אוהד הפועל תל אביב / אלי שלו

אוהד הפועל תל אביב

אלי שלו - גבעת חיים מאוחד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

הפיצול של גבעת חיים לאיחוד ומאוחד בשנות החמישים, לא קטע את שיתוף הפעולה של הספורט התחרותי בין שני הקיבוצים, בעיקר בכדורסל ובכדורגל.

איור מאת יעקב גוטרמן

הפילוג חל בשנות החמישים, בתקופה לחוצה, משטר צנע, עליית ארצות המצוקה, מעברות מצפון לדרום, לאורך ולרוחב. רק אנו ילדי הקיבוץ, עטופים בצמר גפן של חום ודאגה, מעין בועה מנותקת מהעולם החיצון. ללא קשיי הפרנסה וללא מחסור. הקיבוץ דאג לכל צרכינו.

 

חיינו לנו בתוך "חממה" מנותקים מיסודות קיום בסיסיים, לא קפצנו למים הקרים של החיים ולא נטמענו בקרב המוני המעברות ועיירות הפיתוח. לא נחשפנו לתלאות הפרנסה ולמרוץ אחר פת לחם. הורינו לא ראו צורתו של תלוש שכר חודשי שמקנה חופש בחירה בין חלופות וחירות בקבלת החלטות, כיצד ואיך כל אחד יוציא את הכסף שהוא משתכר בעבודתו. תדיר אנשים אחרים החליטו עבורנו מה נעשה בכסף שלנו ואנו צייתנים ושתקנים להחלטת הגזבר, המזכיר, ועדת משק, או כל ועדה אחרת. אפילו כיום אני מתקשה לבטא עצמי בגוף ראשון יחיד וממשיך בלשון רבים של "אנחנו", "היחד" של הלהקה. בהיעדר אתגרי פרנסה הופנה עיקר מרצנו לספורט התחרותי, עיסוק בספורט הוא נחלתם של ספורטאים ושל אוהדים. אני נכה בשתי רגלי ולכן אינני ספורטאי, בחרתי לי מסלול מתקדם של אוהדי הפועל תל אביב מייצגת ההסתדרות. בקיבוצים שררה הערצה עדרית מוחלטת לקבוצות מאגודת "הפועל". לימים התברר שרובם של בוגרי הקיבוצים הפכו לאוהדים שרופים של הפועל תל אביב.

 

בקיבוץ שיחקנו משחקים קבוצתיים והתחרינו בתחרויות קבוצתיות שבהם באו לביטוי היחד הקבוצתי, כבר בשנות החמישים הערצתי את "הפועל גבעת חיים" בכדורסל בשל הישגים מרשימים, בליגה הבכירה מול מכבי ת"א, הפועל חולון והפועל חיפה. מול תנחום כהן מינץ, אלברט חמו ושמעון שלח. שיא המתח מול גבעת ברנר עם האחים רייס, ומול משמר העמק עם אדם גורן, אזוב, יבזורי ועמוס לין או נגד יגור עם שלל הכוכבים. בקבוצת הכדורסל הערצתי את ראובן שנפר, צבי אגמי, עמיר קרן ואיתן חפר. בקבוצת כדורגל בליגה השלישית הערצתי את עוזי נבון, יענקלה הורוביץ, יוסי כפרי, יורם מנדלבאום, חיים מזורביץ, טיבי, שולר ומילן צ'רבינקה הם היו ללא מתחרים, ממש סגדתי להם כשם שסוגדים לכוכבי ספורט ללא גבולות.

 

בעת שהקבוצה שחקה בחוץ, השתוקקתי בכל מעודי לנסוע ולראות את קבוצת הכדורגל. ממש התחננתי שיעלו אותי על המשאית ששימשה להסעת השחקנים והעסקנים למשחקי חוץ. אם שפר מזלי, אעלה על המשאית ואם אין מקום פנוי, אבלע את העלבון ואשאר מאחור, אוכל את הלב בחוסר אונים ואחזור הביתה שבע אכזבות ופגוע כילד שלקחו לו את הצעצוע.

 

לימים בגרתי והמשכתי לאהוד את הפועל תל אביב למרות שאין לה יותר זיקה להסתדרות ולמעמד הפועלים. כיום אני ממשיך לעקוב אחריה והיא ממררת לי ולאוהדים את החיים, מדי פעם ממלאת את הדלי וממהרת לבעוט בו והוא מתרוקן וחוזר חלילה. בסוף מצאתי פתרון, אמצתי לי בנוסף גם את מכבי חיפה שלא לשים את כל הביצים בסל אחד, כך העליתי את הסיכוי שאחת מהם אולי תקנה לי גאווה של אוהד מאושר. במשך השנים אני נודד מהפועל תל אביב למכבי חיפה וחוזר חלילה. לאחרונה התחלתי לפזול להפועל באר שבע, בכך אני מממש תמיכה ציונית התיישבותית בנגב וגם פיזור נוסף של הסיכונים בין קבוצות נוספות.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: