כרם שלום - שיט ברפסודה על הכנרת / חנה בוך

כרם שלום - שיט ברפסודה על הכנרת

חנה בוך - [לשעבר כרם-שלום]

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

איור מאת יעקב גוטרמן

היה היה פעם קיבוץ.

קיבוץ קטן, קיבוץ נחמד, קיבוץ צעיר.

שם הקיבוץ היה: כרם שלום.

 

כרם שלום הוקם על ידי בני קיבוצים, דור שני לתנועה הקיבוצית. על מנת להקים את כרם-שלום התאספו ובאו להם נערים ונערים מקיבוצים שונים ברחבי הארץ, ארץ ישראל.

וכך, כל נער ונערה שבאו להקים את הקיבוץ באו גם עם שלל חוויותיהם וניסיונם מקיבוצי המקור.

 

ענין ידוע הוא,שבתנועה הקיבוצית מפעם לפעם הולכים להם בני הנוער ועושים שיט רפסודות על הכינרת.

הכינרת - אחת ויחידה לנו.

 

לימים, באו ימים קשים לכרם שלום. היו הרבה עזיבות, כוח האדם קטן, ומצב הרוח היה בכי רע. ואז, אי מפה אי משם עלה הרעיון לעשות שיט רפסודות בכינרת.

אמרנו ועשינו.

מבעוד יום התארגנו כולנו, והמסע אל הכינרת החל.

דע עקא, מסע אל הכינרת הוא לא רק מסע פיזי. מסע אל הכינרת הוא בכלל גם מסע אל ארץ הזיכרונות והניסיון. וכך היה, שנערה אחת, מבין כלל החברים והחברות, הצטרפה לה אף היא בהתלהבות רבה למסע זה.

ומשהצטרפה הנערה, שבו ועלו זיכרונותיה שלה גם כן. זיכרונות ממסע אחר אל הכינרת, ממסע רפסודות מקיבוץ המקור שלה.

גם אותו מסע רפסודות עם קיבוץ המקור היה נעים ונחמד, בסך הכל. אלא שאין מסע ללא תלאות המסע. וכך היה שבמסע הקודם, עם קיבוץ המקור, נתגלגלה לה חויית השיט הנעימה והפכה כמעט לחוייה עם סיוט.

 

ומעשה שהיה כך היה.

בעת השיט הראשון ארגנו להם החברה בצמוד אל הרפסודה, גלגל גדול, גלגל שהיה קשור אל הרפסודה מאחור. וכך בכל פעם שמישהו התחשק לו, היה עובר ומתישב לו בחיק הגלגל הזה, והרפסודה היתה משיטת בנעימים ומושכת קדימה.

השהות על הרפסודה עצמה היתה נעימה, ומרופדת בצחוקים ובדיחות מכל סוג. אווירה חברתית נעימה להפליא.

 

והנה, פתאום, עוד אנחנו נוסעי הרפסודה מצחקקים לנו בהנאה, נערה אחת אשר איוותה לה למושב את אותו גלגל שהיה קשור לאחורי הרפסודה, אותה נערה לקחה את הנאת השיט על הגלגל הזה, ועוד הגדילה אותה בכך שירדה מן הגלגל אל תוך המים, בעוד היא אוחזת בשתי ידיה בגלגל.

פתאום, אוי לעיניים שכך רואות, פתאום אותה נערה שהייתה לבושה בביקיני יפה ונחמד, הורידה את ידיה מן הגלגל והושיטה אותם לאחוריה.

 

הסתבר שאותה נערה כיון שהייתה לבושה בביקיני, במהלך השיט על הגלגל, נשתחרר אותו האבזם המחזיק את חזיית הביקיני, והיא עמדה להיחשף לעיני כל במערומיה היפים. הנערה, אשר לא הייתה מעוניינת במצב זה, הושיטה מייד את ידיה לאחוריה, על מנת לסגור את אבזם החזייה.... משהושיטה הנערה את ידיה לאחור, באופן טבעי ניתקה מן הגלגל שאחזה בו. פתאום, התברר עד כמה מהר הרפסודה משייטת.

 

עד לאותו הרגע היתה הרגשה שהרפסודה בקושי זזה, אך מאותו הרגע ואילך התברר לנו מהר מאוד שהרפסודה משייטת במהירות עצומה.

בתוך שניות אחדות נוצר מרחק גדול בין הרפסודה ובין הנערה שנשארה מאחור.

הנערה היתה במבוכה רבה. היא טרם הספיקה לסגור את חזייתה כראוי, והנה הרפסודה הולכת ומתרחקת ממנה במהירות שלא תיאמן.

זה לא היה ברור עד כמה ואם בכלל יודעת אותה הנערה לשחות, אך דבר אחד היה ברור: הבחור אשר קפץ למים להצילה, הוא לא ידע לשחות!

הבחור היה בחור אחראי מאין כמוהו, ולשמחת כולנו הוא קפץ אל המים ללא דיחוי.

 

נשארה רק בעיה אחת, אותו הבחור שקפץ אל המים, הוא היה גם זה אשר השיט את הרפסודה. רק הוא ידע איך לנווט אותה לימין או לשמאל וקדימה אל היעד.

מה לעשות? לעצור את הרפסודה אי אפשר. כמובן שנכנסים לפאניקה. בחור אחר תפס את מושכות הרפסודה וניסה לסובב אותה, על מנת להחזירה לאחור, אל הנערה והבחור אשר נראו הולכים ומתרחקים משנייה לשנייה.

זה לא היה רגע נעים, זה היה אפילו מפחיד.

 

למזלנו כי רב, הצליחו בסופו של דבר בכוחות משולבים איכשהו להטות את הרפסודה על מנת שלא תנוע קדימה כל כך מהר, והבחור והנערה הגיעו בשחייה חזרה.

וכך משטיפסו ועלו שניהם על הרפסודה, המשכנו ביחד בנחת את המסע אל צדה השני של הכינרת. הגענו בשלום בחזרה, שמחים ומרוצים.

רק נערה אחת, זו המספרת את הסיפור הזה, נשארה לא רגועה. בעיני רוחה ראתה את האסון שיכול היה לקרות ולא קרה.

 

עברו הימים, ואותה הנערה עברה לקיבוץ כרם שלום.

כאמור כרם שלום, קיבוץ קטן, קיבוץ נחמד, קיבוץ צעיר.

אותם הימים של קושי ועזיבות, טיול אל הכינרת יכול היה להעלות את מצב הרוח פלאים.

וכך עשינו.

עם הגיענו אל הכינרת, עוד אנו בונים את הרפסודה, עוד רגע עומדים לרדת אל המים, אחד החברה מביא אף הוא גלגל גדול וקושר אותו אל הרפסודה מאחור!

 

באותו הרגע, שבו ועלו בזיכרונה של המספרת אותם הנערה והנער, וזיכרון הרגעים הקשים והמפחידים שבהם לא היה ברור אם הם יצליחו והבחור לחזור אל הרפסודה. מאותו הרגע החליטה הנערה המספרת, הלא היא אני, לא לאפשר מצב שדבר כזה יקרה שוב.

החליטה ועשתה. בשקט בשקט, בלי שאף אחד שם לב, הלכה והתיישבה על הגלגל, אותו הגלגל הקשור מאחור, ישבה לה על הגלגל במשך כל השיט, ולא ממש אפשרה לאף אחד אחר לשבת. הגלגל תפוס, מה שבטוח בטוח, כך אף אחד לא יעשה שוב את השגיאה הנוראית ההיא.

 

מסע הרפסודה מצדה האחד של הכינרת אל צדה השני נמשך מעט יותר משלוש שעות. שלוש שעות לכאורה הן זמן לא רב. אך למי שיושב על הגלגל שלוש שעות רצופות, התברר שהיה זה זמן רב מאוד... זמן ארוך מדי... מבלי לשנות תנוחה והרגליים חשופות לקרינת השמש. וכך, משהגענו אל צדה השני של הכינרת היו רגלי המספרת שרופות מן הקרינה, וקיבלו צבע סגול כהה כצבע החציל. ימים רבים לאחר מכן לא יכלה המספרת לעשות מאומה, בוודאי לא לשכב במיטה, גם לא ללבוש מכנסיים. הכל כאב, שרף וצרב.

 

כך או אחרת, למספרת היתה מעט נחת. רק היא לבדה ידעה, כי בעשותה כן מנעה את האפשרות שמישהו יעשה טעות וירד מן הגלגל, אל מעמקי הכינרת הבלתי ידועים.

היה כיף! וטוב שהיה!

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: