סירי המרק / עדנה ברא"ס

סירי המרק

עדנה ברא"ס - מצר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

במטבח הקיבוץ, שלושה היו הסירים המיועדים לבישול מרק. הגדול מביניהם שימש להכנת המרק לערב שבת, אז היה מתכנס כול הקיבוץ בחדר האוכל. בסיר השני, שהיה קטן במעט, התבשל המרק לארוחות הצהרים ובסיר השלישי, הקטן מכולם, הכינו את המרק לארוחות הערב.

איור מאת יעקב גוטרמן

דינה הייתה האחראית והמומחית הבלעדית למרקים.

 

בכל בוקר, בשעה חמש, הייתה מתייצבת במטבח ממתינה לירקן מגן השומרון. המרקים של דינה נעשו עם הירקות הטריים שנקטפו עם אור ראשון של בוקר. האקונום היה זה שדאג להזמנת כל החומרים למטבח הקיבוצי. אבל את הירקות למרק, אך ורק דינה בחרה.

 

"מרקי דינה" היו טעימים במיוחד. הירקות הרעננים, העופות, צמחי התבלין, הכמון והפלפל, גריסי הפנינה, העדשים, השעועית והכופתאות, הם היו נותני הטעם המיוחד של המרק.

גם אורז וקנידלך היו לא בחג הפסח בלבד.

 

לקראת בואם של הסועדים, דינה הייתה מחליפה את סינורה הכחול בסינר לבן בוהק, מסדרת את שערה ויוצאת לחדר האוכל. נעמדת ליד כול שולחן ושואלת: "נו, איך המרק שלי היום?"

התשובות היו נלהבות תמיד: "מעדן, אין, אין בארץ מרק המשתווה לשלך... מה הכנסת היום למרק שטעמו כה מיוחד?".

תשובת דינה לא אחרה לבוא: "שמתי קצת מזה וקצת מזה והרבה הרבה אהבה".

 

בתום הארוחה , החלה דינה בהכנת המרק לארוחת הערב, מרק שיהיה שונה בטעמו מזה של צהרים.

 

כאשר סיר מרק הצהרים התרוקן, הניחה אותו בפינת הדחת הסירים. הלכה לביתה, לנוח קצת, ולתכנן את מרקי המחרת.

 

דינה אהבה מאוד את עבודתה. עבורה כול מרק היה יצירה מיוחדת שלא חזרה על עצמה. היא אהבה את המחמאות של החברים, הייתה ממש מאושרת בעמלה.

 

גם נחום האקונום היה מרוצה מעבודתה, לכן הופתעה כאשר הוא בא להציע לה לצאת לשלושה ימי עיון בתל אביב. "מה, המרקים שלי לא טובים? האם מישהו התלונן?"

 

"לא, בודאי שלא, כולנו מרוצים מאוד. אני רק חשבתי שאת עובדת קשה, ומגיעה לך איזו הפוגה. אני לא חושב שיש לך מה ללמוד, להפך, יכולים ללמוד ממך הרבה! קחי את הימים האלה כחופש המגיע לך!"

"ומי יכין את המרקים", שאלה.

"אל דאגה, הגיע הגרעין החדש, נודע לי שיש שם בחורה שבישלה במסעדה של הוריה. הכול מסודר!"

בהיסוס מה דינה יצאה לדרך. הקורס התקיים במלון בתל אביב. הרצאות על תזונה, מפגש עם טבחים וטבחיות, הופעות בערבים, כול זה גרם לה ליהנות ולשוב הביתה בכוחות מחודשים.

 

למחרת התייצבה כמנהגה בעבודה, קיבלה בחיוך את הירקן, בחרה את הירקות והחלה בהכנת המרק לצהרים, עדיין לבדה באולם הבישולים.

 

דינה ניגשה למדפי הסירים לקחת את סיר מרק הצהרים. הופתעה לגלות שהסיר איננו, ולא רק סיר הצהרים, גם שני הסירים האחרים, של ארוחות הערב וליל שבת לא היו במקום! יחד עם נחום חיפשו במטבח ובאקונומיה, אך הסירים לא נמצאו. תעלומה!! היכן הסירים?!

לא הייתה ברירה, נחום הוציא סיר חדש לבישול המרק של דינה.

והסירים? הסירים לא נמצאו.

 

דינה חזרה לשגרת עבודתה, למרקים הטעימים, למחמאות של הסועדים.

הימים חלפו, תעלומת הסירים כמעט נשכחה.

לאורך צריף המטבח בנו בזמנו חומת ביטחון המגנה מפני יריות אפשריות על הקיבוץ מהצד המזרחי.

 

באחד הערבים סייר שומר הלילה ליד החומה. גדולה הייתה הפתעתו כאשר גילה, זה בתוך זה, שלושה סירים חרוכים, אותם סירי המרק של דינה שנעלמו.

בהעדרה של דינה בישלה בת הגרעין מרקים בסירים. נראה שמומחית בהכנת מרקים היא לא הייתה.

התורן בהדחת הסירים, מהגרעין, שלא ידע איך לנקות את הסירים החרוכים הניח אותם מעבר לחומה.

הגרעין התגייס לצה"ל, והסירים יצאו מכלל שימוש.

 

לימים, עסקה דינה באומנות הפיסול. משלושת הסירים החרוכים היא יצרה פסל מרשים, העומד במרכז הקיבוץ, כעדות וזכר לתקופה ולמרקים הנפלאים שלה.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: