שיבלת בשדה כורעה ברוח / אהוד פלד

|

שיבלת בשדה כורעה ברוח

אהוד פלד - רמת יוחנן

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך ספרו: מאה לקיבוץ

איור מאת יעקב גוטרמן

לחג העומר בקיבוץ רמת-יוחנן יצאו מוניטין בכל קצווי תבל. שירו של מתתיהו שלם, "שיבולת בשדה", המהווה את לב הטקס, התפרסם מאוד.

 

מסמר טקס קציר העומר הוא הריקוד "שיבלות בשדה". לאחר הקציר, מתייצבים הקוצרים והמאלמות על הבמה זוגות-זוגות, ורוקדים סביב טנא מלא שיבולים.

 

עד תחילת הקציר, מתחבאים הזוגות בעורף הבמה בתוך השיבולים הגבוהות. ברגע שבו נושקת השמש לים, מכריז הקריין מראש מגדל מעוטר: "הנה הגיעה העת להניף חרמש בקמה... ופני הקוצרים טרם ייראו..." זהו רגע השיא של הטקס כולו.

 

הקהל ממתין במתח. המקהלה מנסה לשדל את הקוצרים והמאלמות לצאת ממקום מחבואם בשירה: "בוא, בוא נא הקוצר, הן רד היום, נטו צללים, שקעה כבר שמש בהרים...".

 

הקוצרים אינם מתרצים והמקהלה ממשיכה ביתר עוז: בא השמש בא בא, עת לקצור!" והקהל מחרה ומחזיק אחריה מעל ערמות הקש והפלטפורמות: "בא השמש בא... עת לקצור!!!"

 

ברגע זה אמור ראש הקוצרים להזדקף במקום מחבואו עם חרמשו המעוטר בסרטי צבעונין, ולהוליך את קבוצת הרוקדים אל הבמה, בליווי שירה אדירה של "שיבולת בשדה..." זה מנהגנו.

 

אבל פעם אחת חל שיבוש. הקריין קרא, המקהלה שרה, הקהל ענה - ופני הקוצרים לא נראו. גלגל השמש כבר טבל ושקע בים, המקהלה הנבוכה פצחה בשנית ב"שיבולת בשדה..." ו... כלום. המקהלה נדמה הקהל דמם. ציפור לא צייצה. מנהל הטקס,המנצח על המקהלה, נטש את מקומו על הבמה ורץ לשדה לברר את פשר התקלה. תחושה של אסון הייתה תלויה באוויר... כבר נדמה שכלו כל הקיצין, כשהזדקף לפתע יורם, הקוצר המוביל, מתוך השיבולים, ומייד אחריו צצה גם שולה, המאלמת, אניצי שיבולים פורחים בשערה לחייה בוערות, "ושתי עיניה מעידות שהיא באה מאהבה".

 

סוף טוב, הכול טוב - השיבולים נקצרו, המאלמות אילמו, הריקוד סבב על הבמה, הטנא הונף לעיני הקהל - תם הטקס. בשנה שאחרי אותו אירוע, כבר זרם הכול למישרין. יורם הזדקף מן הקמה בדיוק בעיתוי הנכון. בת זוגו לריקוד לא הייתה שולה. הפעם ישבה שולה בקהל, לחייה פורחות באודם והשקיעה ואל חזה צמוד עולל בן שלושה חודשים.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: