סיפורו של העץ הקדוש / דבורה אורטנברג

|

סיפורו של העץ הקדוש

דבורה אורטנברג - תל קציר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בחצר הקיבוץ - כמעט במרכזו - בולט משכמו ומעלה עץ חסון, הקרוי בפינו "העץ הקדוש".

איור מאת יעקב גוטרמן

עץ גבוה, ירוק כמעט כל השנה, ומשמש בקיץ כ"סוכת צל" לכל מי שעובר סמוך אליו. רק מעטים יודעים את סיפורו המרתק של העץ. משום מה הוא זכאי לתואר "הקדוש" - 2 טעמים לכך:        

א. העץ הוא סמל לקדושת החיים על התל שלנו, ממנו בקשו "השכנים" הסוריים לגרש אותנו במשך שנים רבות, מאז ששמש במלחמת העצמאות כנקודת זינוק להסתערות על עמק הירדן.

ב. זהו שמו הבוטני - "הפיקוס הקדוש" - כפי שמופיע בספר "תורת הצמחים" .

 

במהלך מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה נחתו פגזים רבים בחצר הישוב. בתים רבים מאד נפגעו. כך גם הדשאים ועצים רבים. החברים והילדים שהו שעות רבות במקלטים. בהפסקות בין ההפגזות היינו עוסקים בתפעול המשק החקלאי ושיקום ההריסות.

 

העץ החסון נפגע קשות מ-2 פגזים, אשר שברו את ענפיו הגדולים. נותר הגזע המפוצל אשר נפגע במרכזו, והותיר את ענפיו כ"אצבעות" המופנות כלפי מעלה לשמים. החברים נרתמו לגמול לעץ החסון על שירותו הנאמן במשך שנים רבות, ועל ההנאה המתמדת מצילו ויופיו. "תחבושות" רבות נכרכו סביב הגזע, ובעזרת חבלים התחברו השברים לגזע מחודש. הרבה אהבה ומסירות סייעו ל"החלמתו" של העץ היקר. הוא החל לצמוח כמימים ימימה, ונהגנו להציגו בגאווה בפני כל מי שבקר בקיבוץ - מדינאים, אנשי צבא ועוברי אורח. מפצעיו המכוערים לא נותר זכר. העץ שידר נחישות ועוצמה. אלה המכירים את הסיפור המופלא של העץ - מביטים בו בגאווה, וחשים שוב ושוב את היכולת לעמוד על נפשנו כנגד אלה שביקשו להשמידנו ונפלו חסרי אונים מול יצר החיים של תושבי המקום.

 

והסיפור עובר מדור לדור...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: