אין ילדים רעים / גילה אולייר

אין ילדים רעים

גילה אולייר - גן שמואל

איור מאת יעקב גוטרמן

 

הייתי עולה חדשה בת 4, השנה הייתה 1952.

איור מאת יעקב גוטרמן

אפשר לומר בוודאות כי החוויה של לחצות אוקיינוס גדול, להחליף בית הורים חם ופרטי בחינוך המשותף של ראשית שנות החמישים, להחליף שפה וצליל מוכר במשהו זר ומנוכר, לא הייתה זו חוויה קלה.

 

כושר ההישרדות עשה את שלו ובמהרה התחלתי להסתדר, לדבר בשפת הילידים, ואפילו להצטיין בה. ילד אחד, את שמו לא אומר, עשה את חיי מרירים וקשים. הוא רדף אותי, ניאץ אותי ולא זכור לי בוודאות אם הייתה שם גם אלימות פיזית או לא. לעיתים הייתי נמלטת מאימתו למצוא מחסה אצל אחי הבכור. הוא היה מה שנקרא ילד רע.

 

שנים חלפו ובגרנו. במוסד החינוכי נשאלתי אם אני מסכימה להדריך יחד אתו בבית אליעזר והסכמתי. הנער היה אסיר תודה ואני החלטתי לשים את העבר האלים מאחורי. הפכנו להיות חברים טובים, מעורים זה בחייה של זו, משוחחים, מבלים ולעיתים אף רוקדים יחד.

 

באחת השיחות שאל אותי הבחור הצעיר האם אני יודעת מדוע שנא אותי כל כך.

 

לא ידעתי והוא סיפר. בילדותנו גרנו בבית הילדים שליד המתפרה והפרדסים. בלילות שמענו את יללות התנים, ההורים היו בביתם ושומרת הלילה, לא תמיד הייתה זמינה. פחדתי, הוא אמר, פחדתי נורא ולא הייתי נרדם. באחד הלילות שהיה מפחיד במיוחד, נגשתי אל מיטתך ושאלתי אם אוכל לשכב זמן מה לצידך.  את הפנית לי עורף ולא התייחסת אלי. העלבון וההשפלה בכך שחשפתי את פחדי ולא זכיתי לקבלה, היו גדולים ובלתי ניתנים להשלמה. למחרת בבוקר, כך סיפר, הפכתי להיות האויב שלך. הייתי נחוש להפוך אותך לאומללה כשם שאת אמללת והשפלת אותי.

 

הוא לא היה ילד רע. הוא היה ילד בודד ומפוחד בלילה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: