שומרת בכי / ערן נבון

 

שומרת בכי

ערן נבון - גבעת חיים איחוד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בשעה תשע בערב היא סובבה את המפתח ופתחה את החדר הקטן והחם שישרת אותה ללילה הקר של חודש ינואר.

איור מאת יעקב גוטרמן

לשומרת הלילה קראו אילנית. היפה בנשות הקיבוץ. שיערה הבלונדיני החלק והארוך תמיד היה פזור ומטופח. מתהלכת על עקבים וחמושה בגוף מעורר מבטים וסקרנות שלא השאירו איש ואישה אדישים ברחבי הקיבוץ. אילנית הייתה גם פלרטטנית לא קטנה ולמרות שהייתה אישה נשואה לעמרם בעלה, הלשונות במשק לחשו לא פעם ש "היא הייתה גם עם חנוך ויוסי... ואפילו ירמי ניהל איתה רומן לא קצר".

 

בסביבות חצות המה חדרה החם של שומרת הלילה. אורי ויענק'לה ושלמה חזרו מסיבוב הלילה שלהם בפרדס וברפת ובאו להנעים את זמנה של אילנית. הם טיגנו לה צ'יפס ועשו קפה שחור מהביל לכולם ואילנית שמה את בוב מארלי ברדיו-טייפ הקטן שיוני החצרן דאג להשמיש בעמל לא מבוטל. אחר-כך הם הגיפו את החלונות ועשו קצת יותר חושך ושיחקו פוקר. אורי השוויץ שהבן שלו תמיד ישן כל הלילה ושלמה עלץ וסיפר שעוד מעט הוא יוצא למילואים וכך גם יהיו לו כמה ימי חופש כלשונו משפרה שלו. לקינוח ירדו על בקבוק וויסקי משובח שאבא של אילנית הביא מהטיול האחרון שלו בסקוטלנד.

 

האור עוד דלק קצת ואחרוני ההורים נפרדו לשלום מילדיהם. הייתי אז בן ארבע וחצי בלבד. חמושים בשומרת לילה, הורים ספונים בבתיהם ולא מעט בדידות וחששות מעוד לילה בגן, אלו היו חיינו.

 

צחצחתי שיניים, עשיתי פיפי אחרון, עוד צחוק קטן עם אחד הילדים והראש הסתובב שמאלה, לקיר. נרדמתי בקלות.

 

הגשמים התגברו. היו ברקים ורעמים ופחד כזה מבומים שפילחו את השמיים והאוויר והרוח המנשבת בחוזקה.

 

ואני, ילד קטן, התעוררתי. ונבהלתי. ובכיתי המון. לא הפסקתי לבכות, כלומר, ממש לא יכולתי להירגע.

 

הבכי שלי הגיע לחדר עמוס העשן והסיגרים והג'וינטים של אילנית, שומרת הלילה היפה של הקיבוץ. אילנית שמה על עצמה מעיל ועזבה את מעונה החם לא לפני שרכנה בתנועה אירוטית ונשקה הלומת שיכר וסם קליל לאורי שהחזיר לה צרפתית הגונה וזמם עליה להמשך הלילה הסוער. אילנית פגשה אותי בוכה ללא הרף במיטה הקטנה שלי מצד שמאל. היא הייתה רטובה מהגשם. בתחילה ניסתה להרגיע אותי, ביקשה שאחזור לישון. אני רציתי את אבא ואמא. אחרי מספר דקות וביאושה כי גבר עליה החליטה לעשות מעשה. בלילה קר וגשום וסוער נטלה את ידי ומשכה אותי החוצה. "עכשיו, תעמוד בגשם ותראה כמה זה לא נעים", הטיחה בי השומרת כאילו שלא היה מספיק לי ממנת הגשם שירדה על גופי הקר. הבכי שלי גבר. מובס וחלש ועצוב גיליתי את יצר ההישרדות שלי וחדלתי לבכות. רק כדי לחזור לאותו חדר, רטוב וכואב.

 

שכבתי במיטה וסובבתי את הראש שוב שמאלה. ביקשתי לעצמי דבר אחד - שהשומרת תעזוב ותחזור לחדרה.

 

שמעתי את עקביה המתהלכים של אילנית צועדים בחופזה החוצה מהגן. היא חזרה היישר לזרועותיהם של חבורת הגברים שחיכו ללילה הגדול והמפנק שלהם. עד אור הבוקר הם חגגו ורקדו ואכלו ושתו ועשו איתה סקס סוער והיא השביעה אותם שלא יספרו לעמרם שלה. אורי אומר שזה היה "לילה בלתי נשכח".

 

בבוקר קמתי ולא שכחתי. זה לא היה חלום. הגננת ביקשה ממני להוריד מעצמי מיד את הבגדים. לא שכחה גם להטיח בי ש "שוב עשית פיפי במיטה? חייבים לדבר עם ההורים שלך דחוף". אני ידעתי שהיא לא יודעת וגם לא העזתי לספר. בצייתנות של ילד מבויש וטרוט עיניים החלפתי בגדים ויצאתי ליום חדש.

 

אחרי כחודש, אילנית שוב חזרה והייתה שומרת לילה. רגע לפני שנרדמתי היא ניגשה אליי וכיסתה אותי ואמרה - "שיהיה לנו לילה שקט... לילה טוב".

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: