הליליות לבית שפירא / גדעון שפירא

הליליות לבית שפירא

גדעון שפירא - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

זה מספר שנים שאנו רואים לילית מציצה מדי פעם מעץ הברוש הגדול שליד ביתנו. ברוש צריפי הוא עץ מעניין ומסתורי. עלוותו דומה לעטיפה האחוזה סביב בהמון ענפים קצרים ואטומה כמעט כליל למסתכל.

איור מאת יעקב גוטרמן

באחד הימים צפיתי אל העץ במשקפת, כיוון שעלו ממנו צריחות עורבנים צורמות. מפעם לפעם התגלה לעיני אחד מהם פורץ, אחוז תזזית, מתוך פתח בעלווה הצפופה וחוזר מיד בכניסה אחרת. בולבולים, חלקם בני השנה הזו, הציצו ונעלמו, אך הספיקו להסגיר כי משפחה שלמה משלהם צמחה בעץ. הבולבולים כמעט נעלמו מחצרנו כתוצאה מפעילות עורבנים, אלא שכאן מדובר בבוגרים שאינם מאוימים יותר. את מקור ומהות המהומה לא הצלחתי לברר. הייתכן כי היה שם גורם מפחיד סמוי מן העין?

 

השנה, בין החודשים מרץ אפריל, התחילו לבקוע קריאות נעימות לאוזן מעצי הברוש שמולנו ומול הקרייפינים. מעין שירה נוגה ומגוונת מאד היוצאת מאחד הברושים ונענית מן העבר השני. שירת ליליות נחשבת לאחת היפות והמורכבות מבין אלו של דורסי הלילה. האם הייתה זו שירה האמורה להנעים תקופת דגירה בקן? יהיה אשר יהיה מקור ה"קונצרט" שנפל בחלקנו ולצערנו פסק מלהישמע לאחר מספר שבועות, בוודאי קשור להמשך הסיפור.

 

באחד מימי חודש מאי, נמצא גוזל עגלגל וגדול בצבעי אפור לבן על שיח נמוך בקרבת ברוש הקרייפינים. אורָן, שהיה בדיוק בביקור מולדת, קיבל את הגוזל לידיו והביאו לביתנו. מיד זיהינו, כי מדובר בבן לילית, שהתגלה כיצור ידידותי למדי המפיק קולות נקישה כאשר מתקרבים אליו יתר על המידה. שיכנו אותו בקופסת קרטון מרופדת והתחלנו לחפש מאכל כלשהו לסעוד בו את לבו.

 

עידן האיר את דעתנו, כי הגוזל חייב לקבל בשר ציד נוטף דם המשופע בעצמות. ללא העצמות עשירות הסידן לא יתחזק גופו והוא יינזק ללא תקנה. חשוב להעיר, כי גוזלי דורסי הלילה מסוגלים לעכל עצמות, בעוד קיבות הבוגרים מאבדות יכולת זו שכן אין כבר צורך בכך. למחרת היום, קיבלתי את נתח הבשר החי העסיסי ביותר שניתן להשיג לפני תמחור, אך עדיין לא נמצא פתרון לעניין העצמות.

 

בשלב זה נכנס לירון לפעולה שמטרתה מציאת אומְנים מקצועיים לגוזל, כנהוג בין שומרי הטבע. הכוונה הייתה להעבירו למרכז שיקום בעלי חיים ולשחררו לכשיגדל. להפתעתנו הסבירו ללירון, כי ידוע שגוזלי ליליות נופלים לפעמים, או עוזבים את קיניהם לפני התבגרותם הסופית, כיוון שהמקום צר מהכיל את הצאצאים התופחים. אנו אומרים קינים, אולם דורסי לילה אינם בונים קינים. הם מנצלים מדפי סלע במערות, סבך ענפים צפוף כמו זה הקיים בברושים, קיני עורבים עזובים ואפילו עליות גג אפלות. מה שיש לעשות, אמרו ללירון, הוא לבנות כלוב מכוסה רשת רחבה עם מפתן עמידה ולתלותו גבוה בעץ. תפקיד הרשת - למנוע נפילה מהגוזל, אך לאפשר את האכלתו. והעיקר, המבצע חייב להיעשות בטרם יחדלו ההורים מלחפש את הקטן האובד.

 

חשוב להבהיר, כי ציפורים מזהות את צאצאיהן על-פי צפצופם/קריאתם. ללא קול אין זיהוי. תואר פעם ניסוי בתרנגולת. כל עוד שמעה האם את אפרוחה היא לא פסקה מלחפשו. אולם משנעלוהו בתיבת זכוכית, היא חדלה מלהתייחס אליו אף שהיה גלוי לעיניה.

 

הכלוב נבנה במהירות, הובא אפרון ומשכן חדש הועלה בידיהם האמונות של לירון ואורָן, על עץ גבוה במרחק ניכר ממקום ההולדת. בלילה הראשון החלטנו להימנע ממעקב אחר הלילית על-מנת שלא להטרידה, אך למחרת התגנב חשש שמא הגוזל לא קיבל את מזונו ובעיקר, מה יהיה על מנת העצמות שהוא זקוק לה? הבענו את דאגתנו בפני לירון, שעל אף קור רוחו התרצה להוריד את הכלוב ולהציץ אל תוכו. בעודו עומד על האפרון התגלו לעיניו שאריות שחרור צעיר, כפי שחשב, ועל-כן, החזירו מיד למקומו בעץ. עידן זיהה את העצמות והנוצות כשייכות דווקא לשחרור בוגר. והנה, מלבד הסיפוק על שלום גוזלנו התברר, כי ליליות אינן מחסלות רק מכרסמים המזיקים לשדות, אלא בהחלט "קוטפות" ציפורים תמימות מן העצים.

 

כאשר הגעתי לביתי ביום הבא, הייתה כבר התקהלות ליד עץ הכלוב ושוב יושב לו הגוזל על שיח נמוך. הסתבר, כי הוא טיפס על הרשת ויצא מהגג הפתוח. הוצאתי משקפת והנה, בשקט בשקט עומדת לה הלילית בתוך פתח בברוש השכן וצופה במתרחש. ליליות נחשבות למגינות אמיצות על גוזליהן, עד כדי סיכון המתקרבים אליהם. אבל אנו דואגים לגוזל שעל השיח. הוא מסתכן במפגש עם חתולים רעבים ואת זאת אנו מבקשים למנוע. בין כה וכה לירון מגיע, הגוזל מוחזר אחר כבוד למשכנו המרושת מחדש וחסל סדר בריחות.

 

הפעם קבענו שלירון, גל, מתן ואנוכי נשב במארב לילי על מנת לראות כיצד מתנהלים העניינים בממלכת הליליות. עם רדת החשיכה אנו מתיישבים במקום מוצנע ובשוב השלוה אנו מבחינים בקולות שריקה המגיעים מכיוון הכלוב. אין זאת אלא שהגוזל קורא להוריו. לא עובר זמן רב, וציפור גדולה מחליקה בקלילות ובחן מתוך החשיכה ונעמדת על ענף קרוב. עוד כמה דקות והיא גולשת היישר אל מפתן הכלוב ולאחר סקירה נוספת, מגישה לגוזל נתחים עסיסיים האחוזים ב"אנקול" הבשר שלה. הלילית אינה מתמהמהת זמן רב, ובאותה אלגנטיות בה הופיעה נעלמת כלעומת שבאה. נרגענו מהדאגה לשלום הגוזל.

 

למדתי לעקוב אחר הליליות על-פי קולן. שלא כמו בשירתן הקודמת, הן משמיעות עתה שתי קריאות קצרות וערבות לאוזן בעת הגיען לאזור. בשמעי את הקריאות אני יודע, כי קרוב הרגע בו תופיע אחת מהן ליד הכלוב. לעיתים, נשמעות עוד שתי קריאות מברוש הקרייפינים ורק לאחריהן מחליקה הציפור במעוף גלי אל הכלוב שלנו. מדי פעם בוקעים גם מעין קולות מצוקה מכיוונים שונים, כאילו קוראים למשהו. ערב אחד באים הקולות מעץ הקוסמטיקה. אני מתקרב ורואה לילית, אולם מפאת החשיכה היא נעלמת ואזי חוזרות קריאותיה ממקום אחר. ויתרתי על המשך המעקב.

 

גוזלנו הולך וגדל ואנו מחליטים להרחיב את כלובו. לירון מגיע פעם נוספת וביחד אנו בונים כלוב מרווח המצויד במקל עמידה. כאשר הוא מורם לעץ אנו שוב מגלים לילית העומדת מעליו בצמוד לגזע וצופה במתרחש. עוד שבוע עובר ואנו מבחינים בגוזל מטפס על הרשת בחפשו אחר פתח יציאה. בעת ההיא פלומתו האפורה לבנה מתחלפת בנוצות משורטטות והוא מנופף בכנפיו בעוז. אנו מגיעים למסקנה, כי יש לאפשר לו לצאת לחופשי. עידן בא ובכוחות משותפים מסודרת אפשרות לפתוח את הרשת כדי להפכה למעין סולם אל הענף הקרוב. גם ינון מגיע לסייע במבצע.

 

לעת ערב, בעוד אנו עושים במלאכה, אנו מופתעים לראות שתי ליליות המעופפות לצד עץ הכלוב ופונות לעבר גג הבית הסמוך. אנו עוקבים אחריהן עד לאורן מרוחק. אחת הליליות בהירה יותר ומעופה מסורבל ואיטי למדי. אין זאת, אלא שהליליות טיפלו בעת ובעונה אחת בגוזל "שלנו" ובגוזל (או יותר?) שנשאר במקום ההולדת המקורי. הן הצליחו להביאם לבגרות ולסף העצמאות כאשר הם במרחק רב זה מזה. עכשיו הופכת למובנת משמעות קולות הנוכחות שהגיעו מברוש הקרייפינים, בעוד קריאות המצוקה היו בוודאי דרכן לאסוף את הפוחז או הפוחזים אליהן.

 

באותו לילה אנו פותחים את רשת הכלוב. גוזלנו, הפחות מפותח, מתמהמה קמעה וקופץ אל הרשת האלכסונית ולאחר שהות נוספת, מרפרף בכבדות אל גג כלובו עד שכמעט ונופל ממנו, ומשם לגג הבית הסמוך. כל העת הוא לא פוסק מהשריקות המביאות אליו את הוריו ומזונו. שוב אנו רואים את אחת הליליות צופה במתרחש. הגוזל עומד על גג הבית עוד זמן ממושך ולאחר מכן מסתבך בעלוותו הצפופה של עץ סמוך עד אינו נראה יותר. בשעות אחר הצהריים שלמחרת, מגיע מתן לביתנו ומסמן לי לבוא בעקבותיו. אני יוצא והנה הוא מצביע אל תוך שיח הנושק לבית, שעל גגו עמד הגוזל בלילה הקודם. אני דוחף את ראשי לתוך השיח הצפוף ולהפתעתי הגוזל יושב שם לבטח.

 

בערב הבא אנו מגלים את הגוזל על מפתן הכלוב ששימש לו כבית. האם נמאסו עליו חיי החופש? בפעם הזאת שוהה על העץ, לזמן מה, גם יתר המשפחה ואזי, נשאר גוזלנו בדד. עוד היסוס קצר וגם הוא מנתר לענף הסמוך וממנו פורח ונעלם. זו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו. במשך כשבוע עוד נשמעים קולות המשפחה מדי פעם עד שנדמו לאוזנינו.

 

דומה כי הליליות לימדוני דבר חשוב: הרי הן עשו בדיוק את הטוב והמועיל לגוזליהן.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: