כדור נייר / חנה קב-רוט

כדור נייר

חנה קב-רוט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

מהי נקודת האל-חזור שממנה התגלגלה הדילמה לפתחה של דידי? האם בשעה שהרימה לתומה צרור ניירות מקומט ומגולגל ככדור שמצאה ליד עגלת הזבל?

איור מאת יעקב גוטרמן

והרי התכוונה להשליך אותו לאשפה וכשידה כבר הונפה באוויר מישהו קרא בשמה, היא הסתובבה ובהיסח הדעת הניחה את הצרור בכיס מכנסי העבודה. גם בערב, שעה שניערה את המכנסיים, מצרפת אותם לערימת הכבסים המלוכלכים וכדור הנייר נשר מתוכן, עדיין הייתה יכולה פשוט לזרוק אותו לסל הניירות. אפילו מאוחר יותר, כאשר ישרה את הדפים וגילתה שנתלשו מבלוק כתיבה וגם נקרעו שלושתם כאחד לרוחבם ובסבלנות של ארכיאולוג צרפה את הגזרים והדביקה אותם בסרט סלוטייפ, עדיין ניתן היה להימלט מהדילמה, שכן כל כוונתה הייתה לנתח את כתב היד הפניני והצפוף שנראה לה מעניין ולשם כך היה עליה דווקא להתעלם מהתוכן, כמו שלמדה בקורס לגרפולוגיה ולהתייחס להיבטים הצורניים בלבד. אבל, אם משום היותה גרפולוגית חובבת ואם משום סקרנות פשוטה, לאחר כמה מסקנות גרפולוגיות שהסיקה, נתפסה לתוכנם של הדפים ושקעה בהם כליל. היו שם שלושה דפי טיוטה מאמצעיתו של מכתב. החיוך שליווה את ראשית קריאתה הלך ונעלם, התחלף בתדהמה ואחר כך בזעם, ככל שהתקדמה בקריאה ופרטים שונים נצטרפו זה לזה וחשפו בוודאות את זהות הכותב, הנמענת לעומת זאת הייתה ונשארה אלמונית לגביה. לאחר שקראה פעמיים נוספות את הכתוב הניחה את הדפים על השולחן ואמרה לעצמה בקול רם: -אבישי?

 

היא לא חיבבה את אבישי, אבל הייתה מספיק ישרה כדי להודות בפני עצמה שזו אי-חיבה התלויה בדבר, שהרי כשלעצמו היה בחור חמד שלא מצאה בו דופי מלבד שנראה לה אדם שטחי מעט. אבל היא הרגישה כאילו גזל ממנה את אוסי חברתה הטובה ובאשמתו הן הולכות ומתנתקות. לא שנפל בינה ובין אוסי דבר, אלא בתחילה נסחפה אוסי לקשר סוער עם אבישי שלא הותיר מקום לאיש זולתם וכשנישאו ונרגעו מעט התחברו לזוגות צעירים אחרים והיא, שהייתה עדיין ברווקותה, נשארה מחוץ לתמונה. אמנם בשנה האחרונה בה למד אבישי במדרשת רופין וחזר רק לסופי שבוע ולקראת הבחינות אפילו בסופי השבוע נעדר מהקיבוץ, התחדש הקשר. הן היו חברות עוד מימי התיכון וחרף השוני ביניהן ואולי דווקא בגללו, שרדה חברותן מריבות, אי-הבנות וניתוקים זמניים. הייתה ביניהן חיבה אמיתית, היו להן הרבה חוויות משותפות ובעיקר הרגישו מאוד נוח אחת בחברת רעותה. אוסי הייתה חברותית ומוחצנת. היא לא הייתה יפה במובן המקובל, נמוכה ומלאה מעט, אבל היו לה פנים חינניות, אישיות פתוחה וקורנת וחוש הומור לא נשכני. גברים נמשכו אליה. "היא מעוררת תיאבון כמו סופגנייה חמה", שמעה פעם דידי את אחד מחברי הקיבוץ אומר על אוסי. ודידי, בהכירה את נקודות החולשה של חברתה, השמיטה את עניין הסופגנייה כשסיפרה לה על כך. דידי ידעה שמעבר לחזות השובבה והמוחצנת, יש באוסי גרעין של עצבות וסגירות, שמקורו בבית הקשה בו גדלה ומעבר לבטחון העצמי המופגן מסתתרת ילדה קטנה שרוצה שכולם יאהבו אותה, מנסה לשווא למלא את החלל שהשאיר בליבה אב שנטש. היא הייתה תלויה בדעתם של אחרים עליה. מילות שבח רוממו את רוחה ודברי גנאי השפילוה בקלות רבה מדי. מזלה שהיא באמת מעוררת חיבה והערכה, כי יכולתה להתמודד עם סביבה עויינת ואפילו עם ביקורת עניינית, חשבה דידי, נמוכה מאוד. דידי הייתה שונה גם בהופעתה וגם באופייה מאוסי. גבוהה ורזה, כמעט גרומה, מופנמת ומופעלת על ידי מה שאוסי כינתה, "המצפן הפנימי של דידי". היא הייתה נבונה, אחראית, מעוררת אמון ובוטה, "ישרה כמו סרגל" אמרו עליה בקיבוץ. לא הייתה לה הצלחה עם גברים, אבל המעטים שכן אהבוה עשו זאת בהתמדה ובנאמנות. החבר האחרון שממנו נפרדה, ללא צער רב, חוזרת בהקלה לבדידות חדרה, לא התאושש מהמכה. לפי שעה העדיפה לחיות בגפה. יחסי מין לא תפסו אצלה מקום חשוב. היא סברה שמיתוס שלם נבנה סביב מה שכינתה, "החלפת נוזלים, פירכוסים וכמה התכווצויות" ואף אחד לא מעז להודות שהמלך כשהוא עירום-עירום. כשאמרה זאת לאוסי צחקה האחרונה בכל פה אבל אחר כך הרצינה ואמרה לה, כנראה שעדיין לא פגשת את הגבר הנכון. חבל. את לא יודעת מה את מפסידה...

 

כששב אבישי מהקורס דווקא האיר פנים לדידי ובניגוד לעבר נראה לה שהוא מעודד את הקשר בינה לבין אשתו. אבישי השתנה, אמרה לאוסי. כן, אישרה אוסי ולא הייתה שמחה בקולה. הוא מאוד משתדל הוסיפה. ומה רע בכך? תמהה דידי. פעם, השיבה אוסי, לא נאלץ להשתדל הדברים באו לו באופן טבעי, בקלות. למה את מתכוונת שאלה דידי. עזבי, השיבה אוסי, אני סתם מדברת. יש אנשים שמתלוננים מרוב שטוב להם צחקה ועברה לדבר על נושאים אחרים.

 

עכשיו כשנזכרה דידי בשיחה המוזרה הזאת, חשבה לעצמה, אוסי עם חושיה החדים מרגישה משהו אבל מדחיקה. האם תפקידי לפקוח את עיניה? אולי זו התאהבות חולפת שתעבור מאליה ולמה לעשות גלים? אם זה היה להיפך האם היית רוצה שאוסי תספר, שאלה את עצמה למרות שידעה בוודאות את התשובה. היא לא הייתה סולחת לאוסי אם זו הייתה מסתירה ממנה מה שנודע לה. אבל מה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לאוסי חשבה, נזכרת בשיחה שנערכה ביניהן עוד בתקופת התיכון. הן דנו בשאלה האם חובתו של רופא לספר לאדם שחולה במחלה סופנית את כל האמת המרה או, מוטב להעלים אותה או לפחות לרכך את הדברים. אני הייתי רוצה לדעת הכל ובבירור, אמרה דידי ואוסי אמרה אני לא בטוחה שהייתי רוצה לדעת ולאחר הרהור הוסיפה, בעצם, אני בטוחה שלא הייתי רוצה לדעת מה שאינני חייבת לדעת. אבל זו לא דוגמה רלבנטית ומלבד זה, נזפה דידי בעצמה, תפסיקי להתנשא. וכך התחבטה והתלבטה מוסיפה מרכיבים שונים ומשונים למשוואה ההולכת ומסתבכת ובינתיים חמקה ככל יכולתה מאוסי.

 

בערבים הבאים שבה וקראה בדפי המכתב, מקללת את הרגע בו הרימה את צרור הניירות, מנסה לראות אולי פירשה לא נכון את הדברים. אפשר שאין כאן אלא רומן אפלטוני. אז מה? עדיף איזה סטוץ חולף על פני אהבה לא ממומשת, זו מסוכנת יותר פסקה לעצמה. היא נאלצה להודות שגילתה באבישי גם צדדים שהפתיעו אותה לטובה. הבחור השטחי נחשף בשלושת הדפים כאדם מיוסר, מתלבט, קרוע בין נאמנות לבין אהבה מנסה להיות ישר כלפי עצמו וכלפי הנמענת היו במכתב אפילו כמה שורות פיוטיות לא רעות בכלל. לא ידעתי שיש לו את זה. "האלמונית" מוציאה מהברנש ניצוצות, חשבה ומיד ייסרה את עצמה כאילו יש בעצם המחשבות הללו משום בגידה באוסי. צריך לאוורר את הסוד אחרת הנישואים של אוסי יהיו מבוססים על שקר. אם נגזר על הנישואים להתפרק-מוטב עכשיו כשאין להם ילדים. באמת? איזה אוסף של קלישאות, ליגלגה על עצמה, בסוף עוד תפתחי מדור עצות לזוגות צעירים בעיתון "לאישה". בא לי להקיא. את שלושת המילים האחרונות אמרה בקול רם, כדרכה לפעמים לדבר אל עצמה מבלי שתרגיש בכך אלא בדיעבד. אחר כך הוסיפה והפעם בליבה, מה אני בכלל יודעת ולמה נפל עלי התיק הזה ומה לכל הרוחות עושים איתו? ועם המחשבות המטרידות הללו, לבסוף נרדמה.

 

למחרת כשנכנסה בבוקר לחדר האוכל ראתה את אוסי יושבת לבדה ליד אחד השולחנות. אוסי הבחינה בה ומאוחר היה מכדי לסגת ולכן הצטרפה לשולחן. לאן נעלמת לי בימים האחרונים שאלה אוסי בטרוניה ובלי לחכות לתשובה סיפרה לה כי אבישי נסע לשלושה ימים לעזור לאחיו בחממות. חממות בתחת שלי זעמה דידי בליבה והחממות הכריעו את הכף. הערב תראה לאוסי את המכתב, החליטה. אוסי, שלא כדרכה ניקרה במזלג בחוסר חשק בערימת הסלט ובחביתה ואחר כך דחתה את הצלחת לקצה השולחן. מה קורה לך תמהה דידי, אין לי תיאבון אמרה אוסי, סוף העולם חשבה דידי. אוסי וחוסר תיאבון? אוסי אכלה בהנאה גם כשהייתה מצוברחת או חולה. יש לך גוף שיודע לשמוח בכל מצב אמרה לה פעם דידי ויותר משמץ קנאה בקולה. אני לא יודעת אמרה אוסי בימים האחרונים אני מרגישה על הפנים. השבוע כשנכנסתי למרפאה לקחת ציוד לבית הילדים תפסה אותי יונקי, החליטה שאני חיוורת והתערפדה עלי. אז עשיתי בדיקות, עזר לי? אחר כך עברו לדבר בשבחה של יונקי שהיא אחות מסורה ומנוסה. רופאה לכל דבר אמרה אוסי, רק בלי התואר הוסיפה דידי. תבואי אלי הערב שאלה אוסי. בטח השיבה דידי, אני מוכרחה לבוא אליך יש לי משהו חשוב להראות לך הוסיפה, מכינה את השטח. אבל אוסי כנראה לא שמעה את סיום המשפט, שכן לא גילתה שום סקרנות אלא בהתה בחלל ולפתע קמה, אמרה לדידי כנראה שקילקלתי את הקיבה ורצה לכיוון השירותים.

 

מאוחר בערב לקחה דידי את הדפים, קיפלה אותם בזהירות, הכניסה לכיס האפודה ושמה פעמיה אל חברתה. אוסי קיבלה אותה במאור פנים. הברק חזר לעיניה. תשמעי אמרה לה כשדידי עוד הייתה בפתח, יש לי משהו לספר לך. רק היום אחר הצהריים התבשרתי, את הראשונה שיודעת מלבד יונקי כמובן, אפילו לאבישי עוד לא סיפרתי, זה לא עניין לטלפון. דידי ניחשה וליבה נפל. את בהריון? שאלה, מקווה שתתבדה. אבל אוסי אישרה בשמחה ואמרה, תראי כמה מוזר, בהתחלה עשינו את זה בלי סוף וכלום. אחר כך החלטנו לחכות עד שאבישי יחזור מהקורס והתחלתי לקחת גלולות. הפסקתי רק לפני כמה חודשים אבל דווקא מאז שאבישי חזר כמעט לא שכבנו, אמרה, מסמיקה כולה ותראי-בול. תגידי, שאלה דידי, העובדה שלאחרונה כמעט לא הזד..שכבתם לא אומרת לך משהו? תראי אמרה אוסי, אבישי נמצא בתקופה קצת מבולבלת. הוא איבד פוקוס. הוא השקיע כל כך הרבה בלימודים, נורא רצה להצליח וכשהסתיימו הלימודים והבחינות ובהצלחה, הוא פתאום כאילו איבד את מרכז הכובד. המעבר חזרה לחיי יום יום בקיבוץ קשה לו. אבל הוא משתדל מאוד והוא יצא מזה. כמה הבנה את מגלה כלפיו, אמרה דידי וכמה הצדקות את מוצאת בשבילו. תראי אמרה אוסי, בחיי נישואין יש תקופות ויש תקופות. את נטשת את אורן ברגע שנתקלת בקושי ועד היום הוא מלקק את הפצעים, התריסה כלפיה ואחר כך בקול מרוכך יותר אמרה: את יודעת כשהייתי קטנה שחיתי הרבה בים ולמדתי משהו. כשיש גלים סוערים אין טעם להילחם בהם, צריך לצלול מתחת לגל ולתת לו לעבור. וחוץ מזה גם לי היו תקופות מזופתות ואבישי עזר לי לצאת מהן ובסבלנות רבה. את הרי מכירה אותי ואת יודעת כמה אני עלולה לשקוע לפעמים. אני חושבת שהתינוק יחזיר את אבישי לעצמו. תינוק זה לא תרופה ולא דבק אמרה דידי. באמת? מה את יודעת, רגזה אוסי והוסיפה : ביני ובין אבישי יש אהבה ויש חברות ואיננו זקוקים לתינוק כדבק. אנחנו רוצים בו כשלעצמו ובכלל חשבתי שנורא תשמחי בשבילי. אם את שמחה-אני שמחה, אמרה דידי ובמחווה מאוד נדירה מצידה קמה ונשקה לאוסי על לחיה. בסדר, התרצתה אוסי ועכשיו נעזוב אותי ונדבר עליך. אמרתי לי בארוחת בוקר שאת רוצה להראות לי משהו. כולי ציפייה. לא חשבתי ששמעת בכלל, אמרה דידי, מנסה להרוויח זמן. שמעתי, פשוט הייתי מוכרחה לרוץ להקיא את נשמתי. נו, אז מה יש לך להראות לי? דידי שאפה מלוא ריאותיה אוויר, פלטה אותו בנשיפה, שתקה עוד רגע ואחר כך אמרה: לא משהו חשוב. רציתי להראות לך את תכנית הלימודים לשנה הבאה ולהתייעץ איתך. את הרי יודעת שאישרו לי יציאה ללימודים. אבל שכחתי את החוברת בבית וחוץ מזה אני עייפה אז נדסקס את זה כבר מחר.

 

כשיצאה דידי לקרירות הלילה, רוכסת את האפודה ומכניסה את הידיים לכיסים, נתקלו אצבעותיה במכתב. היא שלפה אותו מהכיס, קימטה את הניירות וצרה מהם כדור.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: