כול כרטיס זוכה? / עדנה ברא"ס

כול כרטיס זוכה?                        

עדנה ברא"ס - מצר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

ליאורה הון נולדה וגדלה בקיבוץ בעמק, נכדה למייסדים ניצולי שואה ולהורים שנולדו וגדלו באותו קיבוץ. ימי ילדותה ונעוריה היו מאושרים. בת יחידה מבין ארבעה אחים, תמיד מוקפת באהבה ובפינוקים מיוחדים, כראוי לבת יחידה במשפחה.

איור מאת יעקב גוטרמן

בקבוצה החינוכית בה גדלה בלטו יופיה וכישוריה הרבים: תלמידה טובה וחרוצה, חברותית, בעלת קול יפה, סקרנית, יצירתית, מוכנה תמיד לשתף פעולה בכל יוזמה תרבותית וחברתית. רק בחשבון התקשתה מעט, אך הדבר לא פגם במיקומה  בקבוצה. עם סיום לימודיה בתיכון, התגייסה לצה"ל.

 

בצבא פגשה מציאות שונה משהכירה –  לא רק בוגרי החממה הקיבוצית. היו שם עירוניים, עולים, חיילים ממשפחות עניות וגם עשירות, עם רב. היא התיידדה עם כולם, צמאה ללמוד איך צעירים גדלים לא בקומונה השיתופית. צה"ל זיהה את היכולות שלה והציב אותה באחת היחידות המובחרות בתפקיד הדרכתי . הדרך לקצונה הייתה טבעית, ליאורה סיימה את קורס הקצינות בהצטיינות. בתום שלוש שנות שירות השתחררה.

 

סמוך לשחרור פגשה את יאיר, שפשט אז את מדיו אחרי חמש שנים בקבע. אהבה עזה פרצה מייד ביניהם. בתום שנה של הכרות החליטו להינשא. יאיר, בן אחד הקיבוצים הגדולים והעשירים בצפון, רצה להקים שם את ביתם. ליאורה לא יכלה לעזוב את משפחתה ואת העמק האהובים עליה מכול. כמקובל, סיכמו על שהות של שנת ניסיון בכל אחד מהקיבוצים. ליאורה דרשה להתחיל בצפון. היא ידעה שלא יישארו שם. לאחר שנה עברו להשתקע בעמק. המשפחה שמחה לקבל את יאיר לחיקה, כאח בן רביעי לאחים של ליאורה.

מכאן החיים שלה זרמו: לימודי הוראה באורנים, שלוש לידות, עבודה מהנה ומאתגרת בבית הספר האזורי. ליאורה חיה באושר את חייה במשפחה ובקיבוץ.

 

אך היה דבר שליווה אותה מילדותה, תחושה חזקה של דבר שיתגשם באחד הימים.

ליאורה ידעה בוודאות שבגורלה כתוב וחתום שתזכה בהרבה הרבה כסף. היה לה ביטחון מלא שיבוא יום והיא תהנה מעושר רב. השאלה היתה מתי ואיך זה יקרה. אבל השנים עוברות ותחושתה עדיין לא מומשה. ליאורה החליטה לעזור למזל להתגשם.

היא ידעה שאין מי שיוריש לה ממון. על כן, הדרך הבטוחה והיחידה היתה זכייה בפיס.

מעבר להרגשה החזקה והברורה, החיים מוכיחים לה שיגיע לה אוצר גדול. שמה ושם יאיר הצביעו על כך: היא ליאורה הון והוא יאיר ממון. הון וממון, סימן בהיר לכך שהיא צודקת.

חרף התנגדותו של יאיר ליאורה עשתה מנוי במפעל הפיס, בחרה במספר המדבר אליה :

7  71355317. בכל יום שלישי חיכתה במתח לקריאת המספרים הזוכים בטלביזיה. משום מה מספרה לא עלה בגורל. כך חלפו ארבע שנים. יאיר אמר כל הזמן שחבל על הכסף, ליאורה נכנעה וביטלה את המנוי.

 

הביטול לא הרגיע את תחושותיה, היא ידעה שהזכייה תגיע  אליה, הלב אמר לה שתזכה!

ליאורה התעקשה והמשיכה לרכוש את כרטיס המזל שלה. לא סיפרה ליאיר. הפעם בשותפות עם יפה, שכנה מהמושב הקרוב, עמיתה מבית הספר שהאמינה כמוה שהגורל והמזל הטוב בדרך אליהן. פעם בשבוע יפה נסעה לעפולה, לדוכן שבמרכז העיר, שם חיכה לה הכרטיס7  71355317 . ליאורה היתה זאת שבקוצר רוח בדקה בטלביזיה האם מספרן זכה. לקראת החגים המתקרבים סכום הזכייה עלה ל-50 מיליון!!

נאמנות למספר המסורתי, ליאורה ויפה רכשו כמנהגם כרטיס לפני החג.

יום שלישי הגיע. איש לא היה בבית – יאיר בישיבה והילדים במחנה של התנועה.

ליאורה ישבה בסלון ביתה, משוכנעת שהפעם, בגלל החג המתקרב, מספרה יזכה

לאחר צרור הפרסומות הארוך הופיע גלגל המזל. הסתובב, הסתובב עוד ועוד ונעצר..

כן, כן, זה-זה המספר  7  71355317 !

 

צעקות שמחה מלאו את חלל הבית. ליאורה קמה מהכורסה, מסתובבת סחור סחור, צוחקת, בוכה, איזה אושר. "ידעתי, ידעתי שזה יבוא !"

היא לא יודעת מה לעשות מרוב התרגשות. להודיע ליאיר? לשלוח הודעות לילדים? לצלצל להורים? להעיר את הסבים?

ליאורה מחליטה לא להודיע לאיש. רק טלפון ליפה השותפה, שהכרטיס בידה.

שיחת הטלפון המרגשת היתה מלווה בצחוקים ובכי, ובאין סוף קריאות שימחה.

מה עושים? יום רביעי הוא היום החופשי לשתיהן - הכול כאילו מתוכנן משמיים - ליאורה תאסוף את יפה בשעה 7:00, יחד ייסעו לתל אביב למפעל הפיס, יחד יתייצבו ויגידו שם: הנה, הנה הכרטיס, אנו המורות מהעמק הזוכות ב-50 מיליון.

הן החליטו לא לספר עדיין לאיש.

יאיר חזר מהישיבה. הם עלו על משכבם. ליאורה לא עצמה עין. נרגשת מצפה בקוצר רוח לאור ראשון. בשעה 6:00 יאיר יצא לעבודה במפעל. היא קפצה מהמיטה. לגמה קצת מהקפה , סידרה איכשהו את הבית והמיטה ויצאה לדרכה אל יפה. בפתח הבית היא נזכרת - מה יהיה עם העיתונאים שיתנפלו עליהן כאשר ידעו על זכייתן?

נכנסה הביתה בחזרה, הפכה את מגירת התחפושות ולקחה יתה שתי מסכות . הן יסתירו את פניהן ממצלמות העיתונאים. לא, לא צריך פרסום.

השעה 6:30. יפה יושבת כבר במרפסת ביתה, גם היא לא ישנה כול הלילה.

שתי הידידות מתנשקות, מתחבקות, מתרגשות משמחה ויוצאות לדרך.

שיחתן עד תל אביב הייתה על השימוש שיעשו בכסף הרב שיקבלו.

יפה גרושה, אם לשתי בנות בוגרות תכננה טיול סביב העולם, בתקווה לפגוש עשיר שיציל אותה מבדידותה, היא תשפץ את ביתה במושב, תשלם המשכנתאות של הבנות, תפתח תוכניות חיסכון לנכדים ... ותצא לפנסיה מוקדמת.

ליאורה מאושרת שהזכייה הגיע רק עכשיו, כאשר הקיבוץ מופרט ולא תיאלץ למסור את הכסף לקיבוץ. היא חלמה להרחיב את הבית, לצאת עם המשפחה לשיט לקריביים ומשם לדרום אמריקה, היא תחליף את הסוברו ותקנה אאודי, או מאזדה הכי חדישה...

הסוברו הצנועה חולפת כעת על פני הרצליה וכפר שמריהו. כן, שתיהן ירכשו בתים באחד ממקומות היוקרה האלה, אבל רק לסופי שבוע. יפה וליאורה לא יחליפו את העמק שלהן בעד שום מקום אחר בעולם! ומה עם צדקה, יישאר לנו כסף גם לזה?? חייבים!

ההתרגשות כה גדולה ליאורה בקושי מתרכזת בנהיגה. הן מתקרבות ליעד. המזל כולו אתן, אפילו חנייה טובה עומדת לרשותן.

הן יורדות מהסוברו, רגלי ליאורה רועדות, הן לא מחזיקות אותה. לא, היא לא מעיזה להיכנס לבניין, היא תמתין ליפה ברכב. הן שוב מתנשקות.

יפה נכנסת למבנה מפעל הפיס, כרטיס המזל בתיק .

 

ליאורה הון ממון הופכת עוד מעט לעשירה גדולה. היא ידעה, תמיד ידעה שזה יקרה.

מהמושב באוטו היא רואה את הנכנסים והיוצאים מהבניין. אנשים כמוה שחלמו, אך לא התגשם חלומם. הם ינסו שוב, אולי פעם? אבל היא, ליאורה, כבר לא תנסה. היא הצליחה

 

15 דקות עברו.

יפה יוצאת מהבניין.

איפה העיתונאים? ולמה המסכה לא על פניה?

יפה חוצה את הכביש. ליאורה יוצאת לקראתה. דמעות זולגות מעיניה של יפה, גם ליאורה בוכה... מתחבקות חיבוק חזק וארוך...

תראי לי, איפה הצ'ק? איך הוא, גדול כמו ה-50 מיליון?

יפה נסוגה, משתחררת מהחיבוק, רק בוכה ואומרת: "זה היה רק חלום, זה היה רק חלום!"

"כן, משיבה ליאורה, "חלום שחלמתי כל החיים והיום מתגשם. למה, למה את בוכה יפה. בואי, הראי לי את הצ'ק ונצא לחגוג!"

"זה היה רק חלום" – חוזרת ואומרת יפה, "רק חלום.... המספר היה דומה לשלנו, אבל לא זהה... המספר הזוכה היה  7  71355713  ולא 7  71355317 ....."

ליאורה מתמוטטת בזרועותיה של יפה. שתי החברות בוכות, בוכות על החלום היפה שכמעט התגשם.

 

בדרך הארוכה והעצובה חזרה לעמק ליאורה מגלה ליפה שהיא... דיסלקטית.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: