מרד הפרות / עזרא צמרי

מרד הפרות

עזרא צמרי - מרחביה 

[מתוך: שי לילדנו- יום הילד תשל"א]

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן 

 

 

זה היה בימי החורף, לפני כ-20 שנה. בקיבוץ מרחביה גמרנו לבנות את הרפת החדשה שמעבר לכביש. הרפתנים קראו לילדי בית-הספר, והילדים עזרו, עם מקלות בידיהם, לגרש את הפרות מהרפת הישנה לרפת החדשה. כל הפרות שעברו, היו פרות בריאות שלא חלו אף פעם במחלת השחפת.

איור מאת יעקב גוטרמן

לאט לאט התרגלו הפרות לרפת החדשה שלהן. הפרות "זריפה" ו"כלנית" היו הראשונות שלא פחדו לאכול מהאבוס החדש. כל יתר הפרות, חנה אמירה, רונית, יעל, נרקיסה וציונה - היו מרחרחות כל פינה בחשדנות. אולם כעבור ימים אחדים כבר הכירו כל הפרות את הרפת החדשה. מדי בוקר היו אנשי המספוא מביאים שתי "פלטפורמות" גדולות עמוסות וגדושות תלתן טרי. הפרות היו אוכלות אותו בתאבון רב, ונותנות שפע חלב.

 

באותו הזמן גמרנו לבנות את ביתן החליבה החדש המשוכלל, והפרות פחדו וחששו להיכנס אליו לחליבה, כי הכל היה להן זר ומוזר. עד שפעם אחת נכנסה לראשונה, הפרה "כלנית" הגרגרנית. שם, הרפתן נתנן לה לאכול תערובת והתנהג אתה בתשומת לב רבה. אחרי החליבה היא סיפרה לכל הפרות שבמכון החליבה החדש מחלקים תוספת של תערובת לכל פרה, הנותנת הרבה חלב. והנה מאז ועד היום באות כל הפרות ברצון לביתן החליבה ונותנות חלב בשפע. גם לפרה "אלופה" נותנים הוספות של תערובת, כי הרופא אמר שהיא הרה ועומדת להמליט בקרוב.

 

באחד הלילות בחודש כסלו, כשהיה כבר חורף ממש, חורף אמיתי עם גשם וברד, ושלוליות גדולות התהוו ליד הרפת, אחרי שההורים כבר השכיבו את הילדים לישון, והמטפלות כבר גמרו לספר את הסיפורים ואמרו: לילה טוב! וכיבו את האורות  -  אחר כל הדברים האלה התחיל לרדת גשם. החברים המבוגרים עשו אספת קיבוץ והתווכחו אם לבנות או לא לבנות עוד רפת חדשה.

 

כמעט-כמעט שהחליטו לא להקים עוד רפת, כאשר פתאום הבריק ברק, ואחריו: רעם! ועוד ברק, ועוד רעם, והגשם הלך והתחזק. שומרת הלילה הלכה לבית הילדים הגדול, ובדקה אם כל הילדים מכוסים וכל התריסים מוגפים.

 

ואז לפתע הבריק ברק גדול מאוד, ואחריו רעם חזק מאוד, והתחיל לרדת ברד גדול, כמו גולות. הפרות ברפת החדשה נבהלו מהברק והרעם והצטופפו כולן ליד השער החדש. השער התחיל להתכופף, כי לא יכול היה לשאת משקל כה כבד ונשבר. כל הפרות פרצו החוצה מבוהלות, אך הן לא ידעו איפה למצוא מחסה מהברד החזק, כי הרוח העיפה חלק מהגג של הרפת החדשה.

 

שומר הלילה, היה אותה שעה בדיר הצאן החדש, שמע רעש מוזר ורץ מייד לרפת. הוא האיר בפנסו, ומה רואות עיניו?! השער פרוץ והפרות אינן ברפת! מייד רץ לחדר האוכל והזעיק את החברים. כהרף עין עזבו כולם את האספה, נעלו מגפיים, ויצאו לחפש את הפרות.

 

רוב החברים לקחו אתם פנסים, כי אותו לילה היה חשוך והברד הוסיף לרדת בלי הפוגות. גם הילדים הגדולים קמו ממיטותיהם ועזרו לגדולים לחפש את הפרות. ראה משה הרפתן שלא מוצאים את הפרות, והודיע למשטרה בעפולה: "מהרפת החדשה של קיבוץ מרחביה ברחו 30 פרות ולא מוצאים אותן".

בשעה אחת בלילה שלחה המשטרה שלושה טנדרים, על כל טנדר שני זרקורים מסתובבים, אחד מלפנים ואחד מאחור. לכל טנדר של השוטרים הצטרפו חברי-הקיבוץ אחדים, נעולים מגפיים ואוחזים מקלות - ויצאו לחפש את הפרות.

 

עד מהר גילו אנשי טנדר אחד 13 פרות במושב מרחביה הסמוך, כשהן מצטופפות ליד רפת קטנה ומנסות לשווא להידחק פנימה. אנשי הטנדר השני מצאו 14 פרות מהלכות להן על הכביש בכיוון לכפר יחזקאל, אנשי הטנדר השלישי מצאו שתי פרות, את "כלנית" ואת "חנה", שהספיקו להגיע עד לקיבוץ יזרעאל, מרחק של 7 קילומטרים מקיבוץ מרחביה.

 

בינתיים שככה הסערה והשמיים התבהרו. החברים והשוטרים גירשו בכוחות משותפים את הפרות בחזרה לרפת החדשה. תיקנו את השער השבור. השעה הייתה חמש לפנות בוקר, וכבר התחיל להאיר. הרפתנים חילקו אוכל לפרות וכאשר ספרו אותן, התברר שפרה אחת חסרה. מי חסרה? דווקא "אלופה", שצריכה להמליט בקרוב!

 

הרפתנים היו מודאגים מאוד וישבו לטכס עצה. הטנדרים של המשטרה חזרו למשטרה. השמש האירה ובוקר של יום ראשון קיבל את פניהם של החברים העייפים מן המצוד. הלכו החברים ופנו איש לעבודתו.

 

כשהעירו המטפלות את ילדי בית הספר, סיפרו להם את כל הסיפור. גם הילדים הצטערו מאוד ש"אלופה" לא נמצאה, כי כולם אהבו אותה והכירו אותה היטב, כי היא הייתה הפרה הכי טובה ברפת. אז החליטו הילדים, שבמקום ללכת ללמוד, הם ילכו לחפש את "אלופה". המורות הסכימו.

 

עכשו התחלקו הילדים לחוליות, נעלו מגפיים ויצאו לחפש. חוליה אחת חיפשה מאחורי המסגרייה והמוסך, ואחת במוסד, בחורשת האקליפטוסים. חוליה שלישית הלכה לדיר הצאן, שהוא קרוב לרפת ופתאום נשמעה משם צעקה של ילדה: "מצאתי! מצאתי! הנה היא!". לאט לאט התקרבו כולם לשם, ומה רואות עיניהם?! הפרה "אלופה" עומדת לה בתוך סככת החציר שבין הצאן והרפת. ולידה עומדת עגלה קטנה ויונקת חלב!

 

דמעות אושר נצנצו בעיני הילדים. הם קראו לרפתנים והרפתנים קראו ל"אלופה" והכניסו אותה לביתן החליבה, ואת העגלה שקוראים לה "אסתר" הכניסו לתא הראשון מימין. הרפתנים שמחו מאוד והודו לילדים והבטיחו לתת את העגלה "אסתר" למשק הילדים.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: