עששית קטנה על שיש סדוק / אלי אברהמי

עששית קטנה על שיש סדוק  

אלי אברהמי

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

איור מאת יעקב גוטרמן

(הסיפור של פנחס)

 

משנכנסת לחדר הרווקים של פנחס, הדבר הראשון עליו נחו עיניך הייתה עששית קטנה על שיש סדוק. מייד לאחר מכן אפף אותך ריח עובש, ריח חדרו של רווק מזדקן כבן 40, יקה גדל גוף בעל ראש עגול וקרחת מבהיקה. פנחס מעולם לא התרגל לאור החזק של המולדת הישנה-חדשה-פלסטינה, אלטנוילנד, וטרח להגיף את חלונות חדרו ותריסיו. משנכנסת לחדר האפלולי היה ריח הטחב מתגבר, כאילו זוחל לו בשקדנות מבין הספרים בעלי כריכות הבד ואותיות הזהב שדהו זה מכבר - טחב של ספרי היסטוריה ופילוסופיה בגרמנית. ריח הטחב היה מסתנן מתחת למדף התחתון של כוננית הספרים העשויה לבנים אדומות ולוחות עץ שנצבעו בצבע שמן ולק שקוף, אך צבעם עתה אפור כצבע האבק שלא נוגב זה שנים; אבק שטבע אף הוא בלחות החדר האטום.

 

גדל גוף וגדל כרס היה פנחס, וקולו רועם אף הוא, בעיקר בשעת העבודה, בגיוס החברים לקטיף התפוחים. אז היה נוהג להתווכח בעיקר בנושאי היסטוריה ופילוסופיה. בִּצלוח עליו רוח ההומור היה תופס את אחד הילדים בכפתור חולצתו ומסביר את חשיבות הכרוב בסל המזון, זכר לזאוור-קרואוט, הכרוב-הכבוש-חמוץ מהמולדת הישנה. כאשר היה ההומור מתפרץ ללא שליטה היה פוצח בשיר הלל לכרוב:

 

כרוב, כרוב, כרוב, [ובמבטא יקי: כּרוּף, כרוף, כרוף]

כל העולם עומד על הכרוב [כרוף].

מי שלא אוכל כרוב [כרוף],

הוא בן אדם עלוב [עלוּף].

 

אחר-הצוהרים אחד של תחילת ספטמבר היינו מכונסים במטע לקטיף התפוחים. פנחס עמד במרום סולם שלושת המטרים וקטף תפוחים מאמיר העץ. כהרגלו ניהל דיון פילוסופי והפעם על מדיניות החוץ של האימפריה הרומית. ראוי לציין שרוב המשתתפים, רובם בני הקיבוץ, לא הבינו כלום בנושא האימפריה הרומית ולכן תיבלו את דבריהם בדברי ליצנות או קלישאות שונות אותן "למדו", לא בכיתות בית הספר [חס וחלילה], אלא תוך צפייה בסרט "קוו-ואדיס" ובסרט "יוליוס קיסר" על פי שקספיר.

 

יואב, שעמד וקטף תפוחים בעץ הסמוך, גם הוא בראש סולם, היה נער נבון ושקדן, בן 18 לערך, שדווקא שקד ולמד ואף היה מסוגל להגות רעיונות מקוריים משלו. לפתע תוך כדי דיון, ציטט יואב מצביא רומי, יוליוס קיסר שאמר, "וֶנִי וִידִי וִיצִ'י", או בתרגום לאלו שאינם שולטים בלטינית, "באתי, ראיתי, ניצחתי". אלא, שיואב אמר זאת בלטינית בהגייה ישראלית: "וִינִי וִידֶה וִיצֶ'ה".

 

עוד לא סיים יואב את הציטוט וכבר נשמע גרגור מאיים מכיוונו של פנחס, גרגור כנהמת אריה רוגז. מייד לאחר מכן נראה גוש ענק מנתר מסולמו של פנחס לארץ, מדלג בחטף לכיוון סולמו של יואב, דוחף ומפיל את הסולם ובעליו, ומזנק על גופו של יואב שהוטח ארצה מגובה של שלושה מטרים. פנחס הניף את אגרופו וסמוק כולו, מצווארו עד קצה קרחתו שאג, "לא וִינִי וִידֶה וִיצֶ'ה! אזיָיאט! וֶנִי וִידִי וִיצִ'י!" בשלב זה כבר התאספו מסביב חבֵרים מספר שגררו את פנחס לקצה המטע ושם נשאר אתו שרוליק על מנת להרגיעו. לאחר כרבע שעה, משנרגע פנחס קמעה, ופניו חזרו להיות ורודות בהיר במקום בורדו סמוק, שאל אותו שרוליק, "למה זה חשוב איך מבטאים לטינית, הרי זו שפה מתה?" פנחס הביט בו ונראה שרוגזו הולך ומצטבר מחדש. "למה זה חשוב!?" שאג. "שבע שנים אני למדתי לטינית! זה למה שזה חשוב!"

 

משנכנסת לחדר הרווקים של פנחס, הדבר הראשון עליו נחו עיניך הייתה עששית קטנה על שיש סדוק.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: