גביע המועצה / דודו פלמה

גביע המועצה                 

מאת דודו פלמה

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

לשם הגילוי הנאות, עלי להודות שאת הסיפור הנ"ל אני כותב שעות ספורות לאחר שנחתתי אל המציאות הישראלית הרותחת משבוע של חופשה במולדת הישנה, הונגריה. 

איור מאת יעקב גוטרמן
 

יחד עם שני שליש מצוות החינוך הבלתי פורמלי של מועצה אזורית הגליל העליון (שזה כולל את אורלי, אביעד ומעין שאני בכלל גם נשוי לה) יצאתי למסע שורשים בעקבות "צ'יבי" של בלה סנש, והקיסר פרנץ פושקש שכיכב בשדות הכדורגל הנצחיים של ילדותנו (האמת היא שהצוות חיפש גם מקומות חדשים למחנות הקיץ של נוער המועצה מחוץ לטווח הקטיושות, אבל זה כבר סיפור אחר). במשך שבוע שלם לא הקשבתי לחדשות, לא קראתי  עיתונים, לא מרטתי שערות במבזקי חצי. למשך שבוע שלם חייתי, באמת כמו שמיכה שיטרית שר, כאחד האדם. ואתם יודעים מה? היה שווה.

 

להלן כמה הבנות בסיסיות שרכשתי מייד עם הגיענו אל הונגריה: קודם כל, כל ההונגרים מדברים כמו יוסף טלקי ז"ל ("תיראה את טומאש דארני, איך הוא שוחה כמו כריש במים"), שנית - כל עיירת גבול קטנה בהונגריה משתבחת באצטדיון כדורגל בגודל אצטדיון רמת גן, ברמזור (לפחות אחד) ובאופן מאוד מופלא, אחרי כל רמזור כזה מופיע גם בנק קטן וקומפקטי. מפתיע לאן יכולה תרבות של מדינה להתפתח, כאשר תקציב הביטחון שלה קטן יותר מתקציב ביטחון של מועצה מקומית קטנה אחת במדינת ישראל.

 

אחת הבעיות הגדולות שיש להונגרים, כידוע, היא בעיית המים. 

קצת לפני אגם באלאטון (שמשתרע על פני שבעים ושבעה ק"מ), נשפכו עלינו, באמצע הנסיעה, כשבע מאות מילימטר גשם, במשך שלוש דקות. ההונגרים המשיכו לשייט על פנינו בשלווה כשהם נראים משועממים בעליל במכוניות הסקודה הקטנות שלהם. כאשר המבול פסק ואנחנו מצאנו מפרץ קטן של כביש יבש, ראינו לתדהמתנו שבמשך כל הזמן בו נפל הגשם בהמון טיפותיו על אגם באלאטון לא חדלו הממטרות לרקד בעליזות בגינות הקטנות של המאדייארים החביבים המתגוררים סביב לאגם. 

 

ההונגרים שאינם ברי מזל כמונו ואינם הולכים למילואים, ממש כמו קרוביהם הרחוקים ששוכנים היום במאה שערים, נאלצים לצאת לחופשה עם כל המשפחה, לעתים קרובות ובעיקר באביב, שפרץ בשמחה קצת לפני שהגענו. לכן גם פגשנו בהם בהמוניהם בכל אתר תיירות, כשהם צולים עצמם בשמש האביב החביבה, ומבלים ועושים חיים בחוסר בושה גדול.

 

שמות היישובים בהונגריה מזכירים שמות של תרופות - קשקמט, שופרון, באלאטון וכמובן בודפשט. בנוסף לכך מפתיע עד כמה שקטים יכולים להיות החיים באירופה בכלל ובהונגריה בפרט. כל כך שקט שם, עד שכשאתה יוצא מהמסעדה לאחר שחיסלת צלחת מלאה בשר גולאש שנימוח בפה ותפוחי אדמה רכים ומלטפים, השקט המופלא שבחוץ מופר רק ממצהלות האנשים שנשארו בפנים, בתוך המסעדה, כשהם שמחים לחיות ולשתות בירה בעת ובעונה אחת.

 

כך בילינו לנו מנותקים מכל מה שהטריד אתכם בשבוע שחלף, שזה אומר פיגועים, תאונות-דרכים וסתם שחיתות מקומית נפוצה ומעצבנת. עד שיום לפני תום החופשה, פרצה המציאות הישראלית בעוצמה רבה אל תוך הבועה השקטה שיצרנו בעמל כה רב.

 

הדבר קרה לאחר שאביעד סיים לאכול את מרק הגולש שלו (אירוע שהתרחש באופן מסורתי כל ערב ובהנאה רבה וקולנית), לפתע עברה עננה על פניו והוא ביקש מאורלי בתקיפות מבשרת רעות את הטלפון הסוללרי וחייג מייד לארץ. השיחה החד צדדית (מבחינתנו), התרחשה כך:

אביעד: "זיו בכמה ניצחנו?".

-זיו: ........................................................................................!

-אביעד: (בקול עצבני) "שיט!"...

 

באותו רגע נעשה די ברור שמבחינת אביעד הארוחה הסתיימה, כי מייד אחר כך שאל-"באיזה הפרש הפסדנו?"... אחר כך באה התשובה המרה, ואביעד יצא החוצה כדי להירגע.

 

רק לאחר שנרגע מבשורת האיוב שקיבל מזיו ברתנא, ניאות אביעד לחלוק עמנו את כאביו. מסתבר שקבוצת הכדורסל המפוארת של עמיר הפסידה בחצי גמר "גביע ראש המועצה" בפיינל פור של הליגה האזורית, לנבחרת הכדורסל האמיצה של קיבוץ ברעם.

 

"הכל בגללי", לקח אביעד אחריות במרירות, "היו חסרות להם חמש עשרה הנקודות שאני קולע בממוצע למשחק"...

 

למזלנו החופשה הסתיימה למחרת ולא נאלצנו לסבול את הדיכאון שלו לעוד הרבה זמן. ככה זה כשיוצאים לחופשה, כמו בכל טרגדיה יוונית, האלים ידאגו שבסופו של דבר תשלם על חטא ההנאה, כי כידוע לכל דבר יש מחיר. ולכן גם אנחנו הרגשנו די אשמים מהפסדה של עמיר לברעם. ואת תחושת האשמה הזאת נשאנו עמנו עד שנחתנו אל הקלחת הרותחת שהמתינה לנו בנמל התעופה בן-גוריון.

 

רציתי לכתוב לכם על "ועידת שארם" שקיבלה את פנינו כאשר חזרנו ועל "ועידת עקבה", אבל לא כתבתי גם על הקבוצה הרוסית מהאיחוד הלאומי, שיצאה בדיל מיוחד לחופשה בהונגריה, שליוותה אותנו ברעש גדול, שכלל גם שוד של סכו"ם מהארוחה שחולקה על ידי הדיילות החינניות של חברת מאלב, חברת התעופה ההונגרית, בטיסה לבודפשט ובחזרה. במקום כל אלה, שעוד ילאו אותנו הרבה בימים הקרובים, העדפתי לשתף אתכם בשבוע מיוחד שעבר עלי במחיצת הצוות מהמחלקה לחינוך הבלתי פורמלי של המועצה. למתעניינים, מומלץ לקחת את אביעד לחופשות בחו"ל, אומנם הוא איננו נוטה להתעורר לפני 11:00 בבוקר, אך אין לו תחליף בכל הקשור לכישורי רכב, התמצאות בטריטוריות אירופאיות עוינות וקור רוח במצבים נואשים. אבל כדאי מאוד לברר לפני זה אם אין איזה משחק קובע של קבוצת הכדורסל הבלתי מנוצחת של קיבוץ עמיר.

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: