מקאמה לתנים / גיורא הלפרין

 

מקאמה לתנים

גיורא הלפרין - המעפיל

איור מאת יעקב גוטרמן

 

איור מאת יעקב גוטרמן

בראשית היו כאן המוני יתושים,

חרקים קטנים וכלל לא מרשימים,

ואף על פי כן הפחידו חקלאים

במיוחד האנופלס - אימת החלוצים!

בימים ב'פליטייה' בם חלוצינו לחמו

ובלילות הם פשוט בכילות התכסו,

בכל זאת, רבים חלו בקדחת

ולא רק בגלל שמש קופחת.   

  

כשסוף-סוף חוסלה הביצה ויובשה

באדמות קובני, בעבודה קשה,

נעלמו אותם יתושים מאוסים

אבל, לצערנו, גם הנרקיסים...

 

והנה התרגשה עלינו צרה:

התנים התרבו מאוד בסביבה

והיו מטיילים בחצר בלילות,

מחפשים פחי אשפה לכלות.

 

בין חדרי חברים ובתי הילדים

היה שטח הפקר, כמאה מטרים,

חולות ופחים וחושך מצרים,

היו שם שדים ותנים עם שיניים,

וכשעברנו שם בשעות חשיכה

היינו שוברים שיאים בריצה.

ערב אחד זרקנו אבן גדולה

על פח גדול שעמד בפינה,

לפתע זינק מתוכו תן, לא עלינו,

ורץ באמוק - ישר אלינו!

אנחנו, כצפוי, דהרנו מהר

לבית הילדים הקרוב ביותר,

וודאי שברנו שם שיא או שניים

של ריצת מאה מטר בחושך מצרים...

 

בכיתה למדנו שתן לא תוקף

ואם לא בורחים - רק שיניים חושף,

אבל יש תנים שבכלל לא יודעים

שתן הוא תן ולא דב בן דובים,

ובמקום לברוח כדרך תנים

הם מסתערים ואפילו נושכים...

וכך קרה בלילה קייצי

כשתן שוטה, מאוד עצבני,

נכנס לקיבוץ וחשף שיניים,

מחפש לנשוך חבר או שניים

ושם, בשטח ההפקר החשוך,

תקף השוטה חסר החינוך

חברה שהלכה להיניק תינוקה

והתן, ביש מזל, נקרה בדרכה.

 

בהמשך התן לחדר-אוכל מיהר,

שם פגש בחבר השומר

אשר טיגן קצת צ'יפס לעצמו

וכשומר נאמן לא עזב משמרתו:

הוא אחז במחבת בגבורה עילאית

אפילו כשהתן נשכו בשוקית...

 

בבוקר יצאה "מחסנאית" להכין

ארוחת בוקר לעובדי השלחין,

כשהבחין בה התן - פתח במרדף

כשחלוצינו האמיצים רודפים אחריו.

האבנים, הסלעים וירקות הגן

שזרקו חברינו לעבר התן,

ב"מחסנאית" המסכנה פגעו הם כולם -

פחד כפול שהיא לא תשכח לעולם!

והתן? נעלם בסופו של דבר,

לעין החורש אולי הוא עבר...

 

כך עוברות וחולפות השנים,

מארצנו כמעט נעלמו התנים

כי מישהו החליט, שם בממשלה,

שהתן הוא יצור מסוכן למדינה.

אבל לאחרונה בשדותינו שוב נשמעות

יללות של תנים רעבים בלילות,

ואנחנו, הנוסטלגיים, מקווים ומאמינים

שאת המוזיקה הזאת נשמע לעולמים...

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: