נוער שוליים בקיבוץ / אלי שלו

 

נוער שוליים בקיבוץ

אלי שלו - גבעת חיים מאוחד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

... גיל ההתבגרות תפס אותי לא מוכן ולא ערוך, גודש הורמונאלי ופעילות הבלוטות השפיעו עלי ללא שליטה.

איור מאת יעקב גוטרמן

הרגשתי חוסר שקט ואווירת תזזית אפפה אותי מכל עבר. אף שנמשכתי למין השני לא היו ברשותי כלים לממש שאיפותיי בתחום הזוגיות. מכולם חברתי לילדים יוצאי הדופן המחפשים פעילות חריגה שלא כלולה במסלול הרגיל ומנוגדת להליכה בתלם ולקבלת מרות העדר. זוהי תחילת הקמתה של חבורת "מחתרת" הפועלת בלילות ומתחפשת לנורמטיבית ותמימה בשעות היום.

 

רשויות החינוך, מורה או מטפלת לא העלו בדעתם שאני הנער העייף המפהק בבקר בשעורים, כי עסקתי כל הלילה בגניבת טרקטור או מכונית, עישנתי סיגריות, סחבתי עופות מהלול, יונים מהשובך, מצרכים מהמרכול, ובקבוקי מיץ מבית חרושת "גת". הקמנו "ארגון מחתרתי" והתנהלנו בשוליים ללא הפרעות. שותפי הילדים הצטרפו ממקומות של "מצוקה" או "הרפתקנות" כל אחד וסיבתו המיוחדת.

 

היוזם והמוח בחבורה, עלם יצירתי ומוכשר שהיה בן יחיד להוריו היקים המזדקנים, מסובב על כל הראש, משפחה שנקלטה עקב קשיים כלכליים שחוו בעיר הגדולה לא ממניעים רעיוניים.

 

בחור חמד נוסף, מצטיין בלימודים, איתרע מזלו ושהה אצלנו במעמד רעוע של "ילד חוץ" ומיד "נזרק" לביתו בהיוודע חומרת התעלולים בהם נטל חלק כאחד מהחבורה.

 

שלישי בחבורה דווקא "בן משק" מקורי, צייר מוכשר וספורטאי מצטיין, בעל חוש מוזיקלי רגיש, הצטרף לחבורה בשל החלל האתגרי ושעמום מתמיד שחווה מרב עיון בכתבי מרקס ואנגלס.

 

מכולנו נער אחד בלבד נחשב בחור "רגיל ומקובל" עד היום אין לי הסבר הגיוני לסיבת הצטרפותו משום שבניגוד לכולנו דווקא היה אהוב ומקובל בחברה.

 

אנוכי שהייתי מתוסבך על כל הראש, נכה ברגליים, אכול רגשי נחיתות ומופרע עם קבלות. תרומתי לחבורה ברמה הטכנית למקרה של תקלות כי עבדתי בטרקטורים ובציוד חקלאי בפלחה, בשלחין והייתי מיומן בנהיגת מכוניות על הכביש ובשטח ובשל העובדה שאבי שימש נהג משאית שנים רבות ולימדני מיומנות השליטה ברכב.

 

כולנו נדבקנו בתסמונת "מחלת הגה" שמאופיינת בתשוקה בלתי נשלטת לנהוג ברכב מנועי. ראשית הפרשה ב"קטן", אך התקדמנו בשיטתיות עד שכמעת הגענו לטיפול המשטרה ולהסתבכות בפלילים.

 

התחלנו ב"סחיבת אופניים" מהחברים, לוקחים בלילה מהבתים, רוכבים לחוף הים ולשדות ומחזירים לפנות בקר, מתקלחים, מסתרקים ומתייצבים לשיעור הראשון במועד שלא לעורר חשד.

 

במהרה דילגנו שלב רתמנו פרד לעגלה וגלופ גלופ לחוף הים ויתקין, בליווי נשי של נערה או שתים בנות זוגנו. משך כל זמן הפעילות מעשנים סיגריות ונהנים מכל רגע, סמים לא היו אז בנמצא.

 

חסרי מנוח טיפסנו מדרגה בסולם התחבורה והגענו לשימוש בטרקטורים למימוש פעולותינו הליליות. לילה אחד צרוב בזיכרוני כיוצא דופן, מעירים אותי חברי בטלטלה והם נושמים ומתנשפים בקולי קולות, זקוקים לסיוע דחוף. מה הבעיה בו ותראה. קפצתי ונזעקתי לעזרתם, בניתור רכבתי על טרקטור נוסף שעמד בסככה ואנו דוהרים לשדה לגשר נחל אלכסנדר, כבר מרחוק עומד תלוי בין שמים וארץ טרטור שנתקע חציו באוויר מעל המים וחציו על דרך הכורכר והוא מתנדנד לא לפה ולא לשם. למותר לציין שהפעלתי את כישורי הטכניים וחילצתי אותו מהמייצר. השעה כמעת שש בבקר מיהרנו להחנות הטרקטורים בסככה בטרם עלות השחר לא נתפסנו, לא נחשדנו ולכן המשכנו.

 

האתגר הבא משאית וולוו של המשק הייתה הקורבן שעמד בתור, נסעה בדרכי עפר והוכיחה כשר הסתגלות ראוי להערכה שעברה תלוליות ומכשולים כאילו הייתה כלי רכב קרבי בחולות, בשלוליות בהרים ובואדיות. תמיד שמרנו על נוהל קפדני של חניית הרכב בטרם הפציעו קרני החמה.

 

זמין במיוחד הג'יפ של איש המים שהתהפך על צידו בתאונת דרכים בשטח הפתוח ונעזב עד יום המחרת. עטנו עליו בערב כמוצאי שלל רב, העמדנו אותו על הגלגלים ונסענו בו כל הלילה, לפנות בקר חזרנו והשכבנו אותו על צידו כפי שננטש יום קודם.

 

המקרה החמור מכולם אירע בעת שהתאמנו מפתחות לג'יפ של פעיל חיצוני, התנענו ונסענו לתל אביב דרך כביש החוף. "ארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר" מעשנים סיגריות אמריקאיות, בחוץ גשם ברד ומזג אוויר סוער למדי. רק שכחנו להביט במד הדלק ואי שם ליד קיבוץ געש הג'יפ קרטע ונעצר.

 

יצאנו לכביש רטובים וחפויי ראש, עצרנו מונית שירות אשר נהגה שמח להפטר מאתנו בהקדם האפשרי על יד מכמורת. את הדרך הביתה בגשם כבר עשינו ברגל. לפנות בקר השארנו לפעיל פתק היכן יימצא את רכבו. כעבור מספר ימים עלו על עקבותינו וגילו את שמותינו והחליטו לטפל בנו טיפול פסיכולוגי. כאמור "הילד חוץ" נזרק לביתו ואנו בני המשק קיבלנו "צ'ופר" בדמות נסיעת כיף לסמינר אורנים בטבעון ל"טיפול פסיכולוגי" במקום לחלק לנו שתי סטירות לחי מצלצלות שלחו אותנו למסע כיף וליום חופש שהסתיים בחוויה של טיול נפלא בנחל "טאבל" המשתפל וגולש מהכרמל לקיבוץ יגור. קיבלנו כסף להוצאות שאפשר לנו לבלות להעביר את היום בנעימים.

 

לימים גדלנו להיות אנשים בוגרים חיוביים ומועילים, חלקנו בלימודים באקדמיה ובצבא קבע בתעשייה ובחקלאות חלקנו כחברים בקיבוץ. למרות עברנו הפרוע והחריג נכנסנו לתלם ונהיינו אזרחים טובים של מדינת ישראל. מה שמוכיח שההפרעות מהם סבלנו היו ברות פתרון ללא עירוב המשטרה. במושגים של היום גלשנו לתחום הפלילי ובמדדים של היום היו מגישים נגדנו תלונה במשטרה. בימים ההם לא היה נהוג לערב המשטרה בעבירות כגון אלה, מה ששיחק לטובתנו ושמר על גיליון נקי.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: