הסוס בודיוני מהאורווה הישנה / עזרא צמרי

הסוס בודיוני מהאורווה הישנה
עזרא צמרי - קיבוץ מרחביה
(מתוך:"רוח בשורשים" - את הסיפור האמיתי זכר וכתב לילדי הגן אבא של דותן)
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן
 

לפני הרבה שנים, כאשר עוד לא היו בקיבוץ טרקטורים, היו הרבה סוסים ופרדות. הם היו יוצאים לעבוד בשדה, לחרוש ולהוביל משאות.

 

החצרן היה מסדר יום-יום סידור עבודה עבורם. הימים ימי קיץ, עונת האסיף, הקציר והבציר. זוג הפרדות עליזה ותקווה עבדו בפלחה, הן הביאו בפלטפורמה הגדולה חבילות קש מהשדה. זוג הסוסות תרצה ודבורה עבדו במספוא והביאו ירק לרפת. חופני ופנחס עבדו בחצר המשק. הם הוציאו את הזבל מהרפת, אספו את פחי האשפה והביאו חלב וביצים למטבח.


איור מאת יעקב גוטרמן

ברק, הסוס הלבן עבד לבדו בכרם. הוא הוביל את תיבות הענבים משורות הגפנים אל סככת האריזה, ומדי פעם היה אוכל בגניבה אשכול ענבים.

 

סיסרא היה סוס שחור, גדול,שמן וחזק מאוד (הוא עשה את העבודות שהיום עושה הנומאג). כל יום היה מוביל בפלטפורמה הקטנה משאות לעפולה ובחזרה. בדרך לעפולה היה מביא ביצים וירקות לתנובה ובחזרה מביא - קמח, סוכר, שמרים וגם מכתבים ועיתונים. תמיד בדרך חזרה היו צועקים לו: "סיסרא הביתה!" והוא היה רץ כי הוא רצה לחזור לאורווה ולקבל אוכל. כל הסוסים ידעו, שכאשר אמרו להם "דיו!" סימן שצריך ללכת וכאשר העגלון רוצה לעצור הוא היה אומר "הויסה" ומושך במושכות לאחור.

 

אנחנו הילדים אהבנו מאוד לבקר באורווה שבחצר הגדולה (האורווה הייתה במקום שהיום הקומונה הגדולה). מעל האורווה הייתה עליית גג ושם היה התבן אשר שימש מאכל לסוסים. ברצפת  עלית הגג היה פתח גדול, מרובע, אליו דחפו את התבן אשר נפל דרך ארובת העץ ישר לתוך האורווה.

כאשר שיחקנו במחבואים אהבנו להתחבא בעליית הגג, שם היה קצת חושך. היו שם חלונות קטנים ועגולים וגם חדר אחד עם פתח מיוחד שמוביל לשום מקום. שם בפינה הייתה דוגרת התנשמת.

 

הסוסים היו חוזרים מהעבודה צמאים מאוד ומייד כאשר התירו אותם מהעגלה הי הולכים לבד אל השוקת ושותים ושותים המון מים. לאחר שריוו את צימאונם, היו נכנסים בצעדים כבדים כאשר פרסותיהם מתופפות על רצפת האבן. כל סוס נכנס לעמוד למקומו הקבוע ואז היה בא העגלון מוריד את הרתמות, קושר את הסוס בשרשרת ונותן לו לאכול מלוא הקופסה גרעיני שעורה ומעט תבן.

 

אנחנו אהבנו את כל הסוסים, אבל הכי, הכי, אהבנו את הסוס הצעיר והיפה בודיוני. הוא היה סוס לבן עם רעמה יפה ומתולתלת וידע לדהור "נורא מהר" בייחוד כשחזר מהשדה ואמרו לו: "בודיוני הביתה!" אז הוא היה דוהר כחץ –מקשת ומשאיר מאחורי העגלה ענני אבק. באותם ימים חפרו באורווה בורות עמוקים כדי להניח יסודות לשיפוץ "הבית הגדול".

 

לילה אחד אחרי שכל הקיבוץ כבר שכב לישון החלטנו, אנחנו הילדים, לבקר באורווה. חיכנו עד אחרי ששומרת הלילה עשתה "סיבוב" והעמדנו פני ישנים, כאשר יצאה, ידענו שיש לנו שעה זמן עד ה"סיבוב" הבא (אז עוד לא היה שמרטף והשומרת באה כל שעה לבית הילדים). לבשנו מהר בגדים על הפיג'מות  והתגנבנו לחצר. עברנו ליד מגדל המים ולפתע שמענו קול מוזר. קצת פחדנו, אבל אחר כך ראינו באורו של הירח שזאת התנשמת שעומדת בפינה על גג בית האבן. המשכנו ללכת ועברנו ליד ערימות השקים של החיטה עד שהגענו לאורווה. בכוחות משותפים הזזנו את דלת העץ הכבדה. עוד רגע ואנו בתוך האורווה. הבל חם ונעים עלה מנחיריהם של הסוסים, חלקם אוכלים תבן וחלקם ישנים בעמידה, כל סוס במקומו. רק בודיוני איננו. איפה בודיוני? אולי הוא ברח? התקרבנו לאט ומה עינינו רואות? בתוך הבור העמוק  אשר במרכז האורווה שוכב מקופל הסוס בודיוני. רגע אחד היתה דממה, כולנו היינו מבוהלים, "אולי הוא מת?", שאל אחד הילדים. אחר כך ראינו שהוא מנסה להזיז את ראשו, מייד קראנו לשומר הלילה. השומר שם לפניו קצת קש וניסה לתת לו מים, אבל הוא לא הצליח לשתות כי ראשו היה מקופל.

 

השומר שלח אותנו לישון, אבל לא הצלחנו להירדם, כי מאוד דאגנו לבודיוני. בבוקר מיהרנו לאורווה. כל הגדולים כבר היו שם לפנינו. הם הביאו מהנפחיה שלושה צינורות ברזל גדולים שבקצה מחובר אליהם מנוף. הם קראו למנוף הזה "פלשנצוק". העמידו את המנוף מעל הבור. קשרו את בודיוני בחבלים עבים וחזקים והתחילו למשוך בשרשרת של המנוף. לאט, לאט, התחיל בודיוני להתרומם, החבלים נקשרו סביב בטנו והוא היה תלוי באוויר ופירפר ואז דחפו אותו הצידה והשכיבו אותו בצד.

 

בצוהרים הגיע רופא הסוסים והפרות. קראו לו דוקטור גילמובסקי. הוא בדק את בודיוני ואחר כך אמר שהוא חושב שאין לו סיכויים לחיות.

           

אנחנו היינו קצת עצובים. אחרי שהרופא נסע התקרבנו לבודיוני, ליטפנו אותו וגם הבאנו לו מים לשתות, הוא שתה הרבה כי היה מאוד צמא. אחר הצוהריים הבאנו לו לאכול גרעיני שעורה. בלילה הוא נשאר שוכב בפינה של האורווה. למחרת בהפסקה הגדולה רצנו לאורווה ומצאנו אותה ריקה. כל הסוסים היו בעבודה, וגם בודיוני לא היה. יצאנו החוצה דרך הדלת הפונה לכיוון הרפת ולהפתעתנו ראינו את בודיוני עומד ליד רפת ב' ואוכל ירק. מאוד מאוד שמחנו שהוא יכול ללכת וקיווינו שהוא יבריא.

 

אחרי שבוע כבר סידרו אותו לעבודה, והוא שב להיות החזק והמהיר מכל הסוסים. כעבור מספר חודשים העבירו את כל הסוסים לאורווה החדשה.

 

ויתר קורותיהם של בודיוני, סיסרא, טוין ושאר סוסי מרחביה עוד יסופרו...


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: