זמן לאהבה / הגר רבינוביץ

זמן לאהבה

הגר רבינוביץ - כרמיה

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

מפקד ל"ג בעומר. העלאה לתנועה. אני המדריכה מעלה לתנועה את חניכי.

איור מאת יעקב גוטרמן

עומדת זקופה במכנסים קצרים על רגלים שזופות, חולצה כחולה עם שרוך לבן, על יד דגל התנועה ומצפה להם. עוד רגע חניכי יכנסו בסך, כתובות האש תעלנה בלהבות, יחממו את לבבות ההורים שעומדים נרגשים.

- "המפקד יעבור לדום, המפקד יעבור לנוח! לשירת התקווה המפקד יעבור לדום!"

 

אני מעיפה מבט אל שמיים בהירים, סביב נישאים חולות ועצי איקליפטוס. אט, אט האורות כבים, עוד מדורה נכבית, עוד יתד חוזרת למקומה, הילדים מתפזרים.

 

מבעד לקרני החשכה המתפשטת אני חשה במבט אחר, חודר מטפס לאורך הגב.

"הי, מה אתה עושה כאן?" אני שואלת בשמחה.

"הייתי כאן מההתחלה, את נראית טוב את יודעת?".

 

תחושת בלבול בבטני, הראש בעננים.

"רוצה לבוא?" שאל בשקט."

"אני? איתך? עכשיו? לאן?... רגע עוד יש עבודה..." עניתי בקול מעשי.

 

ואתה עומד בשקט בצד, מלווה במבט שקט וטוב את ההתארגנות וחיסול המפקד. פה נותן כתף שם מציע עזרה, לבוש בג'ינס קרוע וגופיה, זרועותיך השריריות מעבודת השדה ניכרות על אף החושך. מדי פעם אני חשה במבטך נח עלי.

 

אני יודעת שלבי לא שכח, לא ויתר עליך. אני יודעת שבשנייה הדלקת אצלי את מה שניסיתי ועמלתי לכבות ימים רבים ולילות עמוסי בדידות וקנאה.

 

עסוקה, מתרוצצת מפינה לפינה, בודקת מוודאת שהחיסול יהיה מושלם כמו הארגון. מנצלת את הזמן לארגון של המחשבה.

 

איך אתה יודע לקטוף אותי כשאני בשיא הפריחה, כשכולי נכונה לנתינה ולאהבה? אני כבר מרגישה את קצות אצבעותיך מלטפות את גבי, עוטפות אותי בעוצמתן, מרשה לעצמי להיזכר בריח גופך ריח השמש והרוחות מהים, כמהה להיות רק אתך. אני יודעת וגם מרגישה, אני רוצה משתוקקת וגם חוששת.

 

...טרקטור אחרון עוזב את שטח המפקד, ידך כבר בתוך ידי צועדים בשבילי הפרדס הקרוב. הלילה אני חיה את החלומות, נותנת פורקן לגעגועים מרווה את הצימאון.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: