חזירים ואבוקדו / אלישע פורת, ז'ל

 

חזירים ואבוקדו
אלישע פורת, ז"ל - עין החורש

איור מאת יעקב גוטרמן

 

[הסיפור האחרון של אלישע פורת]

איור מאת יעקב גוטרמן

אלישע היה מיקירי "אתר הסיפורים" מיומו הראשון תמך ועודד וכמובן שלח סיפורים. בתחילה קשה היה להחליט מה אמיתי ומה דמיוני בסיפוריו. לאחר זמן קצר הבנו שכלל לא חשוב להפריד ביניהם ובלבד שריחו של הקיבוץ עולה ומרטיט נחיריים ולב. אצל אלישע בניגוד לחברו לקיבוץ, אבא קובנר, "לא גלתה השכינה מחצרו של קיבוץ" ועל כך תודתנו וכך נזכרהו.

 

ביום הכיפורים 1969 נטעתי שתילי אבוקדו רכים בחלקת החמרה הצפונית של קיבוץ עין החורש. כביש 581 טרם נסלל לכל רוחבו ורק רצועת אספלט צרה הוליכה מצומת כפר הרוא"ה לקיבוץ המעפיל ומושב אחיטוב. היה יום נפלא של ראשית אוקטובר, צח, שקוף וסתווי. היה ממש תענוג לנטוע, מצווה חשובה באירוסי הארץ, שהקפדתי עליה כל ימיי. צוות האבוקדו המוגבר קיווה לסיים את הנטיעה עד מוצאי היום. ואלוהי הזעם של ישראל היה עסוק מדי באותו היום, לקבל ולמיין את מיליוני הבקשות לסליחה שהגיעו אליו. וכן, מה שלא פחות חשוב, בהוצאת הרשאות לכל הנדורים והמודרים, האסורים והמוחרמים, הגנבים והשודדים, הרוצחים וכל בני מינם - לבוא בקהל הצמים והמתפללים. יחזקאל, מוותיקי קיבוצנו, שמו"צניק עקשן ודווקאי, אמר לנו שחרף התנגדותו של אלוהי ישראל הזועף, אנחנו עוד נראה איזו חלקה יפה תצמח כאן.

 

על הכביש הצר לא הייתה כמעט תנועה. רכבים בודדים חלפו מהר בתפזורת, אבל כמעט כל נהג, האט ועצר מולנו, נפנף בידיו לאות אזהרה, וצעק: בושה! יום כיפור! מי עובד היום? הם נסעו להם ביום הקדוש והנורא כאילו הם מתפללים, אבל צרה עינם ביחזקאל, שאמר לא פעם שהצום שלו מתנהל דרך שתילי האבוקדו. על מה הוא חותם לכם שם היום למעלה? שאל יחזקאל את הנהגים חסרי הבושה, על חלקי חילוף למכוניות שלכם? החלקה הגדולה, כמעט 60 דונם, הייתה חולית, והטרקטורים גוררי העגלות שקעו בה לא פעם. זאת הנקמה שלו, התבדח יחזקאל, הוא בכוונה משקיע את העגלות עמוסות השתילים. הוא לא אוהב שעובדים ביום כיפור.

 

אבל לא רק עבדנו אז בשנת 1969, אלא גם סעדנו שלוש סעודות בחדר האוכל ההומה והרועש. השקט המדהים שירד על עמק חפר המזרחי עם כניסת הצום, נעצר בשער הקיבוץ. ממנו והלאה התנהלו החיים בשגרה גמורה ואפילו שגרה מוגברת... בית הכנסת הקרוב היה צריף נוטה ליפול במושב חוגלה הסמוך, וזקני היישוב הוסעו לשם לתפילות לבקשות ולתחנונים קורעי לב. הקשישים מגבעת חיים, עין החורש וחוגלה נאלצו לעשות את היום הנורא והקדוש בצריף עלוב, בעוד בניהם ונכדיהם מקדשים את היום בעבודה קשה ובסעודות דשנות.

 

חשבתי על היום ההוא, על הנטיעה, על הקשישים המשרכים דרכם לבית הכנסת, במוצאי יום הכיפורים 1973. אוטובוס המגויסים אסף אותי עם חברים מהחטיבה משעות אחר הצהריים. בדרכנו ליישובים נסענו בכביש 581 שהורחב, תוּמרר ושוּלט, והפך לדרך מלך אמיתית. בכביש הזה גם שבתי מהקרבות ברמת הגולן לחופשות ראשונות, לאחר כמה שבועות, כשהעולם כבר התהפך לגמרי עלי. אבל חלקת האבוקדו בגבעת החמרה והחול של 60 הדונם לבלבה להפליא. השתילים עלו והתרחבו, וירקותם הרעננה הייתה לי מעין נחמה פעוטה על צער המלחמה הארורה ההיא.

 

באותן שנות הששים, ואולי ממש באותו יום הכיפורים של 1969, אירע מעשה נורא בחזירים של גבעת חיים. מעשה כל כך נורא וכל כך מבדח, שכמותו מוצאים רק בספרים. ראו למשל בספר "תל קוצים" מאת הסופר הנשכח אוטו קראוס.

 

הבהמה הטמאה שגודלה בחזיריות של קיבוצי עמק חפר הייתה מוסעת לשווקים. החזירים היו מבוהלים ולא פעם נאלצו המגדלים להיאבק איתם ממש, כדי שלא יזנקו מהכלובים ומהמשאיות. אבל בערב יום הכיפורים ההוא חברו כל התקלות יחדיו, החזירים המובלים לשחיטה התמרדו, הכלובים נפתחו, דלתות המשאית לא עמדו בלחץ, ועדר חזירים קטן ותוקפני נחת על הכביש בואך צומת כפר הרוא"ה.

 

בכפר כבר נשלמו ההכנות האחרונות ליום הצום הקדוש והנורא, השערים ננעלו בשרשראות, דלתות בית הכנסת כבר נפתחו, והחזן כבר התכונן לסלסל ב"כל נדרי" כזה, שהדיו יישמעו גם בטול כרם הרחוקה שבמזרח.

 

החזירים המתפרעים, שכנראה חשו בקדושתו של היום, חמקו אל הפרדסים הסמוכים והחלו להסתנן אל מבואות הכפר. המגדלים מגבעת חיים כבר קלטו את גודל האסון המתקרב, וזינקו אחריהם לעצור בעדם. מילא התפרצות של חזירים בערב יום כיפור בקיבוץ, אבל במושב הדתי כפר הרוא"ה??? זו לא שערורייה, זו פשוט קטסטרופה! אינני יודע אם נאקותיהם של החזירים שנתפסו התחרו עם תפילת 'כל נדרי' שם או לא. אבל מה שידוע הוא שהמתפללים לקחו את התורה לידיים, התירו לעצמם היתרים חד פעמיים, והצטרפו אל רועי החזירים מגבעת חיים להשתלט על העדר המוקצה מחמת מוקצה. וכך, באיזו אחדות יהודית יפה, של חילוניים ודתיים, אחדות לרגע שהפוליטיקאים לא הצליחו לקלקל, הוחזרו החזירים אל כלובי הברזל שלהם, והועלו על המשאית. צריחותיהם הנוראות ונאקותיהם מחרישות האוזניים עוד נשמעו שעה ארוכה בצומת, בדרכם למשחטות שבנצרת.

 

מאז, שנים רבות חלפו. החזירים סולקו מעמק חפר. הקיבוצים הפסיקו לעבוד ביום הכיפורים. חדרי האוכל נסגרו אחד אחד, או שנמסרו להשגחת מכ"שים חרוצים של בד"צים מחמירים. גם את ספרו של אוטו קראוס, המספר על קיבוץ שהתפלג בשל גידול החזירים, כבר איש אינו קורא. החזיריות הוסבו לרפתות וביום הקדוש והנורא מתרוקן כביש 581 לחלוטין. ורק במפרי הצום מוטחות אבנים של פרחחים המצטופפים בשערי המושבים. במקום חזירי הבית התרבו בעמק חזירי הבר. ודווקא בפרדסים שלאורך כביש 581. מדי פעם מתרחשת תאונה קטלנית על הכביש בשל חציית-הפתע של החזירים, ואני חושב שזו מעין נקמה מאוחרת שלהם. וכבר כמה וכמה לוחות זיכרון הוצבו לאורך הכביש המסוכן הזה. וכמו שאומר ידידי הארכיאולוג, פרופ' שמעון מקיבוץ מעברות: הם היו כאן לפנינו - והם יהיו כאן גם אחרינו, גם אני סבור שלא נוכל להיפטר מהחזירים המלווים את חיינו.

 

וכשמגיע יום הכיפורים, ודממה שלא מהעולם הזה משתררת על עמק חפר המזרחי, וכביש 581 הקטלני נמלא ברוכבי אופניים מכל הגילים, מכל הצבעים ומכל היישובים, אני מתיר לעצמי להסתכן ולרכוב על אופניי או לנסוע בקלנועית הקשישים שלי, עד אל מול חלקת האבוקדו של 60 הדונם. שם אני מצדיע ליחזקאל העקשן והדווקאי שניבא בשנת 1969, שהחלקה הניטעת דווקא ביום הכיפורים תהיה יפה ומוצלחת יותר מאחרות. ואכן, זוהי החלקה הכי ותיקה שלנו היום, וחיים בה עצי אבוקדו זקנים ופוריים מובהקים, שכאילו בורכו במיוחד ביום הקדוש והנורא.

 

קישורים לסיפורים שפורסמו באתר הקיבוצים:

הוא זכאי: בין פלגיאט ל'חיקוי ספרותי' / אלישע פורת

אברהם בן יצחק וסוס המרוצים / אלישע פורת

'אינני חותר תחת יסודי הקיבוץ' / אלישע פורת

חרובי דמים / אלישע פורת

חצבים באנה קאפרי / אלישע פורת

הכבוד האבוד של דגל הקיבוץ / אלישע פורת
אש בשדותינו / אלישע פורת

הפרשה המסעירה / אלישע פורת
לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים / אלישע פורת
מכות רצח בגן-שמואל / אלישע פורת
השלישייה הפולנית / אלישע פורת
'אף אחד בקיבוץ לא רוצה אתכם...' / אלישע פורת
רואים רחוק? רואים שקוף? / אלישע פורת

"ממרומי עגלה עמוסה בתלתן..." / אלישע פורת

כמו תרמיל-גב אנגלי / אלישע פורת
פחד התנים / אלישע פורת
ילדת מלחמה / אלישע פורת

גמילה אלימה / אלישע פורת

קישורים לשירים שפורסמו באתר הקיבוצים:

דו'ח אגרנט המאיים / אלישע פורת

קינה על בארי / אלישע פורת

חד-גדיא אלפיים וארבע / אלישע פורת

עפר ואהבה / אלישע פורת

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: