לא קרה שום אסון / חנה קב-רוט

לא קרה שום אסון

חנה קב-רוט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

עייפות גדולה נפלה על נועה אבל היא הייתה נסערת מכדי להירדם. מראה הפנים החיוורות של דפי כשאישוניה הפוכים ורק הלובן בעיניה לא הניח לה. תירגעי כבר הפציר בה בעלה. אחרי הכל לא קרה שום אסון. באמת. פעלת נכון ודפי בסדר גמור. ההתרגשות המיותרת הזאת רק מזיקה לך ולתינוק אמר והושיט את ידו ללטף את כרסה ועכשיו, הכריז בטון של גננת, פיפי ולישון.

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן
כעבור כמה דקות כבר נחר קלות לצדה. תמיד קנאה ביכולתו המופלאה לצנוח לשינה עמוקה ברגע שהניח את ראשו על הכר. הוא צודק, חשבה, באמת לא קרה אסון, אבל יכול היה לקרות ובאשמתי. נמרוד הוא שהציל את דפי ובעצם כשחושבים על כך גם אותי ואת התינוק שבתוכי, מפני שאם זה היה נגמר אחרת הייתי... קטעה את המחשבה ונזפה בעצמה: די! מוטב שתתחילי לחשוב ברצינות איך לעזור לנמרוד במקום לדמיין מה היה אילו. את חייבת לו את זה ועכשיו יותר מתמיד.

 

כבר זמן מה היא מתכוונת לדבר עם עידו אבל תמיד נרתעת ברגע האחרון: וכי מה לעידו, מרכז המשק הכל-יכול, איש צבא קבע לשעבר שגם באזרחות נוהג כאילו חברי הקיבוץ הם פיקודיו ולה, המטפלת הצעירה שעד לא מזמן הייתה סתם טוראית בנח"ל? אין סיכוי שעידו ישים קצוץ על מה שיש לה לומר, לכל היותר יתרגז ויחסו לבנו עוד יחמיר. בפעמים הספורות בהן בא לקחת את נמרוד (רק אם אוסי הייתה חולה או נעדרה מהקיבוץ) נכנס לפעוטון זעוף פנים, לא נטה לשיחה ויצא זעוף עוד יותר גורר אחריו את נמרוד שהתכווץ למראהו. המשפט הכי ארוך ששמעה מפיו היה כאשר כינתה את נמרוד "נימי" והוא גער בה, ביקש שתקרא לילד בשמו המלא ונתן בה מבט עויין כאילו היא אשמה בכל צרותיו של הפעוט. פעם ניסתה לדבר על כך עם אוסי, אבל גילתה שזו חסרת אונים לא פחות ממנה. כשהתבוננה בפניה העדינות והעצובות גילתה כמה נמרוד דומה לאימו ולבה נכמר על שניהם. אפילו למרכזת ועדת החינוך הגיעה, שוטחת את טענותיה, אבל זו ניערה אותה מעליה, מעמידה פנים קשובות אך אצבעותיה תופפות בקוצר רוח על השולחן. היא שיבחה אותה, לא בלי שמץ אירוניה, על מסירותה לתפקיד אבל, אל תטעי בעדו הוסיפה, מתחת לקליפה הנוקשה הוא אדם רגיש וחם ובכלל, יעצה לה, לא רצוי להתערב. הניחי לזמן ולטבע לעשות את שלהם סיכמה וקמה ממקומה מסמנת שהשיחה מבחינתה הסתיימה.

 

בעשר בבוקר כבר עמד אוויר יבש ולוהט כבשעת צוהריים. אף עלה לא נע בחצר הפעוטון. פלגי הזיעה שניגרו ממצחה סימאו אותה והיא הסירה את משקפי השמש וניגבה את עיניה בקצה סינורה. רק אני מסוגלת להזיע באפס אחוזי לחות, התלוננה באזני מירב הנויניקית שעברה ממול חמושה בכובע רחב שוליים ובמזמרה. מה הפלא? אמרה מירב, יש לך גוף חימום ע נ ק י ומייד באה השאלה הצפויה שנועה שמעה מכל מי שפגשה בימים אלה: נו? מתי? בעוד חמישה שבועות אם ירצה לצאת בזמן השיבה והחליקה על בטנה.

 

בבריכה הקטנטונת דמוית הכיליה השתכשכו אותה שעה חמשת ילדי הפעוטון של נועה עירומים ורק כובעי בד כחולים לראשם. תעשי לי טובה ביקשה ממירב, שימי עליהם עין לדקה אני מוכרחה להיכנס ולמצוא כיסא עם משענת, הגב הורג אותי. מה את חוששת? בשלולית הזאת אפילו נמרוד לא יכולה לטבוע צחקה מירב ונכנסה לחצר. נמרוד היה בן יחיד בקבוצת הבנות ונהג לדבר על עצמו בגוף שלישי ובלשון נקבה. אופן דיבורו שיעשע מאוד את חברי הקיבוץ, אבל עידו רתח והיה חוזר ומתקן את השיבוש ללא הועיל. הפעוט קלט רק את טון הדיבור הכועס והשתתק או פרץ בבכי. אחרי שתי בנות נולד לעידו סוף סוף הבן שאתו, כך קיווה, יוכל לשחק כדורגל בשבתות ואותו יגדל כגבר בגברים לכבוד הקיבוץ ולתפארת מדינת ישראל. אבל נמרוד שנולד פג ובילה את חודשי חייו הראשונים באינקובטור, היה ילד עדין וחולני. בכיין כרוני שדמעותיו מתחברות אל שובל הנזלת הנצחי שזלג מאפו. חפצים נפלו תדיר מידיו והוא בעקבותיהם. מעולם לא הצליח לסיים ארוחה מבלי לשפוך את כוס השוקו או המיץ ומכל טיול חזר עם חבורות ושריטות. אבל נועה ראתה מעבר לדמעות ולנזלת ומתחת לסימנים הכחולים, הפלסטרים וכתמי היוד שכיסו את הפעוט, פנים עדינות ורגישות של ילד נבון וסקרן. היא האמינה שיכולתו המוטורית תשתפר והפער בינו לבין בנות הקבוצה ייעלם עם הזמן. אולם, חשבה לעצמה, האם הצלקות הנפשיות תיעלמנה גם הן או שייגזר עליו כל ימיו לנסות לשווא לרצות אב המשדר לו טינה ואכזבה מיום שנולד. לא פעם שאלה את עצמה האם הסימנים הכחולים על גופו של הילד הם רק תוצאה של מעידות והיתקלות בחפצים. חשד מר קינן בה אבל לא היו לה שום הוכחות. פעם אחת בלבד שיתפה את בעלה בחשדה ותגובתו הקצרה "השתגעת?!" חתמה את הנושא.

 

ישבה על הכיסא יגעה, מתאמצת להשאיר את עיניה פקוחות. בלילות האחרונים הופרעה שנתה על ידי חלומות מוזרים. אמש חלמה שהיא חוזרת מבית היולדות באמבולנס של הקיבוץ ותינוק עטוף שמיכה בזרועותיה, אבל כשפתחה את השמיכה גילתה בתוכה את הבובה רותי סמרטוטי מן הפעוטון והתעוררה אחוזת בעתה. היו לה פחדים מפני הלידה הממשמשת ובאה, בעיקר מפני שהתקשתה לדמיין לעצמה איך זה יהיה. נזכרה בוויכוחים שנערכו בזמנו בין חברי הגרעין בשאלה מה יותר מפחיד: צניחה ראשונה או צניחה שנייה. דעת הרוב הייתה שצניחה שנייה מפחידה יותר דווקא מפני שאתה יודע למה לצפות. דעתה הייתה שונה. בעיניה עדיף מצב מוכר קשה ככל שיהיה על פני הבלתי ידוע. את מה שאינך מכירה את יכולה רק לדמיין ודמיונה של נועה נטה לכיוון פסימי מאוד. מכל האפשרויות בחרה תמיד את האפשרות הגרועה מכולן וככל שהתקשתה לדמיינה כן יראה יותר מפניה. אבל היה בכך גם יתרון. משום היותה חרדה תמיד, השגיחה על הפעוטות בשבע עיניים, מנסה לצפות מראש כל תקלה אפשרית כדי למונעה בזמן. ההורים ידעו שילדיהם נמצאים בידיים בטוחות. אומנם היא צעירה ובלתי מנוסה, אבל אחת שניתן לסמוך עליה. "בחורה אחראית", אמרו עליה בקיבוץ.

 

כשביקשה להוציא את הפעוטות מן הברכה סירבו הקטנים. אפילו נמרוד, שבדרך כלל מכחיל ומצטמרר אחרי שתי דקות במים ורץ למצוא מקלט במגבת הגדולה, הכריז "נמרוד לא רוצה לצאת". מילא, אמרה לעצמה שייהנו עוד קצת. היא חלצה את סנדליה, השעינה את כפות רגליה על שפת הברכה, נשענה לאחור, ריווחה את ירכיה כדי לפנות מקום לכרסה ופיהקה פיהוק גדול שמיהרה לכסותו בכף ידה. כעבור כמה שניות כבר הייתה על מיטת היולדות והמיילדת צועקת לה: תלחצי, תלחצי והיא אומרת אבל אינני יכולה, מישהו מדגדג לי את כפות הרגליים. יד קטנה ורטובה אחזה בכף רגלה ויד רטובה אחרת משכה בשולי שמלתה "נועה נועה", קרע קולו של נמרוד את קורי חלומה, "למה דפי שוכבת ככה והעיניים שלה הפוכות?" תמונת דפי צפה על גבה בבריכה הייתה המראה האחרון הזכור לה. היא איננה יודעת ואיננה זוכרת כיצד זינקה לבריכה הפכה את הילדה וטפחה על גבה. דפי פלטה סילון מים, השתעלה פעם ופעמיים, אישוניה חזרו למקומם ואתם שב הצבע ללחייה. נועה פעלה מוכנית ורק כאשר דפי הייתה כבר בתוך הפעוטון יבשה ולבושה, התחיל גופה של נועה לרעוד רעד בלתי נשלט והמילה דפי, דפי, דפי דופקת בראשה בקצב הלמות הדם ברקותיה.

 

כשסיימו הפעוטות את הארוחה שהובאה על ידי המחליפה והושכבו לשנת הצוהריים, נכנסה נועה לשירותים והקיאה את נשמתה. היא סיימה כבר את יום עבודתה שקוצר בגלל הריונה המתקדם, אבל למרות שהמחליפה הפצירה בה שתלך כבר הביתה ("או מוטב למרפאה כמו שאת נראית עכשיו") התקשתה לעזוב את הפעוטון. חרש נכנסה לחדר השינה המואפל ועמדה שעה ארוכה ליד מיטתה של דפי שישנה בשלווה נשימותיה סדורות. אחר כך ניגשה למיטתו של נמרוד שישן אף הוא, החליקה בעדינות על מצחו וחרף המכשול שהציבה בטנה, כרעה ליד המיטה ונשקה לו קלות על לחיו. תודה נימי שלי אמרה קמה והלכה. שולי שכנתה שעמדה בכניסה לבניין המגורים, סקרה אותה בעניין ואחר כך שאלה בדאגה : קרה משהו? לא, שום דבר לא קרה, אני פשוט עייפה השיבה נועה ונכנסה הביתה.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: