התפקיד בנוי עליך / עדנה ברא'ס

 

התפקיד בנוי עליך

עדנה ברא"ס- מצר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

"יש לך כול הכישורים, התפקיד בנוי עליך". כך אמרתי לחווה, אמרתי ולחצתי עליה שתגיש מועמדותה. כי אין, אין טובה ממנה.

איור מאת יעקב גוטרמן

לחווה ניסיון ניהולי רחב ומגוון: מילאה תפקידים מרכזיים בקיבוץ, ניהלה ארגונים גדולים ומצליחים מחוץ לקיבוץ, למדה לתואר ראשון ושני בכלכלה ובפסיכולוגיה ארגונית והשתתפה כול חייה בסדנאות לימוד שהוסיפו לידע שלה. בנוסף, היא נעימה, מתקשרת ומתחברת בקלות, ישרה כסרגל ומקובלת בחברה.

 

אבל חווה היססה. היום היא מנהלת משאבי אנוש במפעל של 400 איש. היא זוכה להערכה ולשכר גבוה. אז למה לה לקפוץ לתפקיד אחר? ואם לא תיבחר?? ואם יעדיפו אחר?

 

חווה לא חששה מגודל המשימה. ניהול קיבוץ מתחדש המתמודד עדיין עם "שאריות" מהקיבוץ הישן. היא מכירה היטב את המערכת בה היא חיה, בה היא נולדה. ובכול זאת...

 

אני ניסיתי בכול כוחי לסתור את החששות שלה. "יבחרו בך, אין בין המועמדים מי ברמה, בידע ובניסיון שלך. את יודעת להזיז דברים, את טובה בעבודה בצוות, בכלל הכול לטובתך. ויש סיבה חשובה נוספת למה יבחרו בך. הקיבוץ עייף מנתינת תפקידים מרכזיים לחיצונים שלא מכירים את תרבות הארגון שלנו, שלא "נותנים את הלב" בשביל המקום".

 

הטיעון האחרון היה זה שהשפיע על חווה. אהבתה למקום גברה על כול חששותיה. נכונה לתת ממרצה ומכישוריה לביתה. שלחה קורות חיים והמתינה ליום הבוחר.

 

שמחתי מאוד על החלטתה. הייתי בטוחה שתיבחר. מה עוד, שאני הייתי חברה בוועדה המראיינת וממליצה בפני הציבור מי המתאים מבין המועמדים.

 

למכרז נגשו חמישה מועמדים. שניים היו חברי קיבוץ ושלושה חיצונים. כולם רואיינו על ידי הצוות. אף לא אחד היה ברמה של חווה.

 

בהמשך קיימנו שתי ישיבות. אמורים היינו להחליט מי מהחמישה יהיה המומלץ.

 

שתי הישיבות היו עבורי קשות ומאכזבות. חברי הוועדה פסלו את חווה. הכירו בכישוריה הרבים ובנכונותה להירתם למשימה בקיבוץ. שיבחו את ניסיונה המקצועי וניסיון החיים שלה, שמעו על הצלחותיה בארגונים בהם עבדה, סיכמו שהיא אכן הטובה מבין המועמדים.... ועם כול זאת, פסלו אותה!!!!!

בטענה שחווה מבוגרת מדי... בת 59! ממש זקנה!

 

לא הועילה התנגדותי החריפה ושל עוד חבר צוות. צעקנו שהפסילה נוגדת את חוקי העבודה, "הם" ידעו זאת, ולכן החליטו לדבר אל ליבה של חווה, "להסביר" את החלטה.

 

חלפו יומיים. ידעתי שחווה תיעלב ותוריד את מועמדותה. כך היה. חווה באה אלי בשעות הערב, כואבת וכועסת עלי. "אני לא חשבתי בכלל להתמודד! את, את לחצת עלי, את גרמת לי לחשוב שירצו בי. שאתבייש שאני בת 59? שאחשוב כמוהם שהקריירה שלי נגמרה? זה מה שרצית? דעי לך שזאת הפעם האחרונה, בחיים לא אשוב לנסות להתמודד על שום תפקיד בתוך הקיבוץ. את והוועדה שלך! חשבתי שאת חברה שלי, אכזבת אותי".

 

ניסיתי להסביר, להגיד לה איך נלחמתי בשבילה. חווה לא שמעה. טרקה את הדלת והלכה.

 

לימים נבחר מישהו לתפקיד, הוועדה בהמלצותיה לא הזכירה אפילו שחווה הייתה בין המועמדים. החיים חזרו למסלולם. אני פרשתי מכול עיסוק ציבורי, סוחבת על גבי את הכעס של חווה כלפי ואת הכישלון שלי.

 

אבל עד היום אני יודעת ש"התפקיד היה בנוי עליה".

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: