ארבה! ארבה! ארבה!

ארבה! ארבה! ארבה!
מאת עזרא ריבליס, מתוך: אגדות המקום - יד מרדכי
איור מאת שאול קנז

הראיתם פעם, כיצד ענן שחור מגיח לפתע ומכסה את עין השמש, בצהרי יום?

תארו לעצמכם שאותו ענן אינו סתם-ענן, כי-אם ענן חי, מורכב ממיליוני יצורים מעופפים, שכנפיהם ורודות, נוצצות – ארבה.

זה היה ביום שבת. ילדי הקיבוץ שיחקו על המדשאה המרכזית. החברים חזרו מארוחת-הבוקר, מתענגים על לטיפותיה של שמש החורף החמימה.

השמים בהירים ותכולים, הגשם פסק זה עתה, לאחר שלושה ימים ללא הפוגה, הכול לבלב ופרח מסביב.

עד שלפתע קדרו השמים, ענן גדול וכהה הלך וקרב אל ביתנו...

"שוב מתקדרים השמים, ולא נוכל לשחק בחוץ", התמרמרו הילדים, "שוב נצטרך להסתגר בחדרים של ההורים...."

ואולם הפעם לא היה זה גשם, ולא שלג ואף לא ברד. ענן של חרקים מכונפים, מוזרים למראה, נחת על צמרות העצים, כרי הדשא ושדות המספוא.

"מה זה שלג?" תמהה נורית הפעוטה, ששמעה רבות מפי אמה על השלג היורד ברצות אירופה.

"לא, אין זה שלג, זהו ארבה", ענו לה המבוגרים.

"הארבה פלש לגן-הירק, תקף את חלקות הגזר ותפוחי האדמה !!!", נצטעק רכז-המשק.

"מהרו ! מהרו ! צריך לגרש אותם משם ! בואו אתי ילדים !", צעק כול עוד רוחו בו..

עתה, לאחר מעשה, יודעים הכול, מי היו הראשונים להילחם נגד הפולשים הזרים.

מחצית השעה בלבד, לאחר נחיתתם בחלקת הגזר, כבר הגיעו הילדים.

מצוידים במקלות ובפחים, התרוצצו בחלקות הגן והרעישו עולמות... צעקו, צווחו, נופפו בזרועותיהם... ונחילי הארבה נתבהלו, התרוממו וברחו להם...

אמנם את הגזר ואת סלק-הבהמות כבר לא היה אפשר להציל, הארבה כרסם בהם עוד לפני בואם של הילדים, אבל החלקות האחרות נצלו. והכול

הודות לילדים שנלחמו בזריזות ובאומץ-לב נגד המזיקים החמסנים.

מי שראה את ילדי-הקיבוץ נלחמים בחורמה בחרקים שפלשו לחלקות הבננות, שדות המספוא והאפונה, לא יכול היה שלא להתפעל מן הקטנים הללו,

בני השש והשבע שהלמו בזעם בכל חגב שנזדמן לידם.

אחר-כך באו המטוסים, מטוסי הריסוס. ענני אבק מורעל פוזרו על-פני האפרים, מיליוני חגבים גוועו ומתו לעינינו, אך רבים אחרים עוד הוסיפו לבוא

מעברו השני של הגבול. כשם שבאו אלינו לפתע, כך נעלמו לפתע.

בצהרי היום התרוממו, חגו בחוגה, ופנו צפונה והלאה מכפרנו, אל פרדסי גדרה וראשון-לציון.

עצוב היה מראה המשק שלנו לאחר פלישת הארבה. צמרות העצים, שדות האספסת, מטע הגויאבות – כולם מכורסמים...

ובערב, שכבו לישון גיבורינו הקטנים, גאים בחלקם הנכבד בקרב נגד הארבה.


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: