הצרפחים / חנה קב-רוט

 

הצרפחים

חנה קב-רוט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

במה לפתוח את הסיפור? האם ביום בו התקבלה החלטה במזכירות איחוד הקבוצות והקיבוצים לקיים את ועידתה השנתית בקיבוצנו הצעיר?

איור מאת יעקב גוטרמן

ואולי אפתח מאוחר יותר ברגע שדודו מצא יצירה בלתי מוכרת של מוסורגסקי בשם "יהושע" יצירה קולית המתארת את כיבוש הארץ ואותה החליט להפוך למסמר האמנותי של ערב הועידה? או שמא אפתח בתיאור החזרות עצמן שנמשכו כשלושה חודשים?

 

לא, נפתח בחזרה הספציפית בה נולדו הצרפחים. הטקסט של היצירה תורגם מרוסית לעברית בתרגום ישן מהזמנים בהם המתרגמים גיירו את רומאו ויוליה ל"רם ויעל" והפכו את אותלו ל"איתיאל הכושי". התרגום היה כל כך מיושן שדודו היה חייב לפרש לנו בעברית בת זמננו את הטקסט וזה עדיין היה החלק הקל. המוסיקה הייתה יפה, אך קשה מאוד לביצוע. הואיל וחרב הועידה הקרבה הייתה תלויה מעל לראשינו, הרבינו מאוד בחזרות.

 

ערב אחד נכנס חבר משק לחדר החזרות הקשיב בסבלנות עד תום החזרה ואז אמר:

- נשמע לא רע אבל אינני מבין מי הם ומה הם הצרפחים שאתם שרים עליהם. הסתכלנו עליו בתימהון.

- על מה אתה מדבר?

- אתם שואלים אותי? הרי אתם שרים עליהם.

 

אחרי שחזרנו והסתכלנו בטקסט נפתרה תעלומת הצרפחים. בתוך הטקסט הייתה שורה שחזרה כמה פעמים : "הצר פחים טמן," בעברית בת ימינו ניתן לתרגם את המשפט "האויב הציב מארבים." אך בשירתנו נצמדו הצר והפחים ונולד יצור חדש. מאותו יום ואילך יכולת לשמוע שיחות כגון זו על הדשא :

- את באה היום למועדון לחבר?

- לא, הערב יש לי חזרה על הצרפחים.

 

שלושה חודשים התאמנו חברי המקהלה והסולנים על הצרפחים. היצירה הייתה בלתי מוכרת אפילו לחובבי המוסיקה המובהקים שבינינו. היו אפילו כאלה שחשדו שדודו עצמו, שהיה מוסיקלי ביותר חיבר אותה וברוב ענווה ייחס אותה למוסורגסקי.

 

אחרי מאמצים רבים הייתה היצירה שגורה על פינו ושני הסולנים שלנו הפליאו בשירתם. עזרא שר סולו בקול ערב ובביטחון רב ואביבה, שהייתה בעלת קול צלול ויפה, שרה את תפקיד הסופראן. הבעיה של אביבה הייתה פחד במה. את האריה תפסה מיד ושאר הזמן איתה הקדיש דודו לשיחות מוטיבציה ולניסיונות לעקור מקרבה את הפחד להופיע.

 

הגיע שבוע הוועידה המיוחל. האקונום, קפוץ היד בדרך כלל, סיפק פרודוקטים בשפע. הטבחיות טיבחו, האופים אפו, הרוקחים רקחו והכיבוד אכן היה כיד המלך. אח"כ ננאמו נאומים, שיעממו שיעמומים ורק אז הגיע סוף סוף השיא של הערב. מקהלת הקיבוץ עלתה על הבמה ופצחה בשיר. דממה שררה באולם, יפי השירה ועושר היצירה הרטיטו לבבות הכול זרם נפלא עד שהגיע תורה של אביבה שבפיה הושמו השורות הבאות "חיל אחז יושבי פלשת, נמוגו כל יושבי כנען." אבל חיל ורעדה אמיתיים תקפו את הסולנית וקולה היפה נשנק. דודו לא התבלבל וסימן למקהלה להתחיל את כל היצירה מהתחלה. גם בפעם השנייה כשלה אביבה. בסיבוב השלישי הכול עבר חלק ויפה. הצרפחים שרדו. מזכיר האיחוד עלה בסוף הערב על הבמה, הודה על האירוח החם והלבבי וסיים באמרו "כמו כן היה לנו הכבוד לחזות במקהלת הקיבוץ בהתהוותה..."

 

שנים רבות חלפו. אביבה יפת הקול והמראה הלכה לעולמה בטרם עת. רבים מחברי מקהלת הצרפחים עזבו את הקיבוץ כולל דודו ואנוכי. היצירה פרחה לחלוטין מזיכרוני.

 

לפני כמה שנים הגיעה לידי תכנית של הפסטיבל המוסיקלי באבו גוש, שנהגתי לפקוד אותו מידי פעם. בתכניה גיליתי שיצירתו של מוסורגסקי "יהושע" תושר בפסטיבל. מעולם לא הגעתי לפסטיבל עם ציפיות כה גבוהות שהתנפצו בקול רעש גדול כשאחזתי בידי את החוברת שחולקה לנו ובה מילות היצירה. התרגום היה מודרני, קולח וברור, אך היכן הצרפחים? נעלמו. כמו גם הביצוע המרטיט שהיה אז ואולי גם כמו הקיבוץ וכמו חדר האוכל וכמו כל שאר הדברים שהיו או לא היו.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: