טרזן המציל / גדי גדיש

טרזן המציל

גדי גדיש - העוגן

איור מאת יעקב גוטרמן

 

השמש קופחת, החום כבד מנשוא והגוף מגיר פלגי זעה. כמו להכעיס, בריכת השחייה המפוארת שלנו, מושבתת כבר שנתיים, ועשבים שוטים פושטים על שאריות דשאיה המצהיבים.

איור מאת יעקב גוטרמן

קשה, קשה מאד לעבור על פניה ולראותה בעליבותה המנוונת. הרי כל ילדותנו וכל שנות נעורינו נסבו סביבה! די להציץ באלבומי תמונותינו, כדי להיווכח איזה תפקיד היא מילאה בחיינו. הנה, כזאטוטי גן, אנחנו יושבים במעגל ממושמע על הדשא מול המטפלת שלנו עם סלה הגדוש, וזוללים פלחי אבטיח. בעוד רגע נורשה להיכנס צוהלים אל "בריכת הקטנים", זו שפסל ירקרק גדול של דג מעטר אותה לתפארת, ונתיז כדבעינו סילוני מים איש על חברו, ונעיף גבוה ככל שנוכל כדור גומי (מתוצרת מפעלנו, כמובן) ונתענג על קול התנפצותו אל המים, ולבנו מתמלא אושר איש לא יישורנו...

 

והנה תמונות אחרות, מתקופה אחרת: מותר לנו כבר לקפוץ מן המקפצה התחתונה, כמובן לא לפני שאבא כיוון היטב את מצלמתו. ובחלוף עונה או שתיים אנחנו מטפסים לראשונה, בלב מעט הולם, למרומי המקפצה העליונה, משהים את קפיצתנו אל המים שתחתנו לא לפני שווידאנו בזוית עינינו, שכל הבנות למטה יראו אותנו בגבורתנו. במיוחד כאשר יש בדעתנו לעמוד הפעם במרומי המקפצה כאשר אנחנו לופתים אותה בכפות ידינו, ורגלינו שלוחות מעלה מתוחות כמיתר...

 

וותיקי הקיבוץ גוררים כל אורח שמזדמן ליישובנו אל הבריכה, מושא גאוותם, בריכה תכולה וצלולה שאורכה שלושים ושלושה מטרים.

 

- כמעט אולימפית, - הם אומרים לו לאורח – רוב הבריכות הקיבוציות הן בנות עשרים וחמישה מטר בלבד... כרינו אותה במו ידינו... אחר יום עבודה מפרך בשדה, בפרדס או בגן ירק, החברים התגייסו לכריית הבור הענק של בבריכה... והנה כאן אתה רואה פסיפס אבנים נהדר שיצר האמן שלנו שרגא וייל, כדי לקשט את בריכת הילדים...

 

מצבה העגום של בריכתנו וסבלם של חברינו בקיץ הלוהב, לא נעלמו מעיניהם של שכנינו הקרובים במערב, והנה בתחילת הקיץ של 2015 הודיעה לנו המזכירות שקיבוץ מעברות השכן מזמין את כל חברי העוגן וילדיו לבלות בבריכתם במשך כל העונה. וזאת לדעת: בריכת מעברות מטופחת להפליא, והחבר האחראי עליה, מקפיד לשמרה כך במשך שנים. המחווה הנהדרת של חברי מעברות ריגשה אותי מאד, וראיתי בה נדבך נוסף ליחסים המצוינים שתמיד אפיינו את שני הקיבוצים השכנים. כמו מאליהם הציפו אותי לפתע הזיכרונות מימי נעוריי, זיכרונות בהן שיחקה בריכת מעברות תפקיד לא מבוטל. השנה היא שנת 1959. קבוצתי, קבוצת "רימון", עולה למוסד החינוכי רמות-חפר השוכן על גבעה נרחבת המתנשאת מעל קיבוץ מעברות. אנחנו מתמקמים בבית חדש שהכינו עבורנו צמוד ממש לבריכת השחייה של הקיבוץ. בימים הרחוקים ההם, הסיעו אותנו לקיבוצנו העוגן רק בשבתות. את שאר ימי השבוע מילאה פעילות מגוונת ודחוסה, אם בלימודים, אם בפעילות תנועתית, בספורט, מקהלה או תזמורת המוסד.

 

בשעות אחר הצהריים נהגנו לבקר בבתי החברים וגם לשוטט ברחבי הקיבוץ. מן היום הראשון אהבתי את מעברות, והרגשתי בו כמו בבית. בבואנו למוסד החינוכי הבאנו עמנו כמה וכמה ביטויים שמקורם בארץ המדיארים, לכן לא פלא שעד מהרה הדביקו לנו ילדי מעברות את הכינוי "ההונגרים", שדבק בנו לאורך שנים.

 

באחד הימים החמים של קיץ 1960, אני מוצא לי זמן פנוי בשעות הצהריים, נוטל מגבת ושם פעמיי בנחת לכיוון שער הבריכה. כאן חוסמים את דרכי חמישה ילדי מעברות מגודלים, שלובי זרוע, ובראשם ילד בשם גיורא. כבר בהתקרבי שמעתי את קריאותיהם:

 

- הנה ההונגרי מגיע! הונגרי לא ישחה בבריכה של קיבוץ מעברות!... עמדתי המום, ולא ידעתי מה לעשות. איך עלי להגיב? הם הרי חמישה! הצלה ממבוכתי הגיעה לפתע ממקום לא צפוי. ראיתי שמתוך הבריכה יוצא טרזן, חבר מעברות שהכרתיו היטב, ובצעדים מהירים ניגש אלינו. שמו היה ישראל אך הכול כינוהו "טרזן". על שום שענד על פרק ידו שעון סטופר מיוחד, אשר בטוב ליבו הרשה לילדים להפעילו ולשחק בו.

 

- חברה, מה קורה פה? למה אתם לא נונים לו להיכנס לבריכה?...

 

הילדים גמגמו משהו במבוכה, וטרזן נזף בהם קשות:

- אתם לא מתביישים?.. אתם לא מתביישים?!... - ובפנותו אלי אמר - מהיום והלאה רק אתה, גדי, תוכל להפעיל את הסטופר שלי, ושאר הילדים יחכו להזדמנות אחרת. הוא אחז בידי, והוביל אותי ברוב כבוד אל הבריכה.

 

סיפורנו לא יהיה מושלם, אם לא נחשוף לפני קוראינו כמה אירועים משמעותיים שזימן לנו העתיד. זוכרים את גיורא, הנער הלוחמני, שבראש חבורתו חסם את דרכי בשער בריכת השחייה של מעברות?... זוכרים את קריאתו "ההונגרי לא ישחה...?" ובכן, קוראינו בוודאי ישמחו לדעת, שגיורא כבר לפני ארבעים שנה הלך אחר אהבת לבו אל הקיבוץ ההונגרי, וכאן הוא מרצה את עונשו. הוא דווקא נראה די מרוצה, וקיבוץ העוגן זכה בבחור לתפארת.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: