המקלחת הגדולה / אליהו אושר


המקלחת הגדולה
מאת אליהו אושר,
איור יוקי שטל - גבעת ברנר

אוי כמה שהיא חסרה לנו המקלחת הגדולה.

שלא תטעו חלילה, לא כדי להתקלח, כי הרי לכל אחד מאתנו יש כבר מקלחת משלו עם כל החידושים האחרונים. אני מדבר על המקלחת הישנה. זו שהייתה רחוקה מלהיות מפוארת; קירותיה העבים הזכירו מבצר צבאי חסין כדורים, ובפנים אולם גדול עם רצפת בטון אפורה חלקלקה. על הקיר, מול הכניסה, ניצבה שורה של ברזי מקלחת כמו במסדר. ליד הקיר, חצבו ברצפה תעלה ומי הרחצה זרמו להם בנחת לכיוון בור השופכין. מנגד, בדלת הכניסה עמד ספסל ארוך ולמעלה ווים לתליית בגדים ומגבות. כזאת הייתה המקלחת בצעירותה.


איור מאת יוקי שטל - גבעת ברנר

עם זאת המקלחת היתה מוסד בפני עצמו, מעין הייד-פארק בזעיר אנפין, בית וועד לליבון דברים; קצת רכילות שבחוגים של ליל שישי לא מזכירים אותה, אך במקלחת הגדולה בין גברים מעורטלים היא מצרך מבוקש, כל הנושאים שאי אפשר היה לדון בהם באסיפה בגלל אימת הציבור, במקלחת דנו בזה בריש גלי. אך ההישג החשוב מכל היה בתחום המוזיקלי. כל חובבי הזמר על גווניו השונים הראו את יכולתם המוזיקלית בלי חשש לזיופים, וכל אחד היה אמן בפני עצמו. אלו היו הניצנים הראשונים מהם צמחה אחר כך מקהלת גבעת ברנר המפורסמת. אחרונים חביבים היו מיטיבי הזמר אלו שאלוהים חנן אותם בקול ערב. את פיתוח הקול עשו בעמדם תחת זרם המים במקלחת, כשעד שעה מאוחרת בקעו קולות הזמר מהמקלחת.

ידוע הסיפור על אחד הזמרים הידועים בישוב שבלהט הזמר עפה לו התותבת מהפה וכל המתרחצים גויסו לחפש את האבידה. בעל האבדה התבקש להסביר באיזה פריט מדובר ואיך הוא נראה, כי רוב המתרחצים היו בגיל שעדיין לא הכיר אביזר שכזה. אחרי חיפושים רבים ומייגעים נמצא האביזר, נח לו בשקט על מכסת הרשת של הביוב. כל הנוכחים בחיפוש הבטיחו בהן צדק שלא יספרו לאף אחד על 'כלי עזר זה' שלכאורה מבייש את בעליו, ובעל האבידה מצידו הבטיח שלהבא לא יפתח את פיו מעל ההכרחי…

שנים רבות שירתה אותנו המקלחת בנאמנות. השתדלה שיהיו לנו מים קרים בשפע. אך המצרך המבוקש ביותר, מים חמים, לא תמיד עמד בציפיות המתרחצים בימי החורף הקרים. הסיבות לא היו באשמת המקלחת חלילה, אלא ברצונו של קוצב הזמנים. כן, היה פעם סידור כזה; מארבע עד שש מים חמים לגברים, משעה שש עד שמונה לנשים. למה גברים קודם? יש שאמרו בגלל הריח... אך למי היה איכפת, העיקר יש מים חמים בימי גשם וקור. תפסת שטח פנוי, פתחת ברז מים חמים, פצחת בזמר וצורפת מיד למקהלה. כל זה היה טוב אם באת בזמן והצלחת להתקלח. אך אם איתרע מזלך וקוצב המים סגר את המים ואתה עומד מסובן ורועד מקור תחת 'הדוש', אכלת אותה. אך לא לעולם חיי צנע. שוועת המתרחצים עלתה למזכירות, הבו לנו מים חמים בלי הגבלת זמן. וכך הורד הסֶגֶר (אחדים אמרו בגלל החלפת הסניטר, אחרים טענו בגלל החלפת המזכיר) ולמתרחצים חזר הקול והזמר.      

ואם אנו מדברים בענייני מקלחות, חייבים אנו להזכיר את יוסף ז"ל, שכונה בפי כל פוצקה. פוצקה דאג לשירותים ולמקלחות שיהיו תמיד נקיים. השירותים היו מפוזרים בכל קצוות המחנה, והאיש היקר הזה היה מטייל לו, בין השירותים והמקלחות, מצויד בכל אביזרי הניקיון הכבדים, בלי טענות ומענות לסדרן העבודה או למזכירות. וכך המשיך פוצ'קה במלאכת הקודש שלו ולא החסיר אף מקום לפי הכלל הידוע 'והיה מחניך נקי', עד שהגיע זמנו לצאת לפנסיה, אם מכורח המציאות או הבריאות. הדבר גרם לבלבולי ראש למזכירות ולבעיות קשות לסידור העבודה; למצוא מתנדב לשבוע ניקיון.

ידוע הסיפור על תורן שהתייצב בדלת מקלחת הבנות המרכזית ושאל בקול צלול וברור אם יש מישהו במקלחת כדי לא להיכשל בהצצה אסורה. תשובה הוא לא קיבל, התחיל וזה היה הסימן שהמקלחת פנויה. התורן לנקות, ובהגיעו לאחרון התאים מה רבה היתה הפתעתו כשבתא מולו הציץ מולו גוף של חווה לפני גירושה מגן העדן. אישה בלתי מוכרת לו לחלוטין נוטפת כולה מים, הביטה בו בלי בושה ושאלה בעברית מעורבת בגרמנית מה הוא רוצה. התורן הנבוך הסתכל בה בהפתעה. באמת איזו שאלה? הוא נועל מגפיים גדולות מלוכלכות, לבוש בבגדי עבודה, מצויד בכל אביזרי הניקוי כולל מטאטא גדול ומגב לניגוב הרצפה והיא שואלת מה הוא רוצה. מופתע ומבולבל מלמל התורן בעברית מדוברת וצלולה, את יכולה להמשיך להתקלח. אני אחכה בחוץ עד שתגמרי, אמר ובקש לצאת. האישה בלבוש חוה לא הבינה כנראה את דבריו, והחלה רודפת אחריו. השיגה אותו על יד הדלת ושאלה שוב בעברית עילגת מה אתה רוצה?  כיצד יסביר לה לחסרת בושה הזאת שכל רצונו לגמור את הניקיון וללכת הביתה. מיואש פנה התורן לדרכו לנקות מקלחת נוספת.       

שנים עברו והישוב גדל. עם ריבוי התחלואים כאבי גב וכל 'שאר מריעין בישין' בנו את 'הפילומה' הזכורה לטוב, זו שהביאה מזור לעדת הסובלים. את הפילומה הצמידו עם קיר תומך למקלחת הגדולה והיו השניים לגוף אחד. ללקוחות הפילומה הסבירו את פשר הקרבה; שיוכלו לשטוף במקלחת את הבוץ שמרחו עליהם בפילומה.

שנים חלפו, המקלחת עברה שיפוץ כללי עד בלי היכר, והוכנסו בה חידושים לשביעת רצון המתרחצים. אך כשנבנו דירות חדשות עם שירותים צמודים, ירד קרנה של המקלחת הציבורית, ובמיוחד זו של המקלחת הגדולה. אין מבקרים אותה יותר. נדמו קולות זמר, ועזובה שרתה בכל. מוזנחת ומושפלת חיכתה שנים עד שבאה גאולתה. על חורבותיה הוקם אולם מפואר חדש, ושוב נשמעו קולות זמר ושירה. רוח הזמר של המקלחת הישנה והטובה שוב שורה בסביבה הקרובה. 

חבל רק שלא הציבו בקיר האולם לוח עם תמונה מהמקלחת הגדולה שגדלה זמרי מקלחת רבים ומלאה תפקיד חברתי תרבותי בחייה של גבעת ברנר.

 


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: