה / חנה קב-רוט

 

קלישאה

חנה קב-רוט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

אני נכנסת לדירתי אחרי יום עבודה עמוס ולהפתעתי המזגן פועל וריח קפה עם הל עולה מן המטבח הקטן. 

איור מאת יעקב גוטרמן
הקדמת אותי היום אני אומרת בשמחה לאישי ושנינו מתיישבים בחדר המגורים שאף הוא לא מרווח במיוחד. שותים קפה ומכרסמים ביסקוויטים. חדר המגורים מכיל ספה בעלת צבע בלתי מוגדר שידעה ימים יפים מאלה, שתי כורסאות קש חדשות ופוף דמוי עור. במרווח בין הקיר לדופן הספה יש מתקן גדול להנחת תקליטים ופאר הבית - ארון ספרים התופס קיר שלם עשוי מדפים מן הרצפה עד לתקרה. למרות גודלו המפלצתי עדיין יש ספרים שלא הצליחו להידחס על מדפיו והם מונחים על שתי קומותיה של עגלת ההגשה. זהו למעשה תפקידה של העגלה אותה קיבלנו לחתונה מדודה פרומה: להיות נושאת ספרים. שהרי זה לא מכבר נישאנו ואנחנו מספיקים עדיין אחד לשני ולא מרבים להזמין אורחים. לפעמים נכנס מי מהחברים, מעיף עין בשפע הספרים ושואל - קראתם את כולם? מה פתאום עונה אישי, אנחנו משתמשים בהם לייבוש צמחים, לעצירת דלתות, לבניית מגדלים ותאמין לי שיש להם המון שימושים יעילים. תנסה.

 

יש לנו הרבה מה לספר שכן זה יום העבודה הראשון שלנו בקיבוץ לאחר שחזרנו מטיול של ירח הדבש. אבל לפי שעה אנחנו שותים בשתיקה אינטימית, כזו השוררת בין שני אנשים שאינם נזקקים למלא את החלל ביניהם במילים כל הזמן. אנחנו מסתכלים אחד בשני בעניין ובשמחה כאילו נפגשנו אחרי פרידה ארוכה והרי נפרדנו רק הבוקר בצאתנו לעבודה וארוחת צהריים כבר אכלנו יחד בחדר האוכל.

 

חדר השינה קטן מעט מחדר המגורים. הוא מכיל מיטה כפולה וארון קיר. מעל למיטה תלוי תצלום הפסל של רודן "הנשיקה". גם על קירות חדר המגורים תלויות כמה רפרודוקציות קלאסיות. אנחנו אוהבים את דירתנו הקטנה והצנועה למרות שאנחנו יודעים שהיא אינה שונה מכל הדירות של הזוגות הצעירים בקיבוצנו. עד כדי כך אינה שונה שאני מתביישת לספר, אבל אספר בכל זאת: על הרצפה מונח תרמיל של פגז ריק ובו קוצים סגולי תפרחת. לכל זה יש להוסיף את המפה הרקומה והמגוהצת שמונחת על שולחן העץ הפשוט והרי לכם חדר זוגי מימיו של הקיבוץ השיתופי. ובכל זאת אנחנו חושבים שיש בדירתנו משהו מיוחד ושאנו נותנים בה תבלין נדיר ביותר.

 

לאחר שבע שנות נישואין החלטנו לפרק את החבילה. ביקשתי מהאיש שיעמיס על הטנדר מחצית מהספרים והתקליטים וכן חלק מן התמונות וכלי המטבח ויעביר אותם לחדרו החדש בקיבוץ. הוא הפציר בי שאצטרף אליו ונחליט ביחד מה שייך למי אבל אני סירבתי. אמרתי לו שאני סומכת עליו. רק לאחר שמנועו של הטנדר כבר לא נשמע, עליתי לדירתנו שעכשיו היא דירתי. בארון הספרים הגדול נפערו פערים רבים והיו בעיני כפצעים פתוחים. ארון שותת דם. מתקן התקליטים התדלדל ועכשיו היה לכל תקליט מקום ומרווח כראוי לו. הרפרודוקציות נשארו על הקירות וביניהן תמונת החמניות המפורסמת של וואן גוך. תלשתי את התמונה יחד עם המסמר מהקיר. כמה בנאלים היינו, ועוד התיימרנו להיות מיוחדים ושונים. בעטתי בכל כוחי בתרמיל הפגז שגילה התנגדות ופצע את בהני. לתמונת הפסל "הנשיקה" הסתפקתי בהוצאת לשון. היא הייתה גבוהה וכבדה מכדי שאוכל לעקור אותה מהקיר במחי יד. איזו דירה מכוערת, אמרתי לעצמי, כמה קלישאית, הכל בה כל כך צפוי, היה חסר רק להשאיר על השולחן את "שירי רחל" ו"כוכבים בחוץ". העפתי את המפה הרקומה מן השולחן והיא גררה אחריה את קערית העץ המעוצבת שנפלה בנקישה עמומה על הרצפה.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: