יהלום / אלי סט

יהלום
... עוד מספורי הקיבוץ המתחדש
אלי סט, גדות
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

כשהתדרדר מצבו של יהלום, המשפחה לא ידעה מה לעשות איתו. צריך היה להאכילו, להלבישו ולהורידו לשירותים, אבל מה אתה עושה עם בן יותר מ- 80, שאינו נותן שיטפלו בו, מסרב להחליף את חולצת הטריקו שלו ורק חוזר ואומר: "תלכו, אני אסתדר".


איור מאת יעקב גוטרמן

כשהגיע דוקטור היינץ ברילאנט, אחרי מלחמת העולם השניה, לקיבוץ "שיאון", התנפלו עליו החברים  כמוצאים שלל רב ומיד מינו אותו מורה ל"צבר", הכתה הראשונה של בני הקיבוץ, שהיו בה שני בנים ובת. הוא ראה בעבודתו זו  יעוד ראוי עד אותו יום כשאחד ממחלקת הפלמ"ח שאל אותו בחדר האוכל: "תגיד דוקטור, אתה אף פעם לא עובד? למה אתה תמיד בחולצת שבת?". הדוקטור הבין את ה"פרינציפ" ואחרי החופש הגדול התיצב במוסך, עם חולצת אתא משומשת שקיבל בקומונה.

-           "מה תעשה עם שתי ידים שקופות וצפרניים נקיות?" שאל אותו אמיגו, שקבל את פניו.

-           "אני מסתדר", ענה לו הדוקטור ושאל:  "מה עלי לעשות היום?"

"מה יש לעשות?" ענה לו אמיגו, "דבר ראשון בבוקר יום ראשון, נכנסים לחבית גריז כדי שכבר

   בארוחת בוקר יהיה ברור לכל החברים כמה קשה אנחנו עובדים", אמר וכשראה             שמבטו של

   הדוקטור מחפש את החבית הוסיף הערה על חוש ההומור של היקים.

 

איש בקיבוץ לא ידע מה עושה הדוקטור לאחר העבודה. לעתים היו רואים אותו צועד לפנות ערב, בסנדלים ובמכנסים קצרים, לעבר הכביש הראשי וספרים תחת זרועו. שומרי הלילה ידעו לספר שהוא חוזר עם שחר. בבוקר, כשאמיגו הגיע לפתוח את המוסך, הדוקטור כבר היה שם.

ערב אחד נקרא אמיגו לפגישה דיסקרטית. "איך הדוקטור?" שאל אותו רכז הביטחון בלחישה.

-         "לא הייתי מאמין, פחות משנתיים מכונאי עצמאי" ענה אמיגו, "מוציא אויר מברקסים, עושה

-         שלייף-סופפים, מתקן גיר פלאנטארי ותראה את הידים שלו, כל אחת מפתח צינורות. פשוט איש

-         אחר".

-         "איש אחר" הדהד אחריו רכז הביטחון ומ"מ הפלמ"ח הוסיף: "הוא מתנהג כמרגל".

-         "מרגל?" צחק אמיגו הוא משלנו יותר מאתנו.

 

אחרי "מבצע קדש" פנה משרד הביטחון בבקשה לגייס את אמיגו לשליחות בחו"ל. "אל תדאג", אמר אמיגו למזכיר הקיבוץ, ששאל אותו מה יהיה עם המוסך, "הוא יסתדר, גם עם יד אחת קשורה מאחור".

למחרת, כשסיפר לדוקטור את החדשה, אמר אמיגו: "אני יודע שתסתדר ואני יודע שאם הייתי שואל אותך, היית אומר לי לך, לך, אני אסתדר". דמעה צמחה בזוית עינו של הדוקטור, הוא אימץ את אמיגו אל חזהו והגריז על חולצותיהם התערבב.

-         "אני אסתדר אמר הדוקטור, אבל תחסר לי. אנחנו אולי לא מדברים הרבה, אבל אתה הכי קרוב  אלי בקיבוץ  ואולי בעולם"... "מתי אתה יוצא?"

-         "בחודש הבא", ענה אמיגו.

-         "ולא תהיה בחתונה שלי?"

-         "איזה חתונה?... "ממתי אתה שם לב לבנות?...", התפלא אמיגו: "וחברה כבר יש לך?"

-         "טלילה, מגרעין השוה"צ מקרית חיים"

-         "והיא כבר יודעת?"

-         "יודעת, גם יודעת וגם הוריה כבר יודעים. רציתי שאתה תהיה הראשון אחריהם", ענה הדוקטור.

-         "יעלת חן", ציין אמיגו: "ומה היא מצאה בך?"

-         "אינני יודע" אמר הדוקטור, "גם אני שאלתי אותה, אז היא ציטטה לי מדרויאנוב: "עוד לא מצאתי, אבל נעים לי לחפש". "וחוץ מזה, עד היום היא התלוננה רק על דבר אחד - על השם. הסכמתי ושם משפחתנו יהיה יהלום".

 

החתונה עברה ואמיגו נסע. בני הגרעין עוד ניסו להקניט וקראו לו "דוקטור", אבל הוא לא הגיב ולעתים גם השאיר אותם לתקן את הפאנצ'ר בעצמם. אט אט התרגל הקיבוץ כולו, המוסך זה יהלום. הסדר היה סדר יקי, פשוט וברור: יש לך בעיה בטרקטור, בדריל, במכסחת דשא, במכונת תפירה, יהלום יסדר, בכל יום בכל שעה. לחו"ל הוא לא יצא (בפרינציפ), את החופשות הוא עשה בקיבוץ (איך תסתדרו אם יהיה לכם פנצ'ר באמצע העונה הבוערת) ומחלה לא הייתה ברפרטואר שלו. 

 

את אמיגו, כאילו בלעה האדמה. פעמיים, סמוך ללידת הבנים, קיבל ממנו יהלום חבילות, בראשונה חליפת תינוק ותקליט של "האורגים" עם פתק: "מקווה שאתה נותן לילדים משהו חוץ מההרואיקה" ובשניה חולצת טריקו, סרג'נט פפר וחליפה לתינוק. "זה טוב לעבודה" אמר יהלום כשמדד את החולצה. טלילה, הרימה את הראש  מ"על המשמר", הכניסה שתי אצבעות לפה, שרקה שריקת התפעלות ואמרה: "הידיים שלך מפוצצות את השרוולים, אם הייתי יודעת קודם, הייתי מתחתנת איתך".

 

בתקופת הגיוס הממושך שלאחר מלחמת יום הכיפורים ניהל יהלום את המוסך האזורי "הגליל העליון". לאחר מכן, כשהתבקש להמשיך, הוא דחה את הבקשה באדיבות וחזר למה שאהב לעשות ומה שאהבו חברי שיאון.

 

כשהגיע ל- 70 הופתע יהלום ע"י צוות טלוויזיה שהסריט את סיפור חייו. לשאלתם: "איך זה שיובל שנים לא היית חולה יום אחד?", ענה יהלום: "תודות לכם, עכשיו כל הארץ תדע שכשהגעתי לקיבוץ היה לי תואר דוקטור. עבודת הדוקטורט שלי הייתה בנושא "אושר והשפעתו על המערכת החיסונית, אפשר לומר שבימים אלה אני משלים תצפית ארוכת טווח על מדגם מצומצם - על עצמי".

 

***

 

כשלפתע התדרדר מצבו של יהלום, המשפחה לא ידעה מה לעשות אתו. טלילה והבנים פנו למנהל הקהילה בבקשת עזרה. לתזכורת השלישית, אחרי המתנה של מספר שבועות, ענה מנהל הקהילה ברטינה: "נראה לי ששכחתם שהקיבוץ הופרט. תסתדרו לבד".

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: