הסיפור על קוף ממשק הילדים / גדעון שפירא

|

הסיפור על קוף ממשק הילדים

גדעון שפירא - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "לחיות עם חיות - סיפורי מקום עין השופט" בעריכת עופרה בריל 

איור מאת יעקב גוטרמן

הייתה לנו פעם פינת-חי קטנה לחיות בר, ליד מעבדת המוסד. רמי, אלון ואני הקמנו אותה בעזרתו של מוטק'ה מרמת-השופט. גידלנו בפינה כל חית בר שנזדמנה לידינו. מוטק'ה היה "איש עסקים" שלנו וניהל עסקי חליפין עם גני חיות. וכך יום אחד הופיע עם קוף קטן, אפור ורב מרץ עם שפנת סלע זקנה מאוד, חומת פרווה ומגושמת.

 

ראינו שהקוף והשפנה אינם מזיקים זה לזה, לכן החלטנו לשכן אותם יחד בכלוב אחד. הכלוב היה עשוי מארגז עץ גדול, התלוי בגובה על הגדר. בפתח הארגז היה מפתן, ששימש כעין מרפסת ועליו נשען סולם עץ שאפשר לשפנה לטפס למעלה.

 

תוך ימים אחדים נרקמו יחסי אהבה מופלאים בין הקוף התוסס, לשפנה הזקנה. השניים ישנו בכלוב, כשהם מתרפקים זה על זה כצמד אוהבים ולעיתים ישבו יחד על מפתן הכלוב להתחמם בשמש. בשעות היום נהגה השפנה לרדת לאט לאט במדרגות הסולם, לאכול מעט מן הירקות והפירות שהבאנו ולרבוץ בשקט על אחד הסלעים. כשהקוף החליט שדי לה לנוח בחוץ, היה מקים אותה מרבצה ועוזר לה לעלות בסולם אל הכלוב, כשהוא דוחף אותה במעלה הסולם אל "חדר המשפחה" שלהם. לאחר שהכניס אותה פנימה, נהג לשבת על המפתן ולשמור שלא תצא. הוא חש מעין בעלות עליה. מדי פעם ראינו אותו רוכן מעל השפנה כשהוא מחטט ומפשפש בפרוותה, להנאתה המרובה.

 

כך חי הצמד ובילה בנעימים תקופה ארוכה.

 

יום אחד כשבאנו אל פינת החי לטפל בחיות, ראינו מחזה משונה - הקוף ישב למעלה, על המפתן, כשהוא מחזיק את השפנה בזרועותיו בחיבוק חזק. כשהתקרבנו ראינו שהשפנה מונחת בחיקו ללא כל תנועה, היא הייתה מתה. צר היה לנו על השפנה, אך התנחמנו שמתה בשיבה טובה וזכתה בתקופת חייה האחרונה אצלנו, לאוהב נאמן שכזה.

 

רצינו לקחת את השפנה כדי להרחיקה ולקברה, אבל הקוף חיבק אותה חזק ולא נתן להוציאה מבין זרועותיו. ניסינו לפתות אותו בירקות ופירות טריים, אך הוא לא וויתר על ידידתו. לבסוף, לאחר עמל רב, הצלחנו להוציא בעדינות את השפנה מחיבוקו האוהב והבאנו אותה לקבורה.

 

בימים שלאחר מות השפנה, נראה הקוף בודד ועצוב. חברתה חסרה לו עד מאוד. יום אחד גילינו שהוא מחפש לו חברים חדשים. רשת הכלוב של הקוף גבלה עם כלוב של משפחת חתולי-בר: אבא, אימא וגורים קטנים. הקוף התיישב סמוך לגדר, השחיל את ידו לכלוב החתולים ובכל הזדמנות משך בזנבותיהם של הגורים. הקטנים היו נבהלים ומיילים והוא המשיך בשלו: תופס רגל, מורט פרווה, מושך זנב...

 

הקוף התכוון למצוא לו חברים ולהשתעשע, אך גורי החתולים פחדו מפניו וסבלו מהטרדותיו.

 

במשך הימים הבאים המשיך הקוף בשעשועיו אלה, למגינת ליבם של החתולים. הוא נהג כמו ילד שובב, הנהנה ממעשי קונדסותו ולא חדל להציק לגורים הקטנים.

 

יום אחד בשעה שביצע הקוף את תעלוליו, השתחל זנבו במקרה לתוך כלוב החתולים. אבא חתול זינק מיד על הזנב ונשך בו נשיכה הגונה. הקוף המופתע נרתע מהגדר, כשהוא גורר אחריו את זנבו הפצוע. הפעם למד את הלקח!

 

חשבנו שהזנב הפצוע יירפא ויגליד עם הזמן, אך לא כך היה. הפצע הזדהם ומצב הזנב החמיר. ניסינו לטפל בזנב בעזרת יוד ומשחות אנטיביוטיות, אבל הפצע התפשט והתפתחה גנגרנה. בכל פעם חתיכה מקצה הזנב השחירה ונשרה.

 

חששנו שהגנגרנה תמשיך להתקדם, עד שתגיע לשאר חלקי הגוף והקוף ימות. הבנו שאין ברירה אלא לנתח, לחתוך את הזנב במקום שאליו הדלקת טרם הגיעה.

 

רמי ואלון מינו אותי לתפקיד המנתח הראשי. מיד ניגשנו לתכנון המבצע הרפואי בדקדקנות מדעית. כשהכול היה מוכן, תפסנו את הקוף והכנסנו אותו למעבדה, התקנו עבורו "מסכת הרדמה" עשויה שקית פלסטיק, שבתוכה צמר גפן ספוג אתר. אלון ורמי החזיקו את הקוף צמוד אל השולחן ואני - ביד אחת הלבשתי את המסכה על אפו של הקוף, ובידי השנייה, המונחת על חזהו, חשתי איך הדופק שלו נעשה איטי יותר ויותר, עד שהקוף נרדם.

 

הדופק שלי באותם רגעים הלם בקצב מואץ, אך לא הייתה ברירה. הצלת הקוף חייבה אותי להיות אמיץ לב.

 

אלון ורמי הביטו בי בדריכות ודיברו בלחש, כאילו הם עלולים להעיר את הקוף.

 

"מהר,לפני שהוא יתעורר!"

מיששתי בזהירות את מקום חיבור חוליות הזנב באזור שמעל הפצע. נטלתי סכין ניתוחים ובמהירות ניתקתי את החלק הפצוע.

החלק הקשה ביותר היה כבר מאחורי.

חבשנו בזריזות ובמיומנות את גדם הזנב, כשאנו מקפידים להשתמש בחומרי חיטוי, כדי למנוע זיהום נוסף. זהו, הניתוח נגמר! דיברנו וצחקנו ושיבחנו זה את זה על המבצע שעבר בשלום. הצלחנו לעשות ניתוח אמיתי!

 

כאשר הקוף התעורר, העברנו אותו חזרה לכלוב. ניכר היה שהוא סובל מהפצע, אבל אולי סבל לא פחות מאובדן זנבו. כל הזמן חיפש את הזנב שנעלם בדרך פלא...

 

לאחר שבוע החלפנו את התחבושת וראינו לשמחתנו, שהפצע מתחיל להגליד. חלפו עוד שבועות אחדים והפצע נרפא. הקוף החלים והתרגל למצב החדש.

 

כך חי הקוף קצוץ הזנב ימים רבים, אבל לכלוב החתולים לעולם לא ניגש יותר...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: